דרישה, חושן משפט קצ״ה:י״א

א

ותקנה חפצך לי לאחר שלשים כו' ויש לתמוה על רבינו שכתב דין זה כאן בק"ס ולא בקנין כסף ושטר וחזקה ומ"ש. וע"ק בס"ס קצ"ז כ"ר ז"ל האומר לחבירו משוך בהמה זו כו' ואם א"ל מעכשיו כו' אפי' שעמדו באגם כו' משמע דוקא באגם שהיא רשות של שניהם הוא דקני הא בר"ה שאינו של אחד מהם לא קני אפי' אמר מעכשיו כיון שהבהמה אינה ברשותו וכ"ש כשהיא עדיין ברשות מוכר דלא קני לה בל' מעכשיו ומ"ש מסודר דמהני מעכשיו אע"ג דבכלות הל' יום הדר' סודרא למריה. שוב מצאתי מ"ש התוספות בקידושין דף ס"ג ובאותן דברים מתיישבין דברי רבי' דז"ל מיהו קשה לר"י דפי' דמעכשיו מהני אפי' נתקרע הגט א"כ ל"ל במשוך פרה זו מעכשיו ולאחר ל' יום להיות עומדת באגם במקום הראוי למשיכה כדקא מוקי לה ר"י (בפרק האשה שנפלו דף פ"ה) וי"ל דר"י לטעמיה דאמר בפרקין (דף ס') מעכשין לאחר שלשים יום שיורא הוי וה"ק מעכשיו יתחילו הקידושין ולא יגמרו אלא עד לאחר ל' יום וכמו כן אמר גבי מעכשיו דמשיכה וכיון דלא קנה לגמרי צריך שיהא בשעת גמר משיכה במקום הראוי למשיכה לאפוקי בר"ה וברשות מוכר והא דקאמר הכא אפי' נתקרע השטר מהני מעכשיו אתיא כדשמואל דאמר לעיל מעכשיו תנאה הוה ויש לדקדק לר"י איך אנו קונין שום דבר לאחר זמן כגון שידוכין כו' ואמר הר"ם דשמא על מנת מהני ואפי' לר"י לא הוי שיור אלא תנאי ולכך טוב לומר על מנת מעכשיו עכ"ל ועפ"ר ופסקו שם רא"ש ורי"ף הילכתא כר"י דמעכשיו שיורא הוי וכן כתבו התוס' ביבמות דף צ"ג נמצא דהדין לר"י מתחלק לג' ענינים דאם הדבר שקונה בו עדיין הוא בעין בשטר ובחזקה א"צ אפילו מעכשיו אלא מקנה לו לאחר שלשים יום בשטר שנותן לו עכשיו ועדיין הוא ביד (הלוקח) [המוכר] בעת שיחול הקנין ואף על פי שהמקח הוא ביד המוכר דהא קונין בשטר ובחזקה ובכסף אף כשהוא ביד המוכר משא"כ משיכה דבעינן שימשכנו לרשותו או לאגם שאף אם ימשכנו עתה לרשותו ויהיה גם כי בזמן הקנין ברשותו מ"מ לא יהיה ניכר אז המשיכה דמקדמת דנא מש"ה צ"ל לפחות מעכשיו ושיהא עומד באגם דהוא מקום הראוי למשיכה דאז מהני ל' מעכשיו אף שהוא שיורא לקנות לאחר שלשים יום במשיכה דעשה עתה אבל אם עומדת היא אז בר"ה או השטר שקנה בו אינו אז בעין אלא נתקרע או שקנה בק"ס דהדרא למריה באלו אינו קונה אלא אם כן אמר מתחלה ל' ע"מ דלא הוה אלא תנאה ולא שיורא ואז קנה בו מיד שיקוים התנאי. ובזה דברי רבינו מיושבים שבשלשה הקניינים הנזכרים בסימנים הקודמים דהיינו בכסף ושטר וחזקה לא הוצרך לכתוב ולחלק משום דשטר וחזקה מסתמא בכלות השלשים יום עדיין הם בעין ולא בעינן אפי' מעכשיו ובכסף אע"פ שמסתמא כבר הוציא המעות ונתאכלו מ"מ כאילו הם בעין חשיבי כמ"ש התוס' שם בפרק הנזכר דכיון שאילו היה המקח בטל היה צריך להחזיר לו מעותיו חשבינן להו כאילו הם בעין (ומכאן תימה על מ"ש מ"ו בד"מ ובהגהת ש"ע ס"ס קצ"א וכבר הזכרתי לקושיא זו בסימן קצ"א בהגהות ד"מ ובסמ"ע) אבל כאן דמסתמא ביום שלשים הדרא סודרא למריה לרשות הלוקח מש"ה כ"ר שאמר ע"מ שתקנה כו' דאי לא אמר ע"מ גם לשון מעכשיו ל"מ ולכתחילה יאמר שניהן כנ"ל. ולקמן ס"ס קצ"א הוצרך לדייק ולכתוב שעומדת באגם דאילו עומדת בר"ה לא היה מהני מעכשיו כיון דאינו מקום משיכה ודוק. ועיין בתוס' פרק האשה רבה מה שכתב לענין משיכה והוא כמ"ש אך משמע משם דאם מתחלה משכה לרשותו ואח"כ בסוף שלשים יום היא באגם דלא נקנה במעכשיו לחוד וה"ט דאגם היא רשות השוה לשניהן למוכר ולקונה ומש"ה דקדקו התוס' שם וכתבו דעל ידי משיכה הראשונה נעשה האגם רשותו ויש לומר דוקא כיון שהקדים נפשו להמשיך לתוכו קנה בהאגם ונעשה רשותו אבל אי לא לא ומיהו מסתימת לשון רבינו דס"ס קצ"ב לא משמע הכי. ואיך שיהיה צ"ע דהרא"ש בנדרים סוף פ' השותפין כתב ז"ל דמילתא דפשיטא היא המקנה לחבירו שיקנה אחר שלשים יום צריך שיאמר מעכשיו ולאחר ל' יום אבל אם אמר לאחר שלשים ולא אמר מעכשיו לא קני דלבתר שלשים יום כבר הדרא סודרא למריה ע"כ ולא הזכיר שם על מנת משמע דס"ל דמעכשיו לחוד קניא ובפרק האומר פסק הוא עצמו כר"י דמעכשיו שיורא הוי כנ"ל וי"ל דה"ק דאילתא דפשיטא היא אליבא דכ"ע דלכל הפחות מעכשיו צ"ל מה שאין כן עלמנת דאצ"לכ"א לר"י לחוד וק"ל ועיין עוד מזה סי' ר"ו: