חיים וחסד תי״ב

א

כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד, ג). הנה יש ג' מיני חכמה, א' הוא חכמה שעם האדם עצמו, ב' הוא חכמה שבכח, והג' חכמה שבפועל, והם נקראו ג' יודי"ן. ויש י' רביעי שהוא חכמה ד' שאין האדם משיג אותו ונקרא אין. וזהו (חגיגה יב.) אור ששימש בו' ימי בראשית שהיה מאיר מסוף העולם ועד סוף, מפני שהוא אור אין סוף, ולא היה העולם כדאי לזה האור, פירוש שלא היה יכולין להשיגו מחמת בהירות, ולכך גנזו לצדיקים לעתיד לבא, פירוש מחמת שהוא צדיק הוא קשור עם הקב"ה ונתבטל במציאות נגדו על כן הוא יכול להשיג אותו האור, וזהו לשון לעתיד לבא, פירוש מחמת התקשרות בהשי"ת עד שמתבטל במציאות עתיד הוא להשיג את האור.

ב

והנה הצדיק נקרא חוט השני, כי חוט הוא המשכה, ושני לשון שינוי, שיכול לשנותו ממדת הדין למדת רחמים. וזהו 'כחוט השני שפתותיך', פירוש אפי' הקצה שבך יכול לפעול זאת הפעולה עצמה כחוט השני שיכול לשנות כנ"ל, ואימתי יכול לפעול הפעולה הנ"ל 'כשמדברך נאוה', כשהדיבור הוא בנוה שלו, כלומר שגם הדיבור הוא מחובר בעצמיות הקב"ה. וזהו (שם ב, ח) קול דודי הנה זה בא, פירוש שיש שעובד השי"ת עם מדות, דהיינו שמחמת אהבתו נעשה עצם עם השי"ת, הרי זה העבודה אינה עצמיות גמור. אבל 'כשהקול דודי הנה זה בא', כלומר שהקול העצם של השי"ת בא בצדיק שנקרא 'זה', אז 'מדלג על ההרים', יש לו דילוג על מדריגות האבות שהן נקראו הרים (שמו"ר טו, ד). וזהו (קידוש לבנה) אשר במאמרו ברא שחקים, פירוש יכול לברר השחקים – הדבר שצריך לשחקם (ע"י פע"ח ר"ח חנוכה ופורים פ"ג), ואיתא בספרים (שם) במאמר ו', פירוש כשהדיבור הוא של השי"ת אז ברא שחקים, יכול לברר השחקים הדבר שצריך לשחקם, פירוש הם המתקת הגבורות.

ג

והנה באמת עבודת האדם להקב"ה הוא מחמת שהוא עמו עצמיות גמור, ובעצמיות אין שייך לשון אהבה, אך מחמת שאי אפשר לנו להשיג תיכף מדריגה זו על כן צריך תחילה עם המדות. והנה משה היה עצמיות גמור עם השי"ת, וכשחטאו ישראל בעגל אמר לו הקב"ה (שמות לב, ז) לך רד, פירוש ממדרגותך, והוצרך לעבוד השי"ת עם המדות. וז"ש (שם לב, יג) זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וגו' שהם המדות. וזהו לשון ח"ג, שהם המדות, על כן חג הוא הוא לשון שבירה, שבא במדות: