דרישה, חושן משפט ש״ט:ד׳

א

השובר את הפרה כו' עד וכן הדין אם לא שינה ז"ל המשנה שם השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר הקנקן פטור בבקעה וחרש בהר חייב ובגמרא היכא דלא שינה בה מאן משלם אר"פ דנקט פרשא משלם ר"ש בריה דרב אידי אמר דנקט מנא משלם ואי איכא דוכתא דמחזקי גונדרי תרווייהו משלמי ופירש"י היכא דלא שני ואין לבעל הפרה נתבוע לו כלום ואלו שהיו בפעולתו המנהיג והאוחז היתד שכירים היו איזה מהן פושע בשבירת הקנקן ואי דמחזקי גונדרי שהיה ידוע להם בהר שמעלה אבנים וצונמי וטרשים תרווייהו משלמי עכ"ל וכ"כ האשר"י והנה י"ל על רבי' ששינה בב' דברים חדא שכתב וכן הדין אם לא שינה כו' משמע שעיקרן של דברים נאמרו בשינה ואינו כן ועוד שכתב ואם היתה שדה מליאה כו' במקום הר שכתבו רש"י וכמ"ש וא"א שהוא בלא טעם וכוונה וליישב וה נאמר דממתניתין וגמ' משמע ליה דשינה מהר לבקעה לאו שינוי מיקרי דמסתמא ניחא ליה למשכיר בשינוי זה ממתני' דהא מתני' תרתי שינויי קתני בחד תני פטור ובחד תני חייב וקשיין דיוקי דהא אי לא שינה אהדדי אלא עכצ"ל דהיכא דלא שינה כלל נכלל במה דתני ברישא מהר לבקעה פטור והשתא א"ש דקבעי תלמודא היכא דלא שני כו' דק' לא שני מאן דכר שמיה במתניתין ויותר הו"ל למיבעי' בשינה מהר לבקעה דקתני מתני' דהשוכר פטור מאן משלם אלא גילה לנו תלמודא דכבר כייל תנא דמתני' לא שני כלל בבבת שינה מהר לבקעה ואתרווייהו בעי מאן משלם והא דמסיים ואי מחזקי גונדרי כו' אלא שינה קאי ובשכרו לחרוש בהר וחרש בהר שכן משמע לשון מחזקי גונדרי כלומר שמקום מוחזק וידוע שיש בו טרשים והיינו בהר דבשדה לא שכיח גונדרי ומש"ה (לא) כתבו רש"י והרא"ש להר וממילא נשמע דבשינה מהר לבקעה אם אותו שדה מחזיק אבנים נמי תרווייהו משלמין דתלמודא חד מינייהו נקט וה"ה לאידך ובזה נבין כוונת רבינו וטעמו בשינויים שכיון שהתחיל בל' המשנה לחרוש בהר וחרש בבקעה פטור סיים וכתב בענין זה דהאוחז ביתד חייב וכיון שכתב הדין בשינה מהר לבקעה הוצרך נמי לכתוב לשון שדה וכמ"ש ודוק. וא"א הרא"ש ז"ל כתב שהן פטורים דמסתמא כו' יש לדקדק מנ"ל לרבי' האי מסתמא שהרא"ש לא הזכיר לשון זה אלא ז"ל והיכא דלא שני מאן משלם אבל היכא דשני לא מיבעיא ליה מאן משלם משום דתרווייהו פטירי שמיירי שמשכיר שכר פועלים ללכת עם פרתו ולעשות מלאכת השוכר ואמרו ליה הפועליס כו' עכ"ל ובל' זה כתבו ג"כ התוס' שם וא"ל שזהו נמי רצון רבי' כלומר מדבעי תלמודא אהיכא דלא שני ולא אהיכא דשני ש"מ דאיירי מסתמא כו' דא"כ מאי הוכחה היא זו לסתור דברי הרמב"ם הא ע"כ צ"ל שהרמב"ם לא קש' ליה לקושיא זו והיה לו כמה תירוצים וישובים עליה ובאמת שלאו הוכחה גמורה הוא ועוד דאכתי ל' מסתמא אינו מדוקדק והכי הול"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב אם המשכיר שכר הנערים הם פטורים דיכולים הנערים כו' ונראה שכתב דמסתמא כו' מלשון המשנה למדו דקתני שכרו להר וחרש בבקעה פטור ואם איתא דמיירי בנעריה של שוכר לא הו"ל למיתני פטור סתם אלא הו"ל לפרש דאיכא צד חיובא אצל השוכר והכי הו"ל למיתני פטור השוכר ולחיובי' הנערים אלא ש"מ שהנערים של משכיר הן ולהכי סתם ותני פטור דליכא שום צד חיובא אצל שוכר ולהכי כתב רבי' דמסתמא כו' דע"כ צ"ל כי כן הוא מסתמא דאל"כ אין טעם למשנה דקתני סתמא פטור אם לא שכן הוא מסתמא ודרך העולם כן הוא שהמשכיר שולח שכיריו עם בהמתו ודוק: