בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:קל״ה

א

טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו (טרף) וכו' יתפרש הדבר ע"פ מה שפירשנו בפסוק ברוך י"י שלא נתננו טר"ף לשיניה"ם. דהנה יש להבין למה כינ' רשעת הרשעי' בשם טר"ף גם לשיניה"ם. הנה לא בשיניהם דוקא ינשכו (הגם שע"פ פשוטו הוא דרך הפלג' שרוצים לנקום מאתנו כדמיון הנושך מגודל הכעס עכ"ז בדברי רוה"ק לא דבר ריק הוא) והנראה דהנה כל חיות והתגברות הקליפו' והסטרין בישין היא מהרפ"ח ניצוצין כנודע ובצירוף בחינת' העצמיית הרי טר"ף והנ' כשמתגברין ח"ו מחמת העדר הזכיות ח"ו אזי מתגבר עצמיותן בחיות וכח רפ"ח שבהן. אזי ח"ו שונאי ישראל לטר"ף. ואמרו לשיניה"ם דייקת ידעת כבר אות ש הוא ג' קוין ימין שמאל אמצע. הנה כשח"ו הן מתגברין ע"י הקדוש' הטמונ' בתוכן הנה הן ח"ו בהתגברות בג' קוין וז"ש לשיניה"ם לשי"ן שלהם היינו ג' קוין שבהם שהם כעין אות ש:
הג"ה אם תבין כל הנ"ל תתבונן מ"ש הנביא ואמר ביום ההוא (בעת הישוע') הנה אלקינו זה קוינ"ו לו ויושיענו זה י"י קוינ"ו לו היינו עשינו קוי"ן לו לשמו ית' בהעלות בכ"פ ע"י עבודתינו נה"ק מתוך הקליפ' ושבו אל הקדש פנימ' וז"ש ג"כ המשורר שירו לו זמרו לו שיח"ו בכל נפלאותיו. כשיעשה הש"י הפלא הוא בסוד שי"ח. ג"פ ק"ו בגימ' שי"ח וזה ג"כ סוד שרפי קודש המשלשים קדוש' וכן אברהם אבינו כשרדף המלכים הי' בכונת סוד שי"ח לקח את עבדיו שמנה עשר ושלש מאות. וזה לדעתי ג"כ נרמז בפסוק מכאן נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשי' וכו'. ראיתי בס' אחד נק' שברי לוחות) מפ"ח ר"ת מצרי"ם פלשתי"ם חר"ן הן הן ג' קוין דסט"א אשר נלחמו בהן ג' אבות העול'. אברה' וירד אברם מצרימ' ויעל אברם ממצרי' יצחק בפלשתים יעקב בחרן. ותתבונן בתמר הצדקת כאשר השתדלה להרים קר"ן מלכו"ת בישראל השתדל' אחר ג' הסימנים מט"ה פתי"ל חות"ם (ר"ת מפ"ח) להמשיך אל המלכות ג' קוין חותמך נרד יעקב (חותמ"ו אמ"ת כמד"א תתן אמת ליעקב שנק' חות"ם כמשארז"ל חותמ"ו של הקב"ה אמ"ת) והוא יעק"ב אשר נלחם בקליפ' הנק' חר"ן (והתחלת התיב' ג"כ באות ח' כמו תיבות חות"ם (פ"תילך נגד יצחק אשר נלחם בפלשתים שהן מן כוחות הדין מספר' י"פ אלק"י' ופתיל בגימ' י"פ הו"י' בההי"ן (סוד מלכות שמים) להמתיק הדינין והתחלת התיב' ג"כ באות פ' מט"ך נגד אברה"ם נלחם במצרי' אשר שם נשקעו ישראל במ"ט ש"ט. ואברהם עשה הכנ' לבל ישארו ח"ו לשם ושיכנסו למ"ט שערי קדוש' וזהו מטך הבן הדברים:

ב

הג"ה ויש לפרש עוד אומרו לשיניהם דייקא בסוד הכתוב שנ"י רשעי"ם שברת דהנ' אות שי"ן שבתוך אותיות רשע הוא אתווא דקשוט. והוא בסוד ניצוץ המחי' (כי קש"ט הוא אמ"ת. וכבר ידעת מהו אתרא דשמ' קושטא אשר הי' בה חיים על שאמרו אמ"ת ולא שק"ר) בסוד ואתה מ"חי' את כולם (עיין בזה"ק בראשית בענין אתוון שק"ר) שהשי"ן הוא המחי'. וכאשר יוציאו מן הרש"ע בלעו מפיו היינו נה"ק שבתוכו תשבר ממנו השי"ן וישאר רק ר"ע ויתבטל כחו וחיותו וזהו או לרש"ע ר"ע (אוי לרש"ע כשישאר רק ר"ע כי (אז) גמול ידיו יעשה לו. וזהו ג"כ יגמר נא ר"ע רשעים וכו' וז"ש שינ"י רשעי"ם שבר"ת היינו השיני"ן של רשעי' וישארו רק רעי"ם (כמד"א ואנשי סדום רעי"ם) אז נפסק כוחן כי כל עיקר כחן בעוד השי"ן בתוכן. וז"ש ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניה"ם להשיני"ן שבתוכן שמז' מתגברין. וז"ש גם כן רשע יראה (צדקת הצדיק והצלחתו) וכעס. שיני"ו יחרוק (ירצ' להתגבר עליו בכח השי"ן שלו ונמס (ממנו הש') וע"כ תאות רשעי"ם תאבד הבן:

ג

וז"ש טרף נתן ליריאיו רצ"ל הש"י נתן ביד היראים את הטר"ף היינו נתן להן כח להעלות הרפ"ח ניצוצין מתוך עצמיות הקליפ' ממילא מתבטלי בחי' עצמיותיהן וכחותיהן א"כ זהו מיקרי שהוא נותן ליריאיו כל הטרף וזה יזכו"ר לעולם בריתו. כי בהעלות הניה"ק מתוך הקליפ' יתהוו' למ"נ אל הקדוש' ועי"ז יתעורר המ"ד (יזכו"ר הוא בחינת השפעה כמ"ש בפסוק זכ"ר עשה וכו' ברית"ו לעולם היינו ישפיע שפע להעול"ם הידוע והבן: וזהו