א
המוצא מעות בין כסא לשולחני כו' ז"ל המשנה (דף כ"ו) מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה ולחנוני של חנוני לפני שולחני הרי אלו שלו בין הכסא לשולחני הרי אלו לשולחני ע"כ לשון המשנה ובגמרא אמר ר' אליעזר אפילו מונחין ע"ג שולחן (פי' הרי הוא של מוצאו) תנן לפני שולחני הרי אלו שלו הא ע"ג השולחן דשולחני אימא סיפא בין הכסא לשולחני של שולחני הא ע"ג שולחן שלו אלא מהכא ליכא למשמע מיניה ור"א הא מנ"ל אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני ליתני על שולחן א"נ מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות הרי כו' אלא ש"מ אפילו מונחים ע"ג שולחן הרי אלו שלו ע"כ ונראה דמ"ש רבא דר"א מתניתין קשיתיה ליה מאי איריא דתני בין הכסא לשולחני הרי אלו של שולחני ליתני על שולחן לא נקט זה לדקדק כפשוטו דהא כבר קאמר בגמרא דמרישא איכא למידק איפכא ומדהא ליכא למשמע מיניה [הא נמי ליכא למשמע מיניה] אלא עיקר הוכחתו הוא מדנקט ברישא לפני השולחני הרי אלו שלו ולא קתני מצא בשולחנות הוא שלו כדתני רישא מצא בחנות אלא ודאי הכי פירושה דהמשנה לפני שולחני ר"ל כל מה שמוצא מהאיש השולחני ואילך לצד חוץ ובכללם הוא גם כן המונח ע"ג השולחן הוא שלו וכדי של"ת שגם מה שנמצא בין השולחני והשולחן הוא בכלל מ"ש ברישא דלפני שולחני הוא שלו מש"ה הוצרך התנא לפרשו במשנה שהכל למוצאו חוץ ממה שנמצא בין כסא לשולחני דהוא של שולחני וזהו שדייק רבא ואמר מתניתין קשיתיה ליה לר"א למה קתני בהסיפא חוץ מה שנמצא בין כסא לשולחני הול"ל חוץ ממה שעל השולחן א"נ הו"ל למיתני ברישא מצא בשולחנות ור"ל אי הוה תני ברישא מצאו בשולחנות תו לא הוה קשה דליתני בסיפא חוץ ממה שנמצא ע"ג שולחן דלשון שולחנות משמע מה שהוא ע"ג קרקע דוקא ומהיכי תיתי שנאמר שגם מה שע"ג השולחן הוא של מוצאו אבל השתא דל"ק מצא בשולחנות דייק שפיר דהול"ל בסיפא מצא ע"ג שולחן ומדלא תני הכי מוכח דגם מה שהוא ע"ג השולחן הוא של מוצאו וסמכה המשנה אמאי דקתני לפני השולחני דפי' כל מה שנמצא לפני האיש השולחני דאל"כ הול"ל על השולחן כיון דלא קתני ברישא מצא בשולחנות ודוק וממ"ש מוכח ממילא דברישא דקתני מצא בחנות אין התיבה בכלל אלא הנמצא על התיבה הוא של חנוני וזה שכתב רבינו על דברי הרמב"ם ואינו נראה כן מתוך הגמרא ונדחו דברי הב"י שכתב אמש"ר ואינו נראה כן מתוך הגמרא ז"ל ול"נ דטעמו של הרמב"ם דאע"ג דקתני ברישא מצא בחנות מ"מ ע"כ כיון דסיים בה בין תיבה לחנוני של חנוני ש"מ הא ע"ג תיבה של מוצאו וכדדייק ר"א גבי שולחני והא דאמר ר' אלעזר א"נ מצאו בשולחנות כו' ה"פ וא"נ לא היה זה הכרע הו"ל להכריע מדלא תני מצא בשולחנות כו' אבל באמת עיקר ההכרע הוא מדתני בין הכסא לשולחני כו' וההכרע ההוא שייך גם ברישא ע"כ תוכן דברי ב"י בקיצור ולפי מ"ש אין ענין דרישא דתיבה להסיפא דשולחנות ובלאה"נ דבריו אינם ברורים חדא דע"כ גבי חנות ליכא למידק דהא גם שם איכא להקשות דיוקי אהדדי דמדקתני בחנות משמע דוקא בחדר הא ע"ג תיבה של חנוני ואח"כ תני בין התיבה לחנוני הוא של חנוני משמע הא ע"ג תיבה של מוצאו ואכזה אמר בגמרא אלא מהא ליכא למשמע מיניה ועוד דאי כדברי הרמב"ם למה נשנו הדברים אדין שולחני שהיא סיפא דמתניתין ולא אחנות שהיא הרישא ועוד דמדקאמר בגמרא א"נ ליתני בשולחנות כדקתני רישא בחנות ש"מ דס"ל פשיטא דלשון בחנות משמע ע"ג קרקע ולא ע"ג שולחן ועוד דבחנות ודאי לא שייך לדייק הא על התיבה של מוצאו דאפשר לומר דעל התיבה הוא מכ"ש של חנוני מטעם שכתב רבינו דחפצי הקונים ע"ג התיבה מאי עבידתייהו מה שאין כן בנמצא בקרקע בינה לחנוני דאפשר דנתגלגל להתם ודוק:
הסבר על זכויות יוצרים
דרישה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.