דרישה, אורח חיים רמ״ו:א׳

א

ואפילו הכי בששי אסור מפני מראית עין כיון שהוא סמוך כו' בפי' התוס' והר"ן מסקי ז"ל ואע"ג דישראל מותר בהבלעה דשבת או חדש וכדאמרינן בפרק הזהב השוכר לשמור את הפרה ואת התינוק אפ"ה לעכו"ם אסור והרא"ש כתב ג"כ זה הטעם בשם ר"י ומסיק ע"ז והר"ר יונה כתב דאי איירי בכלים שאין עושין בהם מלאכה לא מסתבר לאסור בעכו"ם טפי מבישראל דמה שייך מראית עין טפי בעכו"ם מבישראל ופי' דמיירי בכלים שעושין בהם מלאכה כגון ריחים ומחרישה ושאר כלי אומנותו משום דמיחזי דהמלאכה שעישה העכו"ם בהם בשבת בשליחו' הישראל ולכך אסור בע"ש ודוקא בע"ש מיחזי כשלוחו כאומר שילך למחר בשליחותו (פי' שיעבוד בהם כדי שיתן לו שכר כלי) ואמירה לעכו"ם שבות ואפילו לא אמר לו בשבת אלא בע"ש כיון שאמר לו בע"ש עשה זה בשבת הוי שבות. אבל מופלג לפני השבת לא מיחזי כאומר לו עשה מלאכתי בשבת וכן לגבי אין משלחין איגרות כו' וכן גבי עורות לעבדן וכלים לכובס. ואע"ג דשרי ב"ה עורות לעבדן סמוך לחשיכה דעכו"ם לנפשיה קעביד כיון דקצץ לו דמי ולא מיחזי כשלוחו שאני התם דאין ריוח לישראל במה שעכו"ם עושה בשבת אבל בשכירות כלי ידוע שאם שכרו לו על שבוע והתנה שלא יעבוד בו בשבת שלא יתן לו שכירות כ"כ כאילו עושה בהם מלאכה ג"כ בשבת הילכך כיון שיש לו ריווח במה שהכלים נשכרים להעכו"ם מיחזי במלאכה שהעכו"ם עושה בהן בשבת כשלוחו של ישראל עכ"ל הרא"ש פרק קמא דשבת והביאו ב"י בכאן וגם הרא"ף ומ"ו בהגהותיהם אלא ששניתי לשונותם קצת לתוספת ביאור וע"פ הגהות רא"ף ולזה הטעם האחרון נתכוין רבינו ולא לפירוש הרוס' כמ"ש בפרישה וכ"כ ב"י ע"ש: