בעל שם טוב, לראש השנה ויום כפור י״א

א

אלו שני ימים דראש השנה הם, מפני כי דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום של אחריו לחובה (סנהדרין דל"ב ע"א), ויותר מזה עושה לנו אב הרחמן שתלויין עד יום הכיפורים, ועתה בראש השנה יש לנו דיני ממונות ודיני נפשות, מי יעני ומי יעשר, מי יחיה ומי ימות וכו', ואנחנו עומדין לפני כסא דין ומשפט, היש לנו טענות, היש לנו זכיות צדקה וגמילות חסדים:

ב

וכמו שבודקין את העדים בשבע חקירות (סנהדרין ד"מ ע"א) כן נבדוק עצמינו באיזה שבוע באיזה שנה באיזה חודש בכמה בחודש באיזה יום באיזה מקום עברנו עבירות, כי מודה ועוזב ירוחם: (משלי כ״ח:י״ג):

ג

אם נמצאו דברי העדים מכוונים פותחין לזכות (סנהדריך ד"מ ע"א), כן אב הרחמן אף על פי שנמצאו דברי המסטינים מכוונים אף על פי כן פתח לנו לזכות, האם ח"ו מופלא שבבית דין יפתח לחובה, כמו בחורבן בית המקדש שנאמר (איכה ב׳:ד׳) היה ה' כאויב נצב ימינו וגו', אלו המיימינים היו בצד, ואין חולקין על מופלא שבבית דין, וזה אי אפשר, אבל בקשתינו שלא תשמע דברי המסטינים, העדים זוממין הסובבים הכסא שהרי אמרו ז"ל (סנהדרין ד"מ ע"א) אמר אחד מן העדים יש לי ללמד זכות וכו', כמי מליצת הס"ם ביום הכיפורים (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו) וכל שכן לחובה משתקין אותו, שנאמר (בפ' מסעי) ועד אחד לא יענה בנפש, ונאמר (זכריה ג׳:ב׳) יגער ה' בך השטן:

ד

היו מאיימין על העדים שלא כדיני ממונות דיני נפשות וכו', דמו ודם זרעיותיו, לפיכך נברא אדם יחידי ללמד שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין דל"ז ע"א), על כן נבקש רחמים אחד על חבירו, והדין הוא אם מצאו לו זכות פטרוהו, ואם לאו מעבירין את דינו למחר (סנהדרין ד"מ ע"א), וכן לנו בדיננו בראש השנה:

ה

ואף אם נגמר הדין ח"ו, שנינו במשנה (סנהדרין דמ"ב ע"ב) אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו וכו', אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו, ואפילו אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, ולכן נחפש זכות על עצמינו ועל חבירינו, ונבקשה שיצאו מליצי יושר וינופו בסודרין, הוא הטלית של ציצית, ואפילו אין לנו זכות כי אם קריאת שמע שחרית וערבית ומצות ציצית והסודרין טלית של מצוה, כל שכן שישראל יש להם זכות גדול מאוד, ישראל עמך אשר בך מאמין, וקבלת עול מלכות שמים, אין לנו אלוה אחר מבלעדיך, אם שכחנו שם אלהינו וכו' הלא אלהים יחקר זאת וכו' (תהילים מ״ד:כ״ב):

ו

בסוף הסליחות והתחינות אנו אומרים מי שענה לכל הצדיקים והחסידים והתמימים והישרים הוא יעננו, רחמנא דעני לעניי ענינו, פירוש, אנחנו אין אנו לא צדיקים ולא חסידים ולא ישרים אלא רחמנא דעני לעניי ענינו לתבירי לבא ענינו:
(כתר שם טוב ח"ב די"א ע"ב וע"ג)