בפרדס החסידות והקבלה, יסודות החסידות ג׳: ג. כוח הפועל בנפעל

א

ג. כוח הפועל בנפעל
החסידים מוֹציאים עניין הצמצוּם מידי פּשוּטוֹ. האלהוּת לא סילקה את אוֹרה, כי אם גילתה את אוֹרה לפי מידת ההשׂגה וכלי־התפיסה של הנברא. אין כאן הגבּלת האלהוּת, כי אם גילוּי מיוּחד של האלהוּת.

ב

ועִם שהחסידים מוֹציאים את הצמצוּם מידי פּשוּטוֹ הם מפרשים את הכתוּב: "מלוֹא כל הארץ כבוֹדוֹ" דוקא כפשוּטוֹ.

ג

בשעה שהגר"א והקוֹדמים לו מפרשים: "כבוֹדוֹ – היינוּ ההשגחה", החסידים מפרשים כבודו ממש. היינוּ: האלהוּת היא בכּל. הכּל היא ממלאָה. כל מה שאַתה רוֹאֶה ושוֹמע, חש וּמַרגיש, חוֹשב וצוֹפה, הכּל הוּא – אלהוּת.

ד

וזה בזה תלוּי: משוּם שהם מוֹציאים את הצמצוּם מידי פּשוּטוֹ הם נעשׂים פּשטנים ביותר בנוגע ל"ממַלא כל עלמין". מאחר שסילוּק־האוֹר הוּא רק לפי ראות עינינוּ ולא באמת לאמתוֹ, הרי האלהוּת שוֹרה במַדרגה התחתוֹנה שבתחתוֹנוֹת, כשם שהיא שוֹרה במַדרגה העליוֹנה שבעליוֹנוֹת. לגבּה הכּל שוה: שמַים וארץ, בּריאת העוֹלם, לפני הבּריאָה ואחריה. "אני ה' לא שניתי". "אַתה הוּא קוֹדם שנברא העוֹלם ואַתה הוּא לאַחר שנברא העוֹלם"…

ה

הבּוֹרא, ברוּך הוּא, מלוֹא כל הארץ כבוֹדוֹ ולית אתר פּנוּי מיניה, וכשאתה מסתכּל על העולם, אתה מסתכל על הבּוֹרא יתבּרך שמוֹ, וכשאתה מדבר עם האדם, אתה מדבר עם הנשמה שבו.¹⁹"לקוּטי תורה" לר"מ מטשרנובּיל, הדרכה ו'.

ו

זוֹהי מַעלה גדולה, כשאָדם חוֹשב שהוּא אצל הבּוֹרא ית', והבּוֹרא ית' מַקיף אותו מכל צדדין, שהוא (האדם) באמצע השמים והשי הוא מקומו של עולם; שהרי הוא ית' היה קודם שנברא העולם והעולם עומד בתוך הבּוֹרא ית'".²⁰"לקוּטי אמרים".

ז

כל מה שהאדם רואה, הוּא רואה רק בחיוּת הבּוֹרא בה, הנמשכת ממנוּ. דרך משל: אם רואה בני אדם, רואה תבניתם ושומע קולם ודיבוּרם וחכמתם, הכּל הוּא חיוּת הנמשכת בהם; וכן כל דבר שהוּא רואה ושומע. כי בכל דבר יש תבנית ותוֹעלת לזה שהוּא מסוּגל, או מראה או ריח, וזה הכּל מלוּבּש בכלים שונים, כביכוֹל".²¹"לקוטי אמרים".

ח

השכינה נקראת תמוּנת־כל: כל התמוּנות מתראות בהשכינה כביכוֹל, כמו מראָה לטוּשה, שנראית בה צוּרת אדם העוֹמד כנגדה.²²"מאור עינים", לקוּטים.

ט

אל־עוֹלם – ללמדך, שבּחינת אֵל היא בחינת עוֹלם וּבחינת עוֹלם היא בחינת אל.²³ר"י בעש"ט.

י

לעולם ה' דברך ניצב בשמים – דברך שאמרת: יהי רקיע בתוך המים; תיבוֹת ואוֹתיוֹת אלוּ ניצבוֹת ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלוּבּשוֹת בתוך כל העולמוֹת להחיוֹתם; כי אילוּ היוּ האותיות מסתלקות כרגע וחוֹזרוֹת למקוֹרן, היוּ כל השמים אַין ואֶפס והיוּ כלא היוּ כלל, וכן כל הבּרוּאים שבכל העוֹלמוֹת, עליוֹנים ותחתוֹנים, ואפילוּ ארץ הלזוּ הגַשמית ובחינת דוֹמם ממש, אילוּ היוּ מסתלקוֹת מהם האוֹתיוֹת מעשרה מאמרות, שבהן נבראה הארץ בששת ימי בראשית, היוּ חוֹזרים לאַין ואֶפס מַמש.²⁴"שער היחוּד והאמוּנה" להרב פ"א. ע"פּ הבעש"ט.

יא

כל נברא ויש נחשב לאַין ואֶפס ממש לגבי כוח הפּוֹעל ורוּח־פּיו שבנפעל, המהווה אותו תמיד ומוֹציאוֹ מאַין ליש, ומה שכל נברא ונפעל נראה לנוּ ליש וּמַמשוּת, זהו מחמַת שאין אנו מַשׂיגים ורוֹאים בעיני בשׂר את כוח ד' ורוּח פּיו שבנברא; אבל אילוּ ניתנה רשוּת לעין לראות וּלהשׂיג את החיוּת והרוּחניוּת שבכל נברא, השוֹפעוֹת בו ממוֹצא פי ד' ורוּח פיו, לא היוּ גשמיוּת הנברא וחוֹמרוֹ וּמַמשוֹ נראים כלל לעינינוּ.²⁵שם פרק ג'.

יב

המלאכים שוֹאלים אַיה מקום כבוֹדוֹ, כי כל העוֹלמוֹת נקראים בחינת מקוֹם, לפי שכל עוֹלם מקבל התגלוּת מעולם שלמעלה ממנוּ ויתבטל אצלו… אבל כשהמלאכים באים למַדרגה, שרוֹאים שהכל הוּא רק אחד, אזי אין כאן בחינת מקום כלל, כי 'אני ד' לא שניתי', ולפניו, יתברך, הכּל שוה, וּמַשוה קטן וגדוֹל, ולכן שוֹאלים: אַיה מקוֹם כבוֹדוֹ, לפי שמַשׂיגין שאין כאן בחינת מקוֹם.²⁶"לקוּטי תורה" לר"מ מטשרנובּיל, ד"ה "יש שכינה עילאָה ויש שכינה תתאה".