דרישה, חושן משפט ר״ו:א׳

א

האומר לחבירו כשאמכור שדה זו אמכרנה לך כו' כן איתא בע"ז דף ע"ב ואין שם דבעינן קנין מעכשיו וז"ל בעל העיטור כו' [עב"ח שהביאו בשם ב"י] ומסיק המ"מ דהרמב"ם בפ"ח דמכירה ובהל' הרי"ף פ' בית כור ור' האי כתבו ג"כ דבעינן קנין במעכשיו וע"ל בסימן ר"ז סי"ג דכ"ר ז"ל הלוהו על שדה ק' זהובים והיא שוה יותר וא"ל אם לא תפרעני מכאן עד ג"ש תהא שלי הוי אסמכתא ולא קני כו' ודייק מיניה הב"י שם בפיסקא המתחלת והוי יודע דבא"נ אמרי הלוהו על שדהו כו' דמדכתב רבינו והוא שוה יותר שמע מינה דס"ל דלית אסמכתא אלא אם כן איכא מילתא יתירתא כו' וכתב כמה דעות דסבירי להו דאין צריך מילתא יתירתא דלמכירת קרקע אפילו בשוויה מחשב אסמכתא ומסיק שכן ג"כ דעת רבינו וגם דעת רש"י ומה שכתב והיא שוה יותר אורחא דמילתא נקט כו' עיין שם ובזה נראה דמחולקים נמי ב"ה דמצריך מילתא יתירתא ודעת הרבוותא דסבירי להו דלא בעינן מילתא יתירתא למכירת קרקע באסמכתא וה"נ כשאמר כשאמכור שדה זו אמכרנה לך ל' כשאמכור הוא ל' דאי וכאילו אמר אם אמכור ולשון אסמכתא הוא ואמרינן דלא הוה אז דעתו למכור ומש"ה בעינן קנין ומעכשיו דמבטל האסמכתא וכמש"כ בשם הרמב"ם בסימן ר"ז בסי"ט אכן בכל זה לא נתיישבה דעת רבינו דהא רבינו ס"ל כתוס' והרא"ש דל"מ קנין ומעכשיו לסלק האסמכתא כ"א כההיא דא"נ בהלוהו על שדהו דמתחלת המשכנתא הוה כעין מקח וממכר שהקנה לו הקרקע להשתעבד לו על מעותיו בתורת משכון וגם עשה לו טובה אבל בעלמא בעינן קנין בב"ד חשוב וכמ"ש שם סי"ט ל' התוס' והרא"ש לכ"נ פשוט דרבינו ס"ל דבעינן לאסמכתא מילתא יתירתא ואף אם נאמר ששם בהלוהו על שדהו כו' הנ"ל ל"ד כתבו רש"י ורבינו והיא שוה יותר ה"ט משום דלאו בידו הוא ואף דא"ל אם לא אפרעך תוך ג"ש כו' ותלה הדבר בו מ"מ לא היה בידו כולי האי דשמא לא יזדמנו לו מעות אבל בנדון זה דא"ל כשאמכרנה אמכרנה לך דמי מעכב בידו פשיטא דס"ל דבעינן מילתא יתירתא וכן מוכח דס"ל הרא"ש ממ"ש בפסקיו פ' ד' נדרים בכלליו שכתב בדין אסמכתא ע"ש וככ"ר בהדיא בסימן ר"ז סי"ז דדבר שהוא בידו לעשות לא מיחשב אסמכתא אא"כ גזים ע"ש. ומש"ה כאן נמי דהוה בידו ולא גזים לומר מילתא יתירתא לא הוה אסמכתא ומה"ט לא מצריך הכא קנין בב"ד חשוב. וגם א"ל דהא דמצריך רבינו קנין במעכשיו דטעמו הוא כמ"ש רשב"א בתשובה הביאה ב"י במס"ב ז"ל משום דהוה קנין דברים שהרי לא הקנה המוכר ביתו לחבירו אלא שקנה מידו שימכור ובמה נתחייב למכור וכן הלוקח לא חייב עצמו בכלום ואף שבמקנה בק"ס ליתן לו דבר זה או לחלק עמו החצר לזמן זה מעכשיו לא מצינו שום פוסק דס"ל דמהני ביה מעכשיו שאני התם דאין הקנין חל על כלום משא"כ כשאומר אמכרנה לך מעכשיו דהקנין חל שיהיה מכר למפרע מעכשיו דז"א דהא רבינו ס"ל כתוס' והרא"ש דסתם קנין הוה כאומר מעכשיו ואע"ג דלא אמר מעכשיו ואפילו היכא דאמר בל' דאי וכאשר הוכחתי בס"ד בסימן ר"ז סי"ט בהוכחה גמורה ואם איתא שאם אמר במעכשיו בפירוש מסלק מזה טענת קנין דברים גם בלא אמרו מעכשיו ליהוי כאומר מעכשיו. לכ"נ לע"ד דטעמו דרבינו הוא דכיון דאמר כשאמכור אמכרנה לך גילה דעתו דלא יתחיל הקנין מהיום מש"ה ל"מ ביה סתם קנין עד שיאמר בפירוש (ע"מ) שתקנה לי מעכשיו וכמש"ר בס"ס קצ"ה בא"ל קנהו לאחר ל' יום מיהו ל"ד לגמרי לקנה בסודר וקנה החפץ לאחר ל' יום דא"כ ליבעי נמי דיאמר ע"מ וכמש"ר שם וה"ט דשם רוצה לקנות לאחר ל' יום בהאי קנין שעשה בראשונה וכבר הדרא סודרא למריה משא"כ כשאינו קונה בסודר עתה אלא שיהיה מחוייב לו למכרו במנה כשירצה למכרו ובאותה שעה רוצה לחזור לעשות קנין מחדש מ"מ כיון שיש לו קצת דמיון מש"ה הצריך לו רבינו לומר מעכשיו והרשב"א דכתב הטעם משום דהוה קנין דברים כנ"ל אף שגם כן ס"ל דסתם קנין הוה כמעכשיו כמ"ש הב"י בשמו בסימן נ"ד ור"ז צ"ל דלאו מה"ט לחוד מצריך מעכשיו דלית כאן קנין דברים ממש אלא מכח צירוף ב' הטעמים דהו"ל קצת קנין דברים וגם גילה דעתו קצת דלא יחול מיד ועפ"ר מ"ש עוד מזה ולקמן בסימן ר"ז בסי"ט בדרישה שהארכתי בכללי האסמכתא ודוק. והב"י כתב כאן ז"ל והוה משמע דמש"ה בעינן מעכשיו משום דהוה [כמו] קנין דברים ושוב מצאתי מ"ש בעל העיטור כו' ודבריו דב"י הללו אינה ברורים ולא הכריע בטעמא ודו"ק: