בני יששכר, שבתות ב׳:א׳: בו ידובר ענין תוספת שבת:

א

בו ידובר ענין תוספת שבת:
חיוב תוספת שבת. כבר ידעת שהרא"ש ז"ל כתב שלא נודע שיעורו. והנה מרן האריז"ל כתב שיעור של השביתה עם התוספות לפניו ולאחריו מהראוי להיות ל"א שעות. והנה אנחנו בעניינו מצאנו ראינו רמז בז"ה בתור"ה מצות זכור את יום השבת וכו' הוא מצוה הל"א בתו' עפ"י חשבון ומנין הרמב"ם אשר סוגיין דעלמ' אזלין כוותי'. ונראה לי לומר טע"ם בזה דהנה שבת קודש איקרי ובקודש מצינו בתורה תוספת חומש. ויסף חמישיתו עליו. נלמד סתום מן המפורש להוסיף חומש. והנה עיקר יום השבת כ"ד שעות הנה צטרך עפ"י דרכי התורה (כענין מ"ה מצינו) להוסיף חומש והויין ל' שעו'. והנה אותן השלשים שעות הויין כעין תורה) כיון שנלמד במ"ה מצינ"ו מן התור"ה) והנה משנה שלימה שנינו במס' ב"מ דף פ' השוכר את החמור להביא עליה חטים אם הוסיף במשאו ג' קבין חייב (באונסו) דמשא החמור הוא לתך. הוא ט"ו סאין. ואם הוסיף ג' קבין הם חצי סאה חלק שלשים מן הראוי זה נק' תוספ"ת מש"א ומזה למדו בגמ' למשא האדם תוספת ק"ב להיות משא האדם שלשים קבין אם הוסיף ונתן עליו ל"ח קבין חייב וכן למדו לספינ' ולעריבה דתוספת מקרי חלק ל"א הוספה מן שיעור הראוי לו מיקרי הוספ'. והנה גם אנחנו עם הקודש בעשייתינו המצות באהבה ובחיבה יתירה הנה היתרון הוא תוספת חלק ל"א יותר מן הציווי ובזה חיבה יתירה נודעת לנו שאין אנחנו עושים המצוה דרך משא רק אנחנו עוד מבקשים להוסיף ע"כ שיעור השביתה בתוספת חיבת הקודש הוא ל"א שעות כדברי מרן האר"י ז"ל ובזה מצאנו ראינ"ו טוב טעם ודעת למספר ש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כמד"א להנחיל לאוהבי יש היינו לעושים המצוה מאהבה ומוסיפים תוספת חלק ל"א כי אינם עושים דרך משא רק דרך אהבה) דהנה ארז"ל מצינו בכ"מ התוס' מרובה על העיקר וא"כ יש בידינו לומר עפ"י הנ"ל שמעשה השי"ת עם אוהביו הוא באהבה בהיפך היינו שנותן שכר לאוהביו שלשים פעמים יותר מן המגיע להם וא"כ לפ"ז אנחנו עם קרובו כל עבדותינו לצורך גבוה לייחד העולמות הנכללים בעשר עשר קדושות הן עשר ספירות העליונות. וא"כ עשרה עולמות הן עיקר שכרינו בחיוב ותוספת של הקב"ה עליהן ניתוסף שלשים פעמים הנה יעלו למספר ש"י שמנחיל הוא ית"ש לאוהביו דייקא היינו העושים המצות מאהבה דייקא ומוסיפים בתוספות חלק ל"א וזה שפירשנו בפי' הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתי' לדעת מה יעשה ישראל. דהנה יששכר עמוד התורה נק' יששכ"ר י"ש שכ"ר לפעולתו שעתיד הקב"ה להנחיל י"ש לאוהבי שמו ותורתו. והנה בני יששכר ביודעם שהקב"ה נותן שכר לאוהבי"ו ש"י עולמות ויודעים שמדת הקב"ה התוספות מרובה על העיקר. ועבודתינו לייחד העולמות עשר ספירות נותן להם הקב"ה תוספו' מרובה שלשים חלקים יותר על העיקר תוספות ש' יותר על י' תוספ' ל' פעמי' על העיקר חלק ל"א הנה זהו מדת הקב"ה עכ"פ מזה נדע אנן בדידן החיובים לעשות המצות באהבה בתוספ' חלק ל"א יותר מן העיקר. ממילא נדע בכל עיתות מעיתותי קודש צריכין אנחנו להוסיף שיעור חלק ל"א וזה ומבני יששכר (דייקא י"ש שכר יודעי בינה לעיתים (מעיתותי קודש) לדעת מה יעש' ישראל (כמה יוסיפו על הקודש מאהבה) דרוש וקבל שכר י"ש:

ב

ובזה יתפרש נמי ברמז הכתוב יששכ"ר חמור גרם רובץ וכו' וירא מנוחה וכו' ויה"י למס עובד היינו יששכ"ר חמור גרם דין הנשנה אצל החמור בתורה שבע"פ היא שגרמה לו למתנת י"ש שכ"ר היינו החמור הרובץ תחת משאו אפילו בין המשפתים מקום מישור. הנה נמסר בתורה שדרכו לרבוץ בהוספת חלק הל"א על ל' חלקים מזה יודעים בנ"י יששכ"ר שעשיית המצות מאהב' הוא בהוספת חלק ל"א וזהו גורם להם י"ש שכר מהקב"ה וכנ"ל ומפרש הכתוב וירא מנוח"ה כי טוב (מנוחה הוא עוה"ב כי טו"ב הוא בעצם משא"כ) ואת הארץ (ארציות העוה"ז) כי נעמה (היינו רק עריבות לפי שעה אבל אינה טובה בעצם. ע"כ היא מחליף עולם עובר בעולם עומד טוב וקים) ויט שכמו לסבול (טורח משא עבודת הקודש יותר מן הראוי היינו בהוספת חלק ל"א על הל' חלקים וז"ש) ויהי למס עובד ויה"י בכ"מ לישנא דצערא מפני שמורה על דבר הטורח ומשא כבידה יתר על הכח היינו ל"א מספר ויה"י. וז"ש ויהי למס עובד עובד עבודתו כענין מי שמכריחן אותו במס כן הוא עובד היתרון. היינו חלק הל"א ג"כ כענין דבר המוכרח. ויהי' שכרו י"ש שכ"ר לפעולתו וכנ"ל: