דרישה, אורח חיים כ׳:א׳

א

הלוקח טלית מצוייצת כו'. ז"ל הברייתא פרק התכלת (מנחות דף מ"ג) ת"ר הלוקח טלית מצוייצת מישראל מן השוק הרי היא בחזקתה מן הא"י מן התגר כשירה מן ההדיוט פסולה ואע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לא"י עד שיתיר ציציותיה ע"כ. ופירש"י ואע"פ שאמרו כו' אפ"ה אמרינן גבי תגר ישראל מכרה לו. וכתב מהרר"י אבוהב דזה דוקא גבי תכלת דיש לחוש לקלא אילן דמשום דתכלת דמיו יקרים מזייף אבל בלבן משום ריוח דעשייה שהוא דבר מועט אינו עושהו אלא על ידי ישראל ע"כ. ונראה דפירוש כן משום דקשיא ליה הא דתני הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה ע"כ אתכלת דוקא קאי דאי אלבן פשיטא ומאי חזקה שייכא כאן. ואם כן דמיא דהכי קתני הלוקח מן התגר כשירה מן ההדיוט פסולה דוקא בתכלת אבל בלבן אפילו מן ההדיוט כשירה. אבל נמ"י כתב דממי שאינו תגר פסולה שאם צבוע היא חיישינן שמא הוא צבעה ואם חוטי הלבן שמא הוא עשאה וציצית שעשאה כותי פסולה עד כאן. ולדבריו אף דרישא דקתני הלוקח טלית מצוייצת מישראל איירי בתכלת מיהא סיפא דקתני בהדיוט פסולה מיירי אפילו בלבן וכן נראה דעת רבינו שכתב דין זה סתם. ועוד דהא תכלת לית לן השתא ומדכתבו ש"מ דס"ל דאלבן נמי קאי. ויש קצת הוכחה לזה מן הברייתא דאי ס"ד דמה שכתב בהדיוט פסולה מיירי דווקא בתכלת א"כ מ"ש הלוקח טלית דנקט כיון דס"ל דהברייתא איירי לענין תכלת אם ניחוש שמא לא צבעה כהלכתא ליתני הלוקח תכלת או הלוקח ציצית ש"מ דאלבן נמי קאי ולהכי נקט טלית לומר לך דאפילו בלבן פסולה בהדיוט כיון שעשייה היתה שלא לשמה וקמ"ל דאפילו ידעינן בודאי שהטוויה והשזירה היתה לשמה אפ"ה לא אמרינן שגם העשייה היתה לשמה. מיהו אין זה הוכחה גמורה דאיכא למימר דלעולם מיירי בתכלת ונקט טלית לאשמועינן דאע"ג דאיכא תרתי חששי שמא לא צבעה כהוגן ושמא עשאה שלא לשמה אפ"ה לקחה מן התגר כשירה: וכתב מהרר"י אבוהב דלבעל העיטור דס"ל דלא בעינן עשייה לשמה דכתיב ועשו להם ציצית ולא כתיב יעשו משמע ועשו אחרים א"כ ברייתא דקתני מהדיוט פסולה ע"כ בתכלת דוקא איירי ולא בלבן דהא אפילו עשאה כותי כשירה לבעל העיטור. ואי משום דלמא טוויה או שזרה הכותי הא ע"כ מיירי בידוע שקנאה טוויים ושזורים מישראל. דאל"כ מ"ש הלוקח טלית דנקט ולא קאמר הלוקח ציצית וכמ"ש לעיל אלא ודאי ש"מ דלבעל העיטור דוקא בתכלת מיירי. זהו תוכן דברי מהרר"י אבוהב. וב"י קיצר והשיג כאן. ולא ידעתי שותיה דמר מאי הוא. ואע"ג דעשאה כותי פסולה גמורה היא ואיך נאמר דלא ס"ל לבעל העיטור יש עוד מימרא אחרת בגמרא דס"ל עשאה כותי כשירה וכן ס"ל לסמ"ק וכמ"ש פי' לעיל סימן י"ד. והא דאמרינן בלקחה מתגר כשירה לפי שתלינן לומר מישראל מומחה לקחה אע"פ שאין מוכרין טלית מצוייצת לכותי הא תני הברייתא בהדיא דאפ"ה תלינן לומר דלמא ישראל עבר ומכרה לו. והטעם אפשר לומר דכל כותי תגר דעוסק בסחורה ונושא וניתן עם ישראל אינו בחזקת אלו חשדות וק"ל: כתב ב"י כתב רבינו ירוחם חין אדם רשאי למכור כו' אא"כ התיר ציציותיה ע"כ ונראה דאתי לאשמועינן שאחר שהתיר ציציותיה מותר שאע"פ שנקב קביעות הציציות קיימים ליכא למיחש שיטעו בו לומר שהוא יהודי מאחר שאין בהם ציציות עכ"ל ב"י. ולא ידעתי למה כ"כ בשם רבינו ירוחם והרי גם בברייתא תניא בהדיא אא"כ התיר ציציותיה: