חיי אדם, שבת ומועדים מ״ב

א

הבונה דין אהל (שט"ו):
העושה אהל קבע טפח חייב משום בונה ואפי' בכלים (רי"ף ורמב"ם ודוקא כשעושה גם המחיצות בשבת אפי' רק ג' מחיצות (רשב"א בחי' שבת דף קל"ח) ודוקא שהמחיצות והאהל צריך לצל או להשתמש תחתיו כגון מטה שמשתמש תחת המחיצות ואע"ג דמשום המחיצות אינו חייב שהרי הם רק מחיצות עראי מ"מ החיוב הוא משום אהל (ב"י ס"ס שט"ו בשם תוס' וכ"כ הט"ז שם ס"ק י"א ומגן אברהם שם ס"ק כ"א) אבל אם אין שם רק ב' מחיצות אע"ג שעשאן בשבת וגם צריך לאויר שתחתיו וכן אם היו שם מע"ש המחיצות או שאין צריך לאויר שתחתיהן פטור אבל אסור מדרבנן (שם):

ב

לפיכך הוילון שתולין סביב למטה ויש מהם שמקיף המטה מג' צדדים וגם למעלה יש אהל אסור לפרוש בשבת מדאורייתא ואפי' ע"י נכרי ואם אינו מקיף רק ב' צדדי המטה ע"י ישראל אסור מדרבנן דהא צריך לאויר שתחתיו לצניעות וע"י נכרי הוי שבות דשבות ושרי (שם):

ג

ולכן אסור לפרוס הסדין על העגלות דאע"ג דהמחיצות כבר עשויות ואינו אלא אהל עראי וכן על עריסה של קטן שמתוקן שם חשוקים (שקורין רייפין). ואם היה כבר פרוס מע"ש ברוחב טפח מותר למשוך כלו דהוי תוספת אהל עראי ומותר. אבל כריכה מה שהסדין מוכרך יחד אע"ג דעוגל הכריכה מחזיק כמה טפחים לא מהני שהרי הכריכה לא נעשה בשביל להיות לאהל וא"כ הרי עושה אהל בתחלה (ועיין לקמן בדיני מוקצה כיצד יתנהג לכסות הסחורה) וכן אם החשוקים קרובים זה אצל זה ואין בין א' לחבירו ג' טפחים או שמסורג בחבלים. וכן מטה שמסורגת בחבלים פחות מג"ט מותר דהוי כסתום. אבל אם יש יותר מג"ט אסור לפרוס עליו סדין בשבת דבמטה צריך לאויר שתחתיו להניח שם מנעליו (שם):

ד

אם אין שם מחיצות או אפילו יש ב' מחיצות ואין צריך לאויר שתחתיו כגון רגלי שולחן שלנו מותר ליתן עליהם השולחן וכן כסא שמקפלין אותו מותר לפתחו אבל להניח השולחן על תיבה פרוצה או על חבית פתוחה מלמעלה אסור וכן תיבה שמכסים אותה בכסוי שלה אם אינה מחוברת בה אלא שמסירין אותה כולה וכן אותן תיבות שנעשין בענין שמושכין המכסה צריך ליזהר שלא ימשוך כל הכסוי דהוי כסותר אהל וכשמחזיר עושה אהל אלא יניח מכוסה קצת דהוי כתוספת אהל. ובסעודות גדולות שמניחין שלחנות על חביות צריכין ליזהר שיהפוך צד החביות הפתוח לצד הקרקע ועל צד הסתום יניח השולחן וכן יש ליזהר שלא לכסות חבית של מים אם היא חסרה טפח דהוי כאהל אא"כ אינו מכסה כולה. ומ"מ נ"ל דא"צ למחות המכסה חבית של מים שיש להם על מי שיסמכו וכן בתיבה ומטה שקורין שלאף באנק שיש לו כיסוי ואינה מחוברת בו (שהרי להראב"ד ורשב"א אין בכיסוי כלים משום בנין וטעם דחבית אסור מפני שנראה כמשמר ר"ל כאלו מסנן מן הפסולת וגם האחרונים מחלקים דאם הכלי עומד במקומו מותר אם לא כשמטלטלין אותו ממקום למקום דהוי כעושה המחיצות ג"כ) (עיין בב"י וט"ז שם) וטיש קעסטיל שנשמט כולה מן השולחן אם יש בעומק חללה טפח אסור להחזירה שעושה אוהל:

ה

במקום שסותמין נקב שהעשן יוצא בכר של תבן וכיוצא בו יש להסתפק כיון שיש לו מחיצות בפ"ע הוי כעושה אהל בתחלה ואסור (בסי' שט"ו במגן אברהם ס"ק ז' מסתפק בזה ולכאורה צ"ע שהרי בפקק החלון אפילו בארובה שבגג מותר כמש"כ שם ס"ק א' וצ"ל דהתם הארובה אינו מחזיק אלא מקצת הגג אבל כאן הנקב מחזיק כל רחב המחיצות והוי כאהל):

ו

אע"ג דאין אוהל בלא מחיצות מ"מ אם נעשה לצל אסור ולכן יש אוסרין ליתן בראשו בשבת ברייטל או קאפלוש כיון שבולט טפח וכ"ש דאסור להחזיק בידו להיות לצל על הראש מה שקורין דעכיל או פרסאניק להציל מן הגשמים או מן החמה שהרי עושה אוהל בתחלה (סי' ש"א סעי' מ'):