חיי אדם, שבת ומועדים י״ט

א

(הלש סי' שכ"א ושכ"ד)
הלש בגרוגרת חייב ובפחות מזה אסור מה"ת כדין כל חצי שיעור דאסור מדאורייתא שאינו חייב עד שיגבל. ודוקא בדבר שהוא בר גיבול כגון קמח ועפר וטיט אבל דבר שאינו בר גיבול כגון אפר וחול תיכף משנתן בו מים זהו גיבולו וחייב וי"א דאפי' בקמח וכיוצ' בו חייב תיכף משנתן בו מים וי"א דאדרבה דבר שאינו בר גיבול קיי"ל דאפי' אם מגבלו אינו חייב וקיי"ל לחומרא כיון שהוא מידי דאורייתא ולכן צריך ליזהר שלא ליתן מים לתוך המורסן אפי' כשצריך ליתן לבהמה ועופות ואפי' נתן בו כבר מים מע"ש אפ"ה אסור לגבל כדרכו אלא מעבירו במקל בשתי וערב ומנערו מכלי אל כלי כדי שיתערב ומותר אח"כ לחלקו לכלים הרבה ומ"מ בשעת הדחק יש להתיר ע"י נכרי שהנכרי יתן המים בשבת ויגבל על ידי שינוי (שכ"א):

ב

וכן חרדל וחריין ושאר מיני טיבולים שלא נתן בהם חומץ מע"ש אסור ליתן בהם חומץ בשבת ולעשות בלילה עבה אלא ישנה ויתן תחלה החומץ בכלי ואח"כ יתן לתוכו החרדל והחריין ולא יעשנה בלילה עבה אלא ישפוך חומץ הרבה שתהיה בלילתו רכה ואז לא נקרא לישה וגם לא יערב בכף אלא בידו או שינענע הכלי עד שיתערב (שם):

ג

וכן כשנותנין מצה כתושה כקמח במשקה מעד יזהר שלא יהיה בלילתו עבה אלא רכה ויתן הקמח תחילה ואח"כ המשקה ולא להיפך דמסתמא בחול היו עושין להיפך ליתן הקמח לתוך המשקה והכל לפי מנהג המקום ישנה בשבת וגם לא יערב בכף אלא באצבעו או שמנענע הכלי עד שיתערב (שם):

ד

לא ישתין ע"ג טיט (שם) ונ"ל דה"ה כשמכסה מי רגלים בחול באפר וכשיתן מעט יהיה מתערב במ"ר והוי כמו לישה בנתינת המים חייב לי"א ולכן יתן הרבה אפר וחול ואז לא ניכר כלל הלישה:

ה

הנותן זרע פשתן או שומשמין במים חייב משום לש מפני שמתערבין וניתלין זה בזה ככל דבר הנילוש (סי' ש"מ)

ו

כשנותן שומשמין ואגוזים בדבש לא ידבקם בידו די"א דהוי כמו לישה והמדבק כדי להפריד הדבש הדבוק מבחוץ הוי בורר כדלעיל במלאכת בורר סי' ט"ו (שי"ט):