חכמת אדם ס״ט

א

דין סחורה בדבר איסור (סי' קי"ז):
כל דבר שאסור מה"ת אע"פי שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד לאכילה אסור לעשות בו סחורה או להלוות עליו (ודעת כל הפוסקים דאסור מה"ת וכ"כ הפ"ח והמ"למ פ"ח מהל' מ"א) ובק"ק ווילנא נתפרץ הדבר שיש אנשים נושאים ונותני' בעופות וחיות טמאות וחביריי רבו עלי והעלימו עין מזה כי לדעת' בודאי לא ישמעו להם ומוטב שיהיו שוגגין ובאמת אי בדידי לבד הדבר תלוי הייתי מוחה בידם וע"כ ישמעו אך מה אעשה ועכ"פ בכל מקום ומקום ראוי לכל מ"ץ להשגיח ע"ז ולמחות ביד המורדים והפושעים שלא יביאו לקהלתינו ואז ממילא יתבטל גם כאן: ולקנות כדי להאכיל לפועליו יש אוסרין והמנהג פשוט לקנות לצורך פועליו: ולקנות לגדלן לצורך פועלים לכ"ע אסור (ש"ך ס"ם קי"ד וט"ז סק"ד ופ"ח) אך השוכרים כפרים מן השר ובכלל זה חזירים עיין ט"ז ס"ק ד' שמלמד זכות עליהם אבל מותר לקנות ולמכור סוסים וחמורים העומדים למלאכה: וחֵלֶב אע"ג שעומד לאכילה מותר לעשות בו מו"מ שהרי בפירוש התירה התורה יעש' לכל מלאכ' ולכן שלא כדין עושין החנוונים שעושים סחורה בדגים טמאים ואם נזדמנה לו טריפות או שהוא ציד וצד דגים טמאים ולא נתכוין לכך מותר למכרם בין ע"י עצמו ובין ע"י שלוחו אבל אסור לישראל אחר לקנות ממנו כדי למכור לנכרי ולהרויח בו דגם זה נקרא סחור' ונ"ל דבתורת שליחות מותר לישראל זה למכור טריפות של חבירו ואף אם ירויח בו ובלבד שלא יקנה מן הישראל לחלוטין דאז אינו שלוחו (ובזה סרה קושית הט"ז ס"ק ב') ואפי' בנזדמן לו אסור לגדלן עד שיהיו שמנים אלא צריך למכרם מיד וכן מותר לגבות בחובו ולמכור מיד ואפילו חזירים ואסור לשהותן להשתכר בהם אבל מותר לשהותן בכדי שלא יפסיד מן הקרן (ש"ך ס"ק י"א י"ב):

ב

דבר שאין איסורו אלא מדרבנן כגון גבינות של אין יהודי מות' לעשו' בו סחורה חוץ מיין די"א דהוא אסור בהנאה וכבר בארנו בהל' יי"נ דאין מוחין ביד המקילין:

ג

אין יהודי שהביא דורון לישראל דברים טמאים מותר לקבלן:

ד

אסור למכור נבלה בחזקת כשרה דאסור לגנוב דעת הבריות (ש"ך ס"ק י"ג):

ה

מי שא"י הל' שחיט' אסור לשחוט כדי למכור שהרי מכוין לעסו' בנבלות (ט"ז ס"ק ד') ולנחור תיישים בכדי שלא יקלקל העור הט"ז מתיר והב"ח ומ"ב וש"ך אוסרים (שם):