בני יששכר, תשרי י׳:ט׳

א

עפ"י הדרוש הנ"ל תבין ג"כ משארז"ל אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בך אשר לא יבא פנים וכו' מפני מה אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא י"י פניו אליך. א"ל הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים ע"ע עד כזית וכביצה והקושיא עצומה ע"ז דהרי המלאכים רמו קראי אהדדי ומהו התירוץ ע"ז ממ"נ אם מגיע לישראל שכר גדול בעבור דקדוקי' במצות ברהמ"ז. א"כ זה לא מיקרי נשיאות פנים ולמה נאמר ישא י"י פניו אליך. ואם אינו מגיע להם במשקל אל דעות שכר גדול כ"כ ע"ז והקב"ה נותן להם יותר מהחיוב בנשיאות פנים הדרא הקושיא. הא כתיב אשר לא ישא פנים סתם משמע אפי' לישראל (וכבר דברנו בזה באריכות במ"א בפנים שונים. אבל דברי חז"ל נדרשים לכל חפציהם) ולפי הנ"ל יתכן כפשוטו דהמלאכים בראותם איזה מצוה שיארע שמקיים בן נח כמו שמקיימים ישראל לא ניתן להבן נח שכר כ"כ כמו להבן ישראל. וחשבו שהוא כעין נשיאת פנים כדכתיב ישא י"י פניו אליך והקשו הרי כתיב אשר לא ישא פנים סתם ומשמע אפי' לישראל והשיב להם הקב"ה דאינו דומה קיום המצות שישראל עישים בדקדוקי' וחומרות שונות ומבקשי' עילה להעמיס עליהם המצו' גם במה שלא נצטוו ע"כ מגיע אליהם שכר ג"כ יותר מהראוי לערך המצוה המוגבלות בעצמה כפי הדין המוגבל וז"ש ישא י"י פניו אליך. כי בהחשב רק הציוו המוגבלות הנה לא יגיע ע"ז שכר כ"כ והוה כנשיאות פנים אבל באמת אשר לא ישא פנים רק שמגיע להם ג"כ על היתרון שעושים יותר על הצווי משא"כ אוה"ע כנ"ל וז"ש הקב"ה והם מדקדקים ע"ל עצמ"ם כי ע"י היתרון מאירין אור מקיף ע"ל עצמם ממש:

ב

ומעתה יש להתבונן כיון שכן מנהג ישראל בכל המצות למה בחר השם יתברך להשיב למלאכים דוקא ממצות ברהמ"ז ואפשר לי לומר ע"פ מ"ש התוי"ט בברכות למה בברכת התור' אומרים ברכ"ו את הו"י' (שם החסד והרחמים) ובברהמ"ז אומרים נברך אלקינ"ו שם הדין. ותירץ דהוא משום דהמזון לכל חי הוא שאפי' מצד מד' הדין מהראוי ליתן לבע"ח מזון כיון שהוא ית"ש בראם. משא"כ נתינת התורה הוא מצד החס"ד הגמור כי אין זה מצד הדין להודיע לבריותיו מסטירין דיליה עכ"ד ולפ"ז ניחא דהש"י ברוב רחמיו רבותא קאמר לה למה"ש רבותייהו דישראל שאפי' במצות ברהמ"ז שהדין נותן שמחוייב אני כביכול לזון את בריות עכ"ז מדקדקים ע"ע לברך הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחס"ד וברחמים ומדקדקים לברך גם על מה שלא צויתם על כזית וכביצה משא"כ שארי מצות: