חיי אדם, שבת ומועדים נ״ב

א

המוציא. דין על איזה הוצאה חייב (שמ"ז שמ"ח שמ"ט):
המוציא מרה"י לר"הר או מרה"ר לרה"י בין על ידי הליכה או שהושיט או שזרק וכן המעביר ד' אמות ברה"ר חייב מדאורייתא והמוציא ומכניס מרה"י לכרמלית ומכרמלית להם והמעביר ד' אמות בכרמלית פטור אבל אסור מדרבנן (שמ"ו):

ב

אינו חייב עד שיעשה עקירה ברשות זה ויניח ברשות האחר וכן במעביר אינו חייב עד שיעקור מתחלת ד' ויניח בסוף ד'. עקר ולא הניח או הניח ולא עקר כגון שהיה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בחוץ או שהעומד בחוץ פשט ידו עם חפץ לפנים ונטלו מידו זה העומד בפנים שנמצא זה עוקר וזה מניח פטור אבל אסור ואינו חייב עד שיעקור ממקום רחב ד' על ד' ויניח על מקום שהוא ד' על ד'. וידו של אדם נחשב כאלו הוא ד' על ד'. ולפיכך אף להמתירין לשלוח נכרי להביא דברים הצריכים לו כמו שנבאר בדין אמירה לנכרי סי' ז' צריך ליזהר שלא יתן הכלי ליד הנכרי וכן כשמביא לא יקבלנו מידו אלא שהנכרי יניחנו על השלחן או על דבר אחר וכן כשיש מילה במקום שאין עירוב והנשים נושאין התינוק ע"י הושטה מזו לזו צריכין ליזהר שלא יוציא הישראל התינוק מן הבית ולא יכניסנו לרה"ר דמרשות לרשות אפי' כ"ש אסור ולא יקח התינוק מיד הנכרי אלא הנכרי יקח התינוק בביתו יוציאנו לחוץ ויניח אותו ביד הישראל ולפני בה"כנ לא יתן הישראל התינוק ליד הנכרי דא"כ עושה הנחה אלא הנכרי יקח מיד הישראל ויכניס לבהכ"נ ויניח אותו ביד הישראל וכן בכל דבר שנותן ליד הנכרי לא יתן אותו לידו אפי' חתי' לחם שמא יוציאנו הנכרי ונמצא הישראל עשה עקירה אלא יניח לפניו ואם יוציא אינו חושש ועיין לקמן בכלל ס"ב (שמ"ח):

ג

עקר בע"ש והניח בשבת פטור. היה הולך מע"ש ועמד לפוש וא"כ כבר נתבטל עקירה ראשונ' ואם חזר והלך בשבת הרי עשה עקיר' בשבת דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי וכשיחזור ויעמוד חייב (שמ"א שמ"ט):

ד

בד"א שאינו חייב עד שיניח בזמן שהוא ברשות א' ופשט ידו לרשות אחר דכיון דידו אינו ברשות שהגוף שם לא מקרי הנחה מה שהוא בידו אבל פשט ידו לרשות אחר ועקר שם חפץ והביאו אצלו ואפילו לא עקר מן הקרקע אלא מיד חבירו דידו של אדם חשוב כאילו היה ד' על ד' חייב אע"פ שלא הניח דכיון דידו באותו רשות שגופו שם הוי כאילו מונח ע"ג קרקע שהרי הגוף עומד וכן אם הוציא כלי בידו והניח ליד חבירו שעומד בחוץ או שהכניס בידו כלי והניח ליד חבירו שעומד בפנים חייב וכן במעביר ד"א ברה"ר (שמ"ז):

ה

אינו חייב אלא כשהוציא כדרך שבני אדם מוציאין כליהם כגון בידו בחיקו על כתיפו וכיוצא בו. הוציא שלא כדרך המוציאין כגון בפיו וברגלו פטור ואם הוציא אוכלין בפיו חייב שדרך הוצאתו בכך ואם הוציא מעות וכיוצא בו תפורין בבגדים פטור שאין דרך הוצאה בכך אבל היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב (סימן ש"א סעיף ל"ג):

ו

ואינו חייב עד שיוציא כל החפץ אבל אם היה תיבה וכיוצא בו והוציא מקצתה ומקצתה עדיין בפנים פטור ואפילו חזר אח"כ והוציא כולה פטור שהרי בטלה עקירה ראשונה וכן ברה"ר אם הגביה קצה א' והוציאה איזה אמות ועדיין קצה האחד בתוך ד' אמות מונח על הארץ אעפ"י שחזר והגביה צד השני אפי' כמה אמות פטור עד שיוציא כל החפץ בבת א' (רמב"ם פ' י"ב אבל אם היה גורר בארץ בין מרשות לרשות או' ד"א ברה"ר חייב (סימן שמ"ח במגן אברהם):

ז

וכן אינו חייב עד שיוציא החפץ לגמרי מידו אבל כ"ז שמקצת החפץ בידו כגון שאוחז חפץ בידו ברה"י והניחו ברה"ר דכיון דאגדו בידו פטור (שנ"ב):

ח

הנושא אדם חי פטור שהחי נושא את עצמו ואפילו כשהוא לבוש במלבושיו דהם בטלים לגבי הגוף ודוקא גדול שיכול לילך ברגליו אבל קטן שאינו יכול לילך ברגליו כלל וכן גדול שהוא חולה או כפות חייב לפיכך אסור לגרור קטן ברה"ר וכ"ש לשאת אותו אפילו יכול לילך ברגליו אבל מותר לאחוז בידיו והוא ילך ברגליו דהיינו עכ"פ שיגביה רגל א' ויניח השניה על הארץ ולא גזרו בזה שמא תגביה אותו משום צערא דקטן ואפילו בכרמלית אסור מה שאסור:

ט

הוציא תינוק אעפ"י שיכול לילך ברגליו אע"ג דפטור על הוצאתו דחי נושא עצמו ובגדו טפילים לו אבל אם היה כיס תלוי עליו ויוצא בו שאינו צורך תשמישו אינו בטל אפילו לגבי קטן וחייב על הכיס (כן מוכח ברמב"ם פ' י"ח הלכות ט"ז י"ז וע"ש בחי' רשב"א) וצ"ע הקמיעות התלוים על הקטן אם בטל לגבי קטן שאינו קמיע מומחה רק שהנשים עושין כן ואומרים שהוא שמירה לתינוק (וע"ש במגן אברהם ס"ק נ"ז). וע"ש בעטרת זקנים בשם תשובת רש"ל סי' ס"ז דמתיר בכרמלית:

י

ודוקא אדם חי פטור אבל המוציא בהמה או עוף חייב ולכן אסור לאחוז בצידיהן להוליכן ברה"ר שמא יגביה וישא אותם ואז חייב (שם)