חיי אדם נ״ח

א

דין טעות בברכות:
טעה ובירך על הלחם במ"מ יצא אבל אם בירך המוציא על התבשיל שנעשה מה' מיני דגן לא יצא כן נ"ל (עיין בנ"א סי' א'):

ב

ודיקא על תבשיל שזה שקר שהרי אינו לחם כלל אבל אם בירך על שמאלץ קוכין ופוטער קוכין וכדומה או על כל המינים המבוארים כלל נ"ד סימן ג' ה' ו' נ"ל דיצא:

ג

נ"ל דאם בירך במ"מ על כל דבר יצא דבלשון תורה הכל נקרא מזון חוץ ממים ומלח:

ד

בירך על פה"ע בפ"הא יצא ולהיפך לא יצא דאין שייכות לפרי אדמה לעץ ואם מסופק אם הוא פרי אדמה יברך בורא פרי האדמה:

ה

על כל דבר ואפי' פת ויין אם בירך שהכל יצא ולכן אם מסופק באיזה דבר אחר שלמד ובקי בהלכות ברכות רק מחמת מחלוקת הפוסקי' לא נתברר ברכתו הראוי יברך עליו שהכל (סימן ר"ב ור"ד):

ו

קודם שיברך צריך לידע ולכוין איזה ברכה צריך לברך כדי שכשיזכיר השם שהוא עיקר הברכה יהיה ידוע לו מה שיסיים כמו שכתבנו כלל ה' סימן י"ד בד"א לכתחלה אבל בדיעבד אם לקח כוס בידו וסבר שהוא יין ובירך השם על דעת לסיים בפה"ג ונזכר שהוא מים וסיים שהכל א"צ לחזיר ולברך דמשום טעות בכוונה א"צ לחזור ולברך וכ"ש אם לקח בידו כוס יין וסבר שהוא מים ובירך על דעת לומר שהכל ונזכר מסיים אפילו לכתחלה בפה"ג שהרי אפי' אם סיים שהכל יצא כדאיתא בסי' ה' (ר"ט):

ז

בירך על כוס מים בפה"ג ותוך כדי דבור נזכר וסיים שהכל וכך היה אמירתו בפה"ג שהכל יצא ואפילו אם טעם הכוס בינתים רק שלא שהה יותר מכדי דבור שהוא שלום עליך רבי (שם):

ח

נ"ל דאם בירך על כוס וסבור שהוא יין ואמר בפה"ג ונמצא שהוא מים או שאר משקין ויש יין לפניו על השולחן כיון שהיה דעתו לשתות יין יקח תיכף היין וישתה וא"צ ברכה כיון שהיה לפניו וגם היה דעתו לשתות יין אע"ג שלא היה דעתו רק לשתות כוס אחד ואפי' שהה יותר מכ"ד בשתיקה. רק שלא דבר כמו שכתבתי בכלל ה' סי' ט' (בא"ר סי' ר"ט כ' בשם א"ח דצריך לברך והניח בצ"ע דרוקח כ' כל היין שבשולחן נגבא דברכתא הוא ולפי מה שכתבתי לעיל כלל ה' סי' ז' ח' ט' וע"ש בנ"א נ"ל דאין ספק כלל דא"צ לחזור ולברך ועיין לקמן הלכות שבת כלל ו' סי' י"ז (שם):