חיי אדם, שבת ומועדים כ״ה

א

הטווה והמיסך העושה ב' נירין והאורג והפוצע:
הטווה אורך ד' טפחים (כ"כ הרמב"ם שהוא מפרש רחב הסיט דאי' במשנה הוא ד"ט) מכל דבר הנטווה חייב א' הטווה את הצמר או פשתן או נוצה או שערות או גידין וכן כל כיוצא בזה ונ"ל דלאו דוקא בכלי אלא אפילו ביד שהרי כך הדרך לטוות ביד ג"כ (ומקרא מלא הוא בידיה טוו) (רמב"ם פ"ט) והשוזר חייב משום טווה (רוקח בשם ירושלמי ולא נמצא כן ונ"ל שזהו שאמר הדין דעביד ממוזר חייב משום טווה ואפשר דצ"ל משוזר):

ב

העושה את הלבד שקורין פילשין ה"ז תולדת טווה וחייב (רמב"ם שם ולראב"ד משום בנין:

ג

העושה נפה או כברה או סל או סבכה או שארג מטה בחבלים ונ"ל דה"ה בקש ובכל דבר ה"ז תולדת עושה נירין ומשיעשה ב' בתים חייב (פירש"י בפרק י"ג בנפה כו' הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט א' בשתי מלמטה ואחד מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתיקונו (ועיין בתוי"ט פ' י"ג מ"ב ד"ה בנירין):

ד

דרך האורגין שמותחין החוטין תחלה באורך היריעה וברחבה ושנים אוחזים זה מכאן וזה מכאן וא' שובט בשבט על החוטין ומתקן אותם זה בצד זה עד שתעשה כולה שתי או ערב ומתיחת החוטין כדרך האורגין נקרא מיסך וכשכופלין אותה ומתחיל להכנס השתי בערב נקרא אורג:

ה

המיסך חייב והשובט על החוטין עד שיתפרקו ויתקנם הרי זה תולדות מיסך:

ו

המדקדק את החוטין ומפרידן בעת האריגה ה"ז תולדת אורג והקולע נימין ושערות וכל דבר ה"ז תולדת אורג (סי' ש"ג מ"א ס"ק כ') ודוקא בתלוש אבל הקולע שערות ראש במחובר אינו כאורג דאין דרך אריגה במחובר בראש וגם אין סופה להתקיים (תוס' דף צ"ד ע"ב הביאו מ"א סימן ש"ג ועיין במלאכת בנין בכלים סי' ט'):

ז

הפוצע ב' חוטין לרמב"ם שמוציא השתי מן הערב או להיפך ולראב"ד שחתך ב' חוטין אחר האריגה מן המסכת חייב (כ"ז תמצא ברמב"ם) וצריך להזהיר לרופאי ישראל שצריכין חוטין נפרדין ולוקחין חתיכות בגד פשתן ומפרידין החוטין והוי מלאכה דאורייתא: