חיים וחסד תרי״א

א

הנה התורה נדרשת מקל וחומר (ריש תו"כ), כי יש חומר וצורה, החומר נקרא החומריות שהוא הגוף, וצורה נקרא הקלות שיש באדם שהוא הרוחניות, אך יש ב' קלות, א' מחמת יראה – שמונע את עצמו מחמת יראה מדברים גופניים, והב' מחמת אהבת הבורא גם כן מונע את עצמו מדבר גשמי.

ב

והנה יש באדם ה' איברים, ב' ידים ב' רגלים וגוף, וברית שהוא התקשרות צריך להיות בכל דבר, כשרוצה לפעול איזה דבר הן ביד והן ברגל צריך לקשר את עצמו בכל האיברים בכדי לגמור זה הדבר, על כן הברית שהוא הקשר אינו מן המנין, וזהו (זהר ח"ג רכג:) גוף וברית חשבינן חד. וכשמנצח את הגוף במדת היראה בגבורה אז נקרא ה' גבורות, וכשמנצח את האברים במדת האהבה נקרא ה' חסדים, וזהו (במדבר כא, ה) לחם הקלוקל, פירוש שלוחם עם הגוף ע"י ב' מיני קלות, ולחם מלשון לוחם, הקלוקל מלשון קל קל. והנה הגוף הוא הרכבה מהקב"ה ובוודאי חשקתה תמיד לדבק באין סוף ברוך הוא והיה בטל ההרכבה, על כן ברא אצל האדם כח הזוכר, שמזכיר את האדם אפילו לדברים גשמיים, וגם ברא אצל האדם כח הרגילות, שמרגיל עצמו אף לדבר גשמי, וברגילות יש תענוג, ומהראוי שיקח אותו התענוג ויחבר להקב"ה ולא לחבר את עצמו לגוף אלא על פי הכרח, והתענוג נקרא אם. וזהו (ישעיה נח, יג) אם תשוב משבת רגליך, פירוש 'אם' תשוב, כשאתה רוצה לשוב ולחבר התענוג להקב"ה, משבת רגליך, תראה לשבות את הרגילות שלך, רק לחבר את עצמך ע"י הכרח לגוף.

ג

והנה התענוג מדה שלה לקבל תענוג מכל דבר, והאיך היו יודעים האיברים לפעול איזה עובדא, על כן ברא הקב"ה בתענוג כח המושך, שנמשך לדבר אחד ואז האיברים פועלים זה הדבר. והנה התענוג והכח המושך והה' איברים נקראים שבעת הנרות, וכשאדם מחבר התענוג להקב"ה נקרא פנים, וכשמחבר התענוג להגוף נקרא אחור, שנמשך לאחורים. וזהו (במדבר ח, ב) 'בהעלותך את הנרות', כשאתה רוצה להעלות את הנרות, 'אל מול פני המנורה', אל הפנים של התענוג, כי התענוג נקרא פנים המאירות, 'יאירו שבעת הנרות', פירוש שתחבר השבעה הנרות להפנים של התענוג שהוא ההמשכה לקב"ה.

ד

הנה השכל של האדם הוא דבר שאינו מושג, אך כשמתפשט להבנה אז אפשר קצת להשיג לגבי שכל נקרא 'זעיר' – שנזער קצת, אך אף על פי כן אינו מושג עד שבא בהתפשטות לההבל אז הוא מושג ונקרא יעקב, פירוש שהשכל מתפשט למדרגה קטנה שהוא עקביים. ואחר כך כשמתפשט להדבור נקרא 'רחל', כי כתיב (שמות יט, ג) כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים (שמו"ר כח, ב), פירוש כי על ידי הדבור יכולים להעלות אפילו אותו הדבר שהוא בשכחה, וזהו נשים מלשון נשיון, וזהו יעקב ורחל.

ה

והנה השכל שנתפשט לההבנה נקרא אהיה – זמין אנא למהוי (זהר ח"ג יא.), וההתפשטות נקרא הויה, והדבור נקרא אדני. והנה מהדבור יש גם כן שכל, והשכל נקרא עין, וזהו (תהלים לג, יח) 'עין ה", כשאתה רוצה לתפוס השכל שבהויה, פירוש עד שלא בא בדבור, זהו 'ליריאיו', כי הירא מגביה את עצמו ומצמצם את עצמו ע"י יראה להקול שהוא ההבל, והנה בהקול יש גם כן כח האדני שיש בדבור, על כן הוא יכול להמשיך בהדבור. וזהו (שמות טו, כו) 'אם שמוע תשמע לקול', כשאתה מגביה עצמך להקול, ושמוע לשון קיבוץ, כמו (ש"א טו, ד) וישמע שאול, אז 'כל המחלה אשר שמתי במצרים', פירוש כי הנה מה שהשכל נמשך להדבור נקרא לגבי השכל מצרים, שהוא במצר, ונקרא מחלה, שהוא צריך ללבוש את עצמו בכמה לבושים עד שנמשך, ונקרא מחלה לשון חולה שהוא חלישת כח, שהאור נחלש, וזהו 'כל המחלה אשר שמתי במצרים', ששמתי בהמיצר שהוא צריך להמשיך בהדבור, 'לא אשים עליך כי אני ה", פירוש המדת מלכות, כי 'אני' הוא מלכות (זוהר ח"ג רעו.) שיש בהויה, 'רופאיך', פירוש כי יהיה לך רפואה מההבל ולא תצטרך לצמצם את עצמך להדבור.

ו

והנה הקב"ה נקרא שלם, והקב"ה ברא זה העולם אינו רק כדי שהוא יהיה לנו אב ואנו בנים, פירוש שיתגלה בזה העולם מדת הרחמנות. וזהו שיש ד' בנים, כי יש ד' עולמות (ע"י פע"ח המצות פ"ז), פי' כי ישראל עלו במחשבה תחלה (זהר ח"א כד.), וע"י הישראל ברא כל העולמות, ועל כן נקרא כל העולם בשם ישראל בשם בנים, אך הישראל נקרא בן זקונים, כי הוא הראשון מכל הבנים, וגם נקרא יוסף, כי כשמחבר עצמו להקב"ה אז כל העולמות יש להם עלייה ונאספים להקב"ה. וזהו (בראשית לז, ג) 'וישראל אהב את יוסף', וישראל הוא הקב"ה שהוא לשון לי ראש, 'אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו', ובזה אנו עושים אותו כביכול שלם במה שאנו מקבלין עול מלכותו, כי הקב"ה אינו מחוסר רק בזה המדה מדת מלכות, כי אין מלך בלא עם (פדר"א פ"ג), וכשאנו מקבלין מלכותו אז נשלם גם זה המדה: