דרישה, חושן משפט ש״ו:ו׳

א

צבעו כעור כו' אם השבח יותר כו' עד כיצד נתן לו צמר כו' שמועה זו משנה בב"ק דף ק' ע"ש: וכתב הרא"ש ע"ז ולכאורה הוא מתפרש מתני' הכי אם נתן נו צמר שוה י' דינרים והצבע הוציא בסממנים ובשאר הוצאות י' דינרים אם הצמר כמו שהוא צבוע שוה יותר מעשרים הוה בו שבח יתר על ההוצאה נותן לו לצבע הוצאתו דהיינו י' דינרים ואם היא שוה י"ח דינרים נותן לצבע ח' דינרים (וכן פירשו רש"י גם הרמב"ם במשניות ופסק בש"ע כוותיה ומור"ם בהג"ה כתב דברי רבינו ולכאורה יש צד חומרא להאומן יותר מבפירוש הירושלמי שכתב בסמוך והוא כשאחר השינוי אינו שוה אלא כדי הצמר ומעט יותר דלרש"י והרמב"ם אין נותנין לו אלא המעט שבח ומפסיד האומן הוצאות צבעו ושאר הוצאות משא"כ להירושלמי שהבע"ה נותן הצבע והוצאות דלעולם אינו מפסיד האומן מהוצאות ממונו כלום כ"א טרחתו אבל מדכתבי התוס' טעם מ"ש זה מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות כו' וכמ"ש בסמוך משמע דאפילו בהוציא הצבע הוצאות עכ"פ נוטל בע"ה שבת הראוי לו תחלה דאל"כ לת הוה קשה מידי דשאני היורד לשדה שלא ברשות דאינו נוטל אלא הוצאתו וכאן לא הוציא כלום) ובירושלמי לא משמע כן אלא לא יטול האומן כלום עד שיטול הבע"ה תחלה דמי צמרו ושבחו שהיה ראוי להשביח אם לא שינה ואם יש מותר על דמי הצמר ועל אותו השבח יטול הצבע דאותו שבח צבע הראוי לבא אם לא שינה דחשוב כקרן דגרסי' בירושלמי מהו שבח כו' ע"ש. והא דלא אמרינן הכי ביורד לשדה שלא ברשות ונוטע שדה חבירו דהתם נוטל חלקו מכל השבח י"ל דגבי אומן שאני דכיון דנותן לו לצבוע כל מה שהוא עתיד להשביח חשובה כאילו כבר השביח ואומן שפשע ושינה חייב לשלם לו הכל עכ"ל. והתוס' כתבו בזה ז"ל משום דנעשה כאן כאילו התנה כן עמו א"נ קנסא הוא משום דשינה ממה שצוה לו ובזה דברי רבינו מבוארים שהם ע"פ הירושלמי אלא שצ"ע ממ"ש התוס' עוד שם ז"ל ומיהו אם השבח יתר על הוצאה דתנן גבי צבע כעור לא הוה פירושו כההוא דירושלמי כי איך יהיה שבח של צבע כעור יותר משבח של צבע גמור וגבי כסא כעור דגמרא (והביאו רבינו בסמוך) אפשר ודאי שיהא טוב מן הנאה כגון שהנאה אינו חזק כל כך כמו הכיעור וע"י כך דמי כעור יתירא על הנאה עכ"ל. ור"ל מהרישא דצבעו כעור מוכח דאין פי' דסיפא כפי' ר"י ע"פ הירושלמי אלא כפירש"י כי ודאי פי' דשבח יתר על ההוצאה כו' דרישא וסיפא פירושם שוה וגם אי לא תימא הכי טעמא מאי דבצבעו כעור יטול האומן יציאה אף אם לא ימולא לבעלים כל שבח הראוי. ובצבעו בצבע אחר אין נותנין לו אבל רבינו נמשך אחר דברי הרא"ש ומוכח מדבריו דגם רישא דצבעו כעור כפ' הירושלמי דומיא דסיפא וצ"ל דס"ל להרא"ש ורבינו דגם בצבעו כעור שייך למימר שיהא שבח של כעור יתר על ההוצאה ויהיה שוה כו' כגון שנתייקרו ביני ביני בגדים הצבועים דאף אם היה נצבע בצבע טובה היה שוה יותר מ"מ מה שעלה על דעתו מתחלה להיות שוה כ"כ נשבח עליו יותר ושוה כ"ו ודחק לפרש כן מאחר שמצינו מפורש כן בירושלמי בסיפא וה"ה ברישא וכמ"ש ודו"ק. ונ"ל להביא קצת ראיה מגמרתינו לפי' הירושלמי מההיא דנתן עצים לאומן ועסאן שידה תיבה ומגדל דקיי"ל דלא כרב אסי וצריך לשלם הכל מטעם דשבח שהשביח זה האומן מיד נקנה לבעל העצים ולא להאומן ולכן נעשה הכל קרן וכאילו מסר לידו כלי מוכן ושברו דחייב וכמש"ר ריש הסי' ואע"ג דגם לא נתן לו אלא העצים ומה שהשביח האומן את העצים הכל משלי כ"ש הכא דבע"ה נתן לו הצמר וגם הסממנים המביאים אותו לידי השבח ואין להן אלא טירחא בלבד דנימא דהשבח הוא בכלל קרן. וכ"ת אי דמי לההיא דעצים א"כ מאי איריא שאם שוה ט"ו אינו נותן לו כלום הול"ל דאם אינו שוה אלא י"ד צריך לשלם הט"ו כמו לעיל י"ל דשאני התם שבשעת הקלקול היה השבח בעולם על העצים של זה להכי קניא ליה הבע"ה מיד לענין שאם מקלקל צריך האומן לשלם לו דמי כלי גמור משא"כ כאן שלא היה השבח עדיין בעולם וא"כ במה קנה השבח שיצטרך זה למלאות לו ט"ו דינרים אבל ודאי כשיש שבח בעולם כגון שהוא שוה ט"ז אינו נותן לו כלום מהטעם שכתבתי שמיד שבא לעולם כגון שהוא קנה זה השבח וכן משמע להדיא שם דף צ"ט: