חיים וחסד שע״ח

א

ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט, יח). הנה יש ג' מדריגות באדם, א' שהוא מחובר בגשמיות והוא מופסק מהקב"ה, וזהו (דניאל י, ח) והודי נהפך למשחית, כי ההוד הוא של הקב"ה, והוא לקח ההוד ומחבר את עצמו עם דבר הנשחת שאין בו קיום, ומהפך חס ושלום ההוד לדוה, וזהו והודי נהפך למשחית. והב' שיודע שיש רצוניות מהקב"ה, אך שעושה העובדא מחמת ההכרח, אבל אינו יכול לחבר העובדות עם הקב"ה, וזהו (ע"ח שכ"ט פ"ז) איהו בנצח ואיהי בהוד, הקב"ה מנצח אותו להיות מוכרח והוא מקבל. והג' שעובד העובדא כדי להשיג תענוג להקב"ה ומחבר העובדא בשרשה.

ב

וזהו ויאהב יעקב את רחל, הוא התגלות, שהזדכך גם הגשמיות ומחבר בהקב"ה להיות פנים בפנים, וזהו ישראל סבא, (שמחבר) שמגביה עובדות התחתונות גם אותם שהם בבחינת כרעים להקב"ה, להיות פנים בפנים לרצוניות הראשון כמו שהיו יחדיו בהרצון. וזהו (זהר ח"ג יג.) חזי במאי ברא אתינא לקמך, פירוש חזי אפילו הדבר שהיה בבחינת בר וחוץ רחוק מהקב"ה אתינא לגבך.

ג

וז"ש (במדבר י, י) ותקעתם בחצוצרות, כי גם העובדא שמחמת ההכרח בא מחמת השכל, שהשכל מחייבו, וזה חצי צורות, השכל והעובדות שאינם מחוברים להקב"ה. וז"ש 'ותקעתם' לשון התחברות, 'בחצוצרות', פירוש שתגביה העובדות שהוא מצד הכרח לבד ויעבוד להשיג תענוג להקב"ה, ונקרא חצי צורות, כי השכל והעובדא אי אפשר להם להיות זה בלא זה. והוא צירוף של חדש אדר שעולה מפסוק (בראשית מט, יא) עירה ולשורקה בני אתונו, עצמיות השי"ת נקרא 'איתן', לשון כח. 'עירה' לשון התעוררות, הוא עוה"ז שאינו אלא איתערותא דלתתא. 'ולשורקה' הוא התענוג שנקרא שי"ן שורקת, שורוק יש בו ג' נקודות, כי דכר ונוקבא זה יש לו חשקות להשפיע וזה יש לו כח לקבל ומתחברים ע"י התענוג, וזהו נקודה א' הוא דכר, והב' נוקבא, והג' האמצעי הוא התענוג המחבר, ומחמת זה 'בני אתונו', פירוש ע"י התעוררות תחתון בא ממנו ההולדה, שנמשך אלינו עצמיותו. וזהו (ר"ה טז:) חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שיקבל פני העצמיות של הקב"ה תוך הרגילות: