דרישה, חושן משפט רנ״ג:ג׳

א

וכתב הרמ"ה ז"ל ה"מ בשכ"מ אבל בבריא כו' האי דינא דיטול כו' סתם מימרא דרב ששת פרק מי שמת (סוף בבא בתרא דף קמ"ח) ופירשה הרמ"ה בשכ"מ דוקא וז"ל הרמב"ן בחידושיו לדברי הר"י מיגא"ש דוקא בשכ"מ אבל בבריא לא ואע"פ שכתב או קנו מידו דקנין דברים הוא וכ"כ הר"ם הספרדי ז"ל תלמידו שהאומר משוך ותקנה וכל שמשמעותו להבא ל"ק ואינו מחוור לי שאין קנין דברים אלא באומר אתן לך או אמכור לך שקנו מידם לחלוק אבל האומר יטול ויזכה במתנה זו משמע או במשיכה זו עכ"ל ורמב"ם זה שהזכיר הרמב"ן נראה שהוא מ"ש בפ"ב דמכירה האומר לחבירו משוך ותקנה כו' שמשמע תקנה להבא כו' (והביא רבינו לשונו לעיל ס"ס קצ"ז) ומשמע לרמב"ן ז"ל דלרמב"ם ה"ה כל הני לישני דנקט רב ששת נמי ל"מ בבריא כיון שהם לשון עתיד וכן הבינו הראב"ד ז"ל שכתב שם בהשגה אמר אברהם הרי מצינו יטול ויזכה ויחזיק כולן לשון מתנה וכתב המ"מ ההיא דיטול ויזכה בשכיב מרע הוא שהוא מדבר לאחר מיתה וכ"כ הר"י מיגא"ש דדוקא בשכ"מ אבל בבריא לא כו' עד וצ"ע עכ"ל ונ"ל דרבינו לא הבין הרמב"ם כמו שהבינו הם דא"כ הו"ל להזכיר הדברים בשם הרמב"ם כמו שהזכירם ע"ש הרמ"ה אלא דעת רבינו שהרמב"ם במשוך ותקנה לחוד ס"ל דמשמע להבא דכיון שאמר משוך לא היה צריך למילת ותקנה א"נ הו"ל למימר וקני אלא ודאי דעתו היא שיקנה לעתיד ולא עתה אבל בהני לשונות שאמר רב ששת יכול להיות דמודה הרמב"ם דמשמען יטול ויחזיק מיד במתנה זו אע"פ שבפ"ט דזכייה כתב אכל הני לשונות שאמר רב ששת שכ"מ שצוה ואמר יטול וכו' י"ל דלרבותא נקט שכ"מ וכ"ש בריא וכדעת הרא"ש וכן מוכח לקמן (סעיף מ"ב) והכי דייק נמי לישניה דרבינו לעיל (ס"ס קצ"ז) שכתב על דברי רמב"ם אלו וגדולה מזו כתב רש"י דאפילו אמר לקנות ל"ק כו' משמע דהרמב"ם מודה בלשון לקנות דאע"פ שמשמעו לעתיד פרשינן ליה דלקנות מיד קאמר ודוק: