יסוד ושורש העבודה, א; שער הגדול ז׳

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

למען אחיי ורעיי אדברה נא אך הפעם והודיעה נא אתכם את שאהבה נפשי ותדעו נאמנה שא"א שיבוא האדם לתכלית העבודה זו השרשיות והעיקרית הנ"ל אם לא כשירגיל את עצמו לקיים בתמידיות שני מ"ע כלליות שבתורה הקדושה האחת מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ובאמת אמר עליה ר"ע זה כלל גדול בתורה. והשניה תלויה בה והיא מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך ושניהם נאמרו בפ' קדושים כי קדוש יאמר לו כשיתמיד האדם בהם בודאי יבוא למדרגה עליונה להקרא קדוש. דהיינו שיאהוב את חברו כנפשו וכגופו בכל ענינים ממש כמו שהוא שמח כשנותן לו הש"י שום טובה לרעהו וכן ח"ו להיפך ישתתף עמו בצרתו ויהא נעצב ודואג במר לבו כאלו ח"ו היה בא עליו ר"ל וכן במעשה שיעשה רצון רעהו ממש כמו שעושה לעצמו כל מה שהוא רוצה. וכן לא יעשה לרעהו שום דבר שהוא נגד רצונו כמו שאינו עושה לעצמו שום דבר שהוא נגד רצונו וזהו עיקר כוונת הבורא ית"ש ויתעלה בצווי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ואיתא בזה"ק אף מי שמזכיר איזה ענין משובח של חברו צריך לברכו ואם לא ברך אותו ענשו מרובה וז"ל פ' במדבר דף קי"ז ע"ב ת"ח האי מאן דאמר שבחא דחברי' דבנוי או דממוני' בעי לברכא לי' ולאודא עליה ברכאן מנלן ממשה דכתיב והנכ' היום ככוכבי השמים לרוב לבתר מה כתיב ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו' תרין ברכאן הוו חד כו' ואי איהו מני שבחא דחברי' ולא אודי עליה ברכאן הוא נתפס בקדמיתא מלעילא ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא וברכתא בעי לברכא ליה בעינא טבא כו' מאן דמברך ליה לקב"ה על אכו"כ דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא בג"כ ואהבת את ה"א בכל לבבך וגו' עכ"ל. ודי בהערה זו. ומ"ע של בצדק תשפוט עמיתך היינו לדון את חברו לכף זכות בכל ענין ובכל מעשה שיעשה חבירו אפי' שהזכות יהיה רחוק מן השכל צוה הבורא ית' לקרב אל לבו דווקא זכות היא תלויה מחוברת למצות עשה של ואהבת לרעך כמוך כי הדבר ברור הוא באם שידין חבירו לכף זכות אפילו פעם אחת שוב לא יכול לקיים בו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך על בורי' ושלימותה כפי שאבאר בסמוך בעז"ה ושני מצות אלו יכול האדם לקיימם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע דהיינו מ"ע של ואהבת כו' יכול לקיים אותה בכל עת במעשה ובמחשבה כיצד אם עושה לרעהו איזה טובה בפועל הוא מקיים מ"ע של ואהבת כו' בפועל ואם רואה או שומע על חברו איזה טובה והוא שש ושמח בלב שלם ממש כאלו בא לו אותה הטובה הרי קיים מ"ע זו של ואהבת כו' במחשבה וכן ח"ו להיפך ר"ל נמצא מ"ע זו יכול האדם לקיים בכל עת שתבא לידו אפי' אם הוא במרחץ או בשאר מקום שאינו נקי וכן מ"ע של בצדק תשפוט כו' יכול האדם לקיים במחשבתו ג"כ בכל עת שיתרחש משא"כ בשאר מ"ע ול"ת שבכל התרי"ג מצות ואף במקום שאין נקי יכול האדם להעלות על דעתו לשמוח בטוב חברו הן בחול הן בשבת וי"ט ובחול יכול ג"כ לצער עצמו בצרת חברו משא"כ שאר מצות התלוים בזמן או במקום וגם זה ברור לכל משכיל כי גדול שכר של שני מצות אלו עד מאוד כנודע מרז"ל לפום צערא אגרא בהיות ששני מצות אלו אין צווי קיומם תלוי רק בטובתו של חברו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום לתת קנאת איש מרעהו בטובת חברו וגלל כן הזהיר התנא במדה רעה זו וכיוצא בהם יותר מכל העבירות ואמר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וכשמתגבר האדם על יצרו מפאת אהבה ויראה של יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה לקיים השני מ"ע אלו על בוריין בשלימות גדול ממש ככוונת הבורא ית' ויתעלה בהם כנ"ל מה רב טוב הצפון לו ועין לא ראתה. ודי בהערה זו: