דרישה, חושן משפט שפ״ו:ב׳

א

וכן הזורק כלי כו' מימרא דרבה [עב"ח שהביאו] ופירש"י מש"ה פטור הזורק אפי' קדם הוא בעצמו וסילק הכרי' שהרי בשעת זריקתו לא היה ראוי לישבר ואז פסק גיריה דיליה ושוב בשעה שסילק הכרים לא היה אלא גרמא בעלמא וכתב ע"ז הרי"ף מסתבר לן דלית הלכתא בהא כרבה וס"ל דלא דיינינן דינא דגרמי כו' וכ"כ התוס' שם ז"ל וקדם וסילקו פי' הרי"ף דרבה לטעמיה דלית ליה דינא דגרמי בריש הגוזל ולדידן חייב ולר"י נראה דהא גרמא בניזקין הוא ופטור לכ"ע וכ"כ הרא"ש ויהיב טעמא כיון דאינו עושה בכלי שום מעשה והרמב"ם ס"ל בפ"ו דחובל כהרי"ף ומש"ה כתב שם דאם זרק כלי שלו ע"ג כרים ובא אחר וסילקן שהמסלק חייב כו' וגם כתב שהזורק כלי של חבירו וקדם הוא עצמו וסילק הכרים דחייב בכולה ואם אחר סילק שניהם חייבי' דשניהם גרמו לאבד ממונו של זה וכמש"ר בסמוך ס"ד בשמו ורבי' שתמה שם עליו צ"ע מאי מקשה על הרמב"ם מדברי רבה הא הרמב"ם ס"ל כהרי"ף וכתב דלית הלכתא כרבה דלא מחייב להזורק כיון דבשעת זריקתו לא הי' ראוי לישבר ולא עביד מידי כ"א המסלק שידע שבסלקו ישבר הכלי אלא דקיי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי ומש"ה צ"ל דאף דרבה איירי בפטור הזורק וקאמר דבין שהזורק הוא עצמו המסלק ובין שהמסלק הוא אחר לעולם פטור הזורק מ"מ הרי"ף שכ' ע"ז דלית הלכתא כוותיה לא קאי אלא אמ"ש רבה לפטור את הזורק אף כשהוא ג"כ מסלק אבל מה שפוטר רבה להזורק כשהאחר קדם וסילק ס"ל לרבי' דבהא גם הרי"ף מודה ומטעם שכתבתי דהזורק מכח זריקתו בעוד כרים תחתיו לית ביה משום דינא דגרמי כ"א גרמא בעלמא דפטור לכ"ע וכן דייק לישנא דהתו' הנ"ל דנקטו וציינו בלשונם וקדם וסילקן וכתבו ע"ז דהרי"ף כתב דרבה לטעמיה כו' דמשמע דס"ל דהרי"ף לא קאי אלא אהא לחוד וגם הב"י כ"כ אבל לא מילתא בטעמא ע"ש ודוק. וגם י"ל דרבי' ס"ל דרבה דקאמר זרק כלי מראש הגג ובא אחר וסלקו פטור דהאי פטור קאי אהמסלק כשהוא אחר דאלת"ה הול"ל או שניהן פטורין או הזורק פטור והמסלק חייב והשתא א"ש דהרי"ף קאי אשני הדינין דכלל רבה דבין שהזורק הוא המסלק או המסלק הוא אחר דבשניהן קאמר דפטור אסילוקו בהא לא קיי"ל כוותיה וכן הוא דעת הראב"ד בהשגותיו כדעת רבי' אבל המ"מ כתב דדעת הרי"ף והרמב"ם דמ"ש רבה פטור לא קאי אלא אהזורק וממסלק לא איירי דגם רבה יכול להיות דמודה דחייב כיון דע"י מעשה שעשה דסילק נשבר הכלי וממילא הרי"ף שכתב דלית הלכתא כוותיה קאי דוקא אהזורק ומש"ה כתב הרמב"ם בהזורק חייב על זריקתו ע"ש. ובזה דברי רבי' מבוארי' ודוק. ומש"ר בשם הרמב"ם ברישא דהזורק כלי מראש הגג כר עד המסלק חייב איירי בהזורק כלי שלו ובהסיפא מיירי בהזורק כלי של חבירו וכן מבואר שם ברמב"ם שכתב ז"ל כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נ"ש כו' כיצד הזורק כלי שלו מראש הגג ע"ג כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסילקן כו' חייב נ"ש כאילו שברו בידים שסילוק הכרים גרם לו שישבר וכן כל כיוצא בזה הזורק כלי של חבירו ורבי' קיצר ולא כתב ברישא שזרק כלי שלו וג"כ לא כתב שח"ל נזק שלם וחדא באידך תליא ולא נחית כאן לכתוב אלא שלהרמב"ם מיחשב זה לדינא דגרמי ולר"י לא מיחשב אלא לגרמא בעלמא ומשום דס"ל דהלכה כר"י מש"ה לא חש להאריך בדברי הרמב"ם וגם משום דרבי' לטעמיה דס"ל דהזורק לעולם פטור אף לסברת הרמב"ם משום דמיפסקי גירי דיליה וכמ"ש בסמוך ולפ"ז מסתבר לומר דאף בוורק כלי של חבירו חייב המסלק ע"ש וק"ל. ועיין בש"ג בב"ק דף ע"ו שהאריך בביאור ל' הרמב"ם וסיים שם וז"ל ובזה יתורצו כמה קושיות וע"ש היטב כי ביאורו עולה יפה: