יסוד ושורש העבודה, א; שער הגדול ד׳

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

הדרש אשר עברנו בה להיישיר אותה לאנשים כערכי להבין ולהורות את הדרך מהות ענין יראת ההתרוממות מעתה הגיע שעת הביאור עד מקום שידינו מגעת באיכות הדבר אדם איך יזכה לבוא ליראה זו הרוממות יש א' והן שני להקימו לבוא לידי יראת ההתרוממות:

כא

הא' באר מעיין עיונו ובינותו בספרים מגדלותו ורוממותו ית"ש ויתעלה כאמור באריכות למעלה:

כב

ב' מפאת ההשגחה וידיעתו ית"ש על כל מעשה בני אדם ויודע מחשבותם כמש"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'. עוד נאמר קרא. חופש כל חדרי בטן רואה כליות ולב. עוד נאמר כי הוא יודע תעלומות לב. עוד נאמר משמים הביט ה' ראה את כל בני אדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי ארץ היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ואם אדם אינו מאמין ח"ו בכל הכתובים האלה הוא כופר בעיקר ואין לו חלק באלהי ישראל. ואף כל העכו"ם מודים שהבורא יודע מחשבות ורואה כל מעשה בני אדם ובזה אינם מכחישים שבודאי הבורא שבראם יודע מסתורם כי מי שיש לו מוח בקדקדו יודע על האמת הזה ואמשיל לו להחבירה בדרך משל ומליצה מדבר גשמי והוא בהיות מעשה ידי אומן כלי השעות שקורין זיגע"ר בוודאי האומן מנוס' בהכרח שהוא היודע ומשיג בתכלית הידיעה בהילוך זה הכלי בכל גלגליו סגלגליו וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודע שעל כל אומן ואומן במלאכתו ההכרח להשיג מלאכתו על תכליתו בשלימות. מהיות מזה ראיה מוחשת ועד ממהר יתנו עדיהן ויצדקו בידיעתו ית"ש בהיות כי הבורא ברא את האדם מתחילת יצירתו עד צאתו לאויר העולם בחכמתו הנפלאה לאין קץ ולאין תכלית שאין שכל האנושי משיג אף אפס קצהו בחתוך אברים פנימים וחצונים גבורת ה' גבורת ה' בזה ובייחוד במלאכת תבנית הרוחניות שבו שאין שכל האנושי משיג אף מהותו ואיכותו של הרוחניות זו כלל וכלל ואיך היא המחיה את כל האברים הפנימים והחצונים שבודאי היוצר והבורא עשה כל זה בחכמתו הנפלאה וא"כ מן ההכרח ידיעתינו בזה שבוראנו יודע כל מחשבותינו. לכן בעת הסתת יצרו של האדם להטרידו באיזה תאוה אף בספק ספיקא של איסור הן במעשה דהיינו איזה איסור אכילה ושתיה או של גזל רח"ל וכיוצא בהן הן באיזה מחשבה בטלה שאינו נוגע כלל בעבודת הבורא ית' ויתעלה וביחוד בהרהור עבירה רחמנא לצלן או להליכה בטלה ולדבר בם דברים בטלים רח"ל וכדומה תיכף באותו רגע שיבוא לאדם התאוה והמחשבה ישים האדם אל לבו שבודאי יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה זכרו לעד משגיח על המעשה או על המחשבה זו אשר לא טובה בעיניו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת לעיניו ובפניו ית"ש ויתעלה כי מלא כל הארץ כבודו ואוי לי איך אדחוק רגלי השכינה מלפני שעומדת כנגדי ורואה במעשה או במחשבה זו ואיך אעיז פנים נגדו ית' ויתעלה ואיך אשא פני אל המלך ית"ש ויתעלה אחר פטירתי שהשלכתי אחר גוי יראתו ופחדתו וכחשתי השגחתו אוי לי ואוי לנפשי. ובדברים האלה בהעלותו על לבו בוודאי ירתע לאחוריו מהמעשה או מהמחשבה ההיא ויתגבר על היצר ואז יהיה עבד נאמן להבורא ית' ויתעלה ויזכה לכל טוב הצפון ונקוט כללא בידך בעבודת הבורא ית' ויתעלה ועל כלל זה היה כוונת הבורא ית' בבריאת האדם בעה"ז השפל וזו היא שבכל עשית מעשה והדבורים והמחשבות של האדם הן בעסקי שמים הן בעסקי העה"ז עיקר הכוונה בהם שיעשה נחת רוח להבורא ית' ויתעלה שזהו עיקר העבודה וגם עיקר כוונת הבורא ית' שצוה אותנו בכל מצותיה הקדושים בתורתו הקדושה הוא רק על כונה זו כמו שדרז"ל ע"פ אשה ריח ניחח אמר הקב"ה נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני וגם כוונת הפסוק אם צדקת מה תתן לו כוונתו אם יצדק האדם במעשיו הטובים מה תועלת להבורא ית' מזה רק הנחת שאמר ונעשה רצונו: