דרישה, חושן משפט רמ״ג:ב׳

א

ואם המקבל עני כו' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ז"ל ב"י אין דברי רבינו מכוונים דלא אמרו אמירה לגבוה כו' אלא לגבי הקדש כמבואר בפ"ק דקידושין אבל עני הדיוט הוא ועוד דלפי דבריו מאי איריא אמר לחבירו הולך עדיפא מיניה הו"ל לאשמועינן דאפילו לא אמר אלא אתן מנה לעני אינו יכול לחוור בו ולעד"נ דלק"מ דאם אמר אתן יש לו התרה בחרטה וכמ"ש בי"ד סימן רנ"ח ע"ש משא"כ כשנתנו לו ע"י אחר וא"ל הולך אע"ג דלא א"ל זכי לעני אין לו התרה וכדאיתא שם דאין לו התרה אלא כל זמן שעדיין בידו וראיה לדברי רבינו מהא דאמרינן ריש פ' ד' וה' ההוא דתקע לחבריה וחייבוהו למיתן ליה פלגי דזוזא אמר לא בעינא ניתבו לעניים הדר אמר ניתבו ניהלאי אמר רב יוסף כבר זכו עניים ואע"ג דליכא עניים אנן יד עניים אנן ע"כ הרי לפניך דהיכא דהוא ביד אחר תו לא מצי למיהדר דהתם נמי ביד אחר הוה דהיינו המכה והמוכה אמר ליתנהו לעניים (וב"י עצמו הביא גמרא זו וכתב שיש קצת ראיה לזה לדברי רבינו ול"נ שהוא ראיה גדולה) וגם המרדכי כתב (והביאו הב"י בס"ס ר"ד אדברי הירושלמי) ו"ל והאי עני היינו שאין לו מאתים זוז דאז נעשה נדר וכופין אותו לקיימו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט עכ"ל ומפרש רבינו טעמא משום דמתנה לעני דין הקדש נגע בה ומש"ה לא מצי תו למיהדר ביה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל אי לאו דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט אע"פ שנתנו ליד אחר להוליכה לעני לא היה זוכה העני כמו שאמר הולך לפלוני מתנה זו שיכול לחזור בו ואי לאו שמסרו ליד אחר לא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי לענין זה שהיה לו התרה וכמ"ש ומה שהקשה עוד הלא עני הדיוט הוא ואין שייך גביה אמירתו לגבוה ג"כ ל"ק דעני משלחן גבוה קא זכי והא ראיה דצדקה ילפינן מדכתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך ומקרא זה דרשינן בפ"ק דר"ה דף ו' אהקדש וקרבנות וצדקה הרי דכללינהו בפסוק א' וכתב על כולם ליי' אלהיך וע"ל סימן קכ"ה מ"ש עוד מזה ובתשובה שיחדתי לסימן רי"ב שוב מצאתי בתשובת מהר"ם סימן ע"ג שסיים שם בדבריו כמ"ש וז"ל אבל לעני אפילו מתנה מרובה דהוי כנודר לצדקה וחייב ליתן וה"נ אמרינן בי"נ (דף קל"ג) ולא תשיימו את דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט וההיא מיירי אף במתנה מרובה ואין לחלק בין הקדש לצדקה דהא אמרינן בר"ה בפיך זו צדקה עכ"ל ועיין מ"ש בסמ"ע בביאור דברי ש"ע דמהרי"ק ודברי מור"ם בזה ודלא כע"ש דלא כיון יפה בזה ע"ש: