חיי אדם, שבת ומועדים ע״ח

א

דין תחומי כליו ובהמתו:
כשם שאין אדם רשאי לילך בשבת ויו"ט חוץ לתחום כך כליו ובהמתו קנו שביתת הבעלים ואסור לאחר להוציאם חוץ לאלפים של הבעלים ומ"מ אפילו חוץ לי"ב מיל י"א דלכ"ע אינו אלא מדרבנן (ת"ד מ"א) ואם עירבו הבעלים לרוח א' אין שום אדם יכול להוליכם לרוח אחרת אלא מה שהבעלים מותרים לילך ואם השאיל כלים לאחר השואל נקרא בעלים ואפילו רק הבטיח לו להשאיל לו מערב יו"ט ולא נטל השואל מבית המשאיל עד הלילה אף על פי כן קנה שביתת השואל (סימן שצ"ז) ולכן ישראל שהשאיל כליו לנכרי שמחוץ לתחום והחזירו לו בשבת או בי"ט אסור לטלטלן חוץ לד"א שקנו שביתה אצל הנכרי ולא עוד אלא אפילו כליו של נכרי קונים שביתה אצל הנכרי אע"ג שהנכרי אינו בר שביתה גזרו חכמים חפצי נכרי אטו חפצי ישראל ולפיכך נכרי שהביא כליו של ישראל שהיו מונחים חוץ לתחום וא"ש ע"כ קנו שביתה במקומו שהרי א"א ליתן להם שביתת בעליהם כיון שהוא חוץ לתחום או שהביא כליו של נכרי בשדה ובמקום שאין מוקף מחיצות אסור לטלטלן חוץ לד"א. ואם הביאן הנכרי למקום שמוקף היקף כגון לעיר המוקף מחיצה או לחצר או למבוי שמתוקן בעירוב כדין או לבית כל ההיקף נחשב להם כד"א ומותר לטלטלן בכל ההיקף וה"ה אם הביא דבר מאכל שאין בו חשש צידה ומחובר כמבואר בדין נכרי שעשה מלאכה בשבת כלל ס"ג (סימן ת"א). אבל חפצי הפקר אין קונים שביתה אלא המוצא הראשון הם כרגליו ואינו יכול להוליכו רק למקום שהוא מותר לילך שם לפיכך חריץ מלא מים שבין ב' תחומי שבת מקצתו בתחום עיר זה מקצתו בתוך תחום של עיר אחרת אם הם מים מכונסים שתיהם אסורות למלאות אפילו בתוך תחומם שהמים שבתוך התחום קונים שביתת העיר דכיון שסמוכים לעיר דעת אנשי העיר עליהם ולא הוי כחפצי הפקר. וצריך לעשות מחיצה של קנים בעלמא בסוף התחומין להפסיק אפילו רק מחיצה תלויה שאינו מגיע לקרקע החריץ דבמים הקילו דגם מחיצה תלויה מתיר אבל אם הם מים המושכים אינם קונים שביתה כלל אלא הרי הם כרגלי הממלא. ובור של תבן העומדת בין ב' תחומין אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן כיון שאין מערבין ולא גזרינן שמא יקח א' מחלק חבירו (ת"ב):

ב

ישראל שעבר והוציא פירות חוץ לתחום אם במזיד הוציא אסורים באכילה לכל ישראל באותו שבת וי"ט אע"ג דנכרי שהביא מחוץ לתחום אינו אסור אלא למי שהובא בשבילו כיון שנעשה האיסור ע"י ישראל חמור טפי ואסור לטלטלן חוץ לד"א אפילו הכניסם לעיר המוקף חומה כדין יצא לדעת לעיל כלל ע"ו בסי' ך' ואם בשוגג מותר גם לאכלם בני אדם הדרים שם. אבל למי שהובא אסור דלא גרע מנכרי שהביא פירות מחוץ לתחום דאסור למי שהובא בשבילו והריטב"א כתב דאפילו לבעלים מותר כיון שהיה היציאה בשוגג וכ"מ ברמב"ם (ועיין כלל ט' בנ"א סי' ט'). ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות אם הוא מקום שאינו מוקף מחיצה. ואם הוא במקום שמוקף מחיצות כל ההיקף להם כד"א כדין דיצא שלא לדעת שם בסימן י"ח. וכ"ז כשהם עדיין חוץ לתחום אבל אם החזירן לתחומן הראשון אפילו במזיד ואף על פי שלא החזירן לעירן הרי הוא כאלו לא יצאו ממקומם ויש להם אלפים לכל רוח ובזה עדיפי הפירות מאדם שיצא חוץ לתחום וחזר כדלעיל שם סימן י"ט דפירות נחשבים לעולם כאנוסים וא"כ ה"ז כדין מי שיצא באונס וחזר באונס לעיל סימן י"ח ומותר באכילה אפילו לאותו ישראל שהחזירן במזיד דכיון שהחזירם אין שום איסור עליהם (עיין מה שכתבתי כלל ע' בנ"א סימן ט'. ועיין עוד בכלל ק"ה (סימן ת"ה):