דרישה, חושן משפט של״ו:ג׳

א

ללקוט לי דבר של הפקר כו' שם אהא דשני ר"נ כאן בשלו כאן בשל הפקר (וכנ"ל) מסיק הגמרא וקאמר איתיביה רבא לר"נ כו' [עיין ל' הגמ' עם פרש"י בב"ח] הנה מזה מבואר דאפילו למ"ד המגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו בפועל מודה דמציאה לבע"ה וכמ"ש בפרישה וק"ל: וכתב הרמ"ה דוקא דעבד משיכה כו' עד לא בעי משיכה אחריתי ק"ק מ"ש מהא דתנן שם הנ"ל ז"ל מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל וא"ל פנה אבניך וא"ל הגיעוך אין שומעין לו ואם משקיבל עליו א"ל הילך את יציאתך ואני אטול את שלי אין שומעין לו עכ"ל. ומוקי לה הגמרא דפינהו בעל הגינה אבל אי לא פינהו אפי' הן בחצירו של זה וא"ל פנה אותן ויהיה שלך לא קנה חצירו שלא כיון אלא לדחותו וכתבו רבינו לעיל בסי' קס"ו ע"ש וי"ל דשאני הכא דחייב לו שכירות מש"ה כשא"ל קח זה בשכירותך קנהו וזכה לו חצירו בשכירותו משא"כ התם דלא היה חייב לו כלום ומש"ה כל זמן שלא פנינהו אמרינן שכיון לדחותו וכעין זה שם בסוגיא ע"ש: וכתב הרמ"ה ה"מ דליכא כו' עד או מידי עפ"ר מ"ש ליישב הני לישני דחיקי ולכאורה היה נראה ליישבן בענין אחר ולומר דהרמ"ה בא לומר דלא קאמר דשומעין לו ליטול מה שעשה בשכרו בלבד אף שאינו שוה כ"כ וגם הפועל צריך ליטפל בו ולמכרו אלא דוקא דליכא מידי לאשתלומי מיניה פי' להשלים לו הפחות היכא שאינו שוה מה שעשה כדי שכירותו ואף שאין לבע"ה מידי אחריני מ"מ המה מחולקים בטיפול שהפועל אמר לבע"ה שהוא יטפל למכרו וליתן לו מה שיוציא ממנו דמי' ובזה אין שומעין לו אבל אם יש בה מידי לאשתלומי והמה מחולקים בהפחת שהפועל רוצה שישלם לו מה שיש בידו דקפיץ עליו זביני בהני תרתי חילוקים אין שומעין לב"ה אלא צריך להשלים לו וליתן לו מה שבידו שקיפץ עליו זביני דכיון דיש לו משלו לאו כל כמיניה לומר טול זה ורבינו פליג אתרווייהו וקאמר ואין נראה כו' עד הלכך אפי' יש לו הרבה משלו פי' שיש לו להשלים וגם בכלל זה הוא דיש לו דברים דקפץ עליה זביני אפ"ה יכול לומר לו כן ודו"ק שבזה נתיישב הכל אלא שא"כ לא היה לקצר ולסתום דבריו לכן מ"ש בפרישה נראה עיקר: