בני יששכר, תשרי י״א:ט״ו

א

מנהנ אבותינו תורה היא אחר שגומרין מצות הלול"ב בהל"ל והושענות והקפות מסירין הלול"ב מידן ומכריזין בקול רם למען דע"ת כל עמי הארץ כי הו"י' הוא האלקים אין עוד וטעמא בעי ונ"ל לומר טעם בזה ע"פ מ"ש בפ' שופטים כי ימצא בקרבך וכו' וילך ויעבד אלקים אחרים וכו' ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אש"ר ל"א צוית"י הנך תיבות אש"ר ל"א צוית"י אינו מובן ויש בזה מקום ח"ו לטענות האפיקורסים (וכבר דברו בזה רבותינו כיד י"י הטוב' עליהם עיי"ש) ואנחנו בעניינו פירשנו בזה דהנה התחלת הטעות של ע"ז בדור אנוש באמרם שמן הראוי לכבד ולעבוד לכוכבי השמים וכסילהן להיותן שרי המלך שהש"י מסר בידן הנהגת העולם וכמבואר הדבר ברמב"ם ריש ה' ע"ז ולכאורה מהראוי להתבונן למה יהיה זה באיסור הלא זה מכבוד המלך שעובדין ומכבדין את שריו ועבדיו אבל תבין הענין דהן אמת מחוייבין לכבד את שרי המלך בביתן ובהכלותיהן מקום שאין שם המלך בכבודו ובעצמו. אבל העובד את שר המלך בהיכל המלך הנה נתחייב ראשו הלא תראה אוריה החתי על שאמר בפני דוד ואדוני יואב נתחייב כידוע ולפ"ז צא ובדוק מקום שאין שם כבוד מלכותו ית"ש הלא מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ומי שמכבד ועובד איזה דבר חוץ מכבודו ית"ש הלא הוא כופר בדבר זה והיא כפירה גמורה ולפ"ז יקשה לך א"כ איך אנו מכבדין את המצות היינו תשמישי המצות מחבבין ומנשקין אותן הלא הוא בפני המלך ובהיכלו ואין עוד מלבדו זה אינו קושיא דכיון דזה מצוה שנצטוינו מפיו ית"ש הנה אמר ונעשה רצונו א"כ רצונו כביכול מלובש בהמצוה וכמו שהארכנו במ"א ובזה"ק קורא ומכנה להמצות כביכול איברין דמלכא כי כביכול כח המצוה ב"ה מלובש בהמצוה משא"כ העובד ומכבד את צבא השמים שאין בזה ציוי מאת הש"י הנה היא כפירה וכמש"ל וז"ש הכתוב או לכל צבא השמים אשר לא צוית"י הבן ע"כ מנהג אבותינו תורה היא כאשר אנחנו משתעשעין ומכבדין את מצות ד' מיני"ן אשר נתן לנו הש"י באהבה ובזמן שמחתינ"ו הנה לא יעלה על לב איש ח"ו שמותר לעבוד איזה דבר זולת הבורא ית"ש חלילה חלילה להעלות זה על לברק מה שאנו מכבדין את המצות על כי כח המצוה ב"ה מלובש בה והוא אשר קדשנו במצותיו וצונו ע"ז ע"כ בגמר המצוה אנו מכריזין ואומרין למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלקים אין עוד הבן: