חכמת אדם צ״א

א

דין איזה נדר אסור או מגונה או מותר (סי' ר"ג):
כתיב כי ידור נדר או השבע כו' ולאסור אסר כו' ולא יחל דברו וכתיב כל היוצא מפיו יעשה וכתיב מוצא שפתיך תשמור כו' והוא מצות עשה שיקיים אד' שבועתו או נדרו ואם עבר על נדרו עובר בלאו דלא יחל (סי' ר"ג):

ב

כתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וקבלו חז"ל הא אם נודר אעפ"י שמקיימו נקרא חוטא ואם אפשר להתיר נדרו ואינו רוצה להתירו מקרי רשע ולכן יזהר האדם מאד שלא ידור שום נדר אפילו נדרי מצוה או לצדקה אלא א"כ יוכל לקיים תיכף אזי יעשה המצוה או יתן צדקה בלא קבלת שום נדר. ואם פוסקי' צדקה וצריך לפסוק עם הצבור או אם אומר יזכור כנהוג להזכיר נשמת אבותיו יאמר בפה מלא שאינו מקבל עליו בנדר. ומ"מ אם בדיעבד נדר לצדקה או שאר מצוה וכן אם נשבע על איזה דבר יזהר לקיים תיכף אע"ג דמהני להם התרה מ"מ אין נשאלין עליהם אלא מדוחק כאשר נבאר בדין התרת נדרים (שם):

ג

איחר נדרו ולא קיימו ולא התירו אע"פ שהוא דבר של רשות פנקסו נפתחת ומדקדקים במעשיו אם הם כדאי להגן נגד חטא זה (גמ' ופי' רא"ש):

ד

כשהאדם בצרה מותר לנדור כדכתיב וידר יעקב כו' לאמר ר"ל לאמר לדורו' שידרו בעת צרה וי"א שאין לזה התרה (שם):

ה

האומר אשנה הלכה זו או אעשה דבר זה והוא דבר מצוה ה"ז נדר כדמצינו ביעקב דכתיב וידר כו' וכתיב עשר אעשרנו כו' וחייב לקיימו ולכן צריך האדם שירגיל א"ע שבכל דבר שרוצה לעשות יאמר בלא נדר (שם):

ו

מדינא אם קיבל עליו לעשות איזה מצוה וירא לנפשו שיתרשל בהקמתו מותר לקבל עליו בנדר שלא יאכל עד שיקיים נדרו וכיוצא בו כדכתיב נשבעתי כו' לשמור משפטי כו' ר"ל שנשבע לקיים המצוה. מ"מ בזמן הזה יזהר האדם מאד בזה כי ראיתי שנכשלים בזה אא"כ הוא דבר שיוכל לקיים תיכף כי היצה"ר יתגבר עליו יותר (וכ"כ בס"ח סי' ת"כ וסי' תתס"ו):

ז

אפילו מי שהיה זולל וסובא וכיוצא בו מדות מגונות ומצד הדין מצוה לעשות גדרים לאסור עליו בשר וכיוצא בו וע"ז אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות מ"מ אמרו חכמים לא ירגיל עצמו אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר ובפרט בזמן הזה (סעי' ז'):

ח

אל יאמר אדם אדור ומה בכך כשארצה אלך ואתירנו דאעפ"כ נענש על מה שנדר ולא קיים (ס"ח סי' תתרצ"ה) וזה דומה לאדם שנפל בצואה ורוחצין אותו (שם). וגדולי האחרונים היו קונסין הנודר באיזה דבר קודם שהתירו הנדר (עיין במהר"ם מינץ):