בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:ס״ט

א

ויתפרש עוד עמד"ת להם וכו' לשון עמיד"ה מהו. הנה אפרש לך בדרך דרש ע"פ מה שפירשנו בפסוק קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמד"ה יחד מי בעל משפטי יגש אלי הדקדוקים יעויין במפרשים בשגם הפסוק בעצמו אין לו ביאור מוטעם ונבאר בקיצור ע"פ מה שהקש' הר' עיר וקדיש מהרמ"ע זלה"ה בס' בע"מ על הא דקי"ל בעת הדין שלמעל' כשיש רוב זכיות מיקרי צדיק ואפי' מחצה על מחצ' רב חסד מטה וכו'. כובש. נושא מעביר לכל מר כדאית לי' והקש' הרב הנ"ל הרי קיי"ל כל האומר הקב"ה ותרן הוא וכו'. והרי מוותר מיעוט העונות. ואפי' המחצ' ותירץ דלא מיקרי ויתור רק כשהוא ויתור שלא ע"פ דרכי התורה מה שאין כן כשהוא על פי דרכי התורה לא מיקרי ויתור והנ' יש בדיני התורה אחרי רבים להטות והולכין אחר הרוב (וכן במחצה על מחצ' ספק נפשות להקל וכן בדיני ממונות אין מוציאין מיד המוחזק כן פירשתי שם דבריו והמפרש פי' שם קצת באופן אחר ואתה תבחר) הנה כ"ז לא מיקרי ויתור כי ע"פ דרכי התורה הוא הניתנה לנו למורשה ואי קשיא הא קשיא הנה אנחנו מבקשים אנו מלאי עון (ועפ"כ) ואתה מלא רחמים הנה זה נק' ויתור ופי' הענין ג"כ ע"פ מה שפי' הרב הנ"ל בפסוק אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' שהוא ג"כ ע"פ משפטי התורה עני ועשיר באו לדין אומרים לעשיר לבוש כמותו או הלבישהו כמותך והנ' ע"י עונותינו הנה ח"ו לבושינו אדומים כתולע וכשנים והוא ית"ש כתיב בי' לבושי' כתלג חיוור (הנביאים מדמים זה לשבר את וכו' והוא ידוע למקובלים) ממילא כשעומד כביכול הוא ית"ש עמנו לדין כדרך הבע"ד כביכול הנה כביכול ע"פ התור' הוא בהכרח להסיר הבגדים וכו' מעלינו ולהלבישנו מחלצות בלובן ועדי עדיים וא"כ מוסרים מעלינו העונות ע"פ התור' ואין כאן ויתור וזהו לכו נא ונוכח' יאמר י"י נ"א הוא לשון בקש' וקש' מהו המבוקש מאתו ית"ש שנתווכח עמו כיון שמסיים אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו א"כ הרי אנחנו נזכה בדין א"כ למה לו ית"ש להתווכח עמנו כיון שחפץ לזכותינו אך הוא ע"פ דרוש הנ"ל כשבאים בני האלקים להתייצב על יי לקטרג ולהזכיר העונות ח"ו וא"כ מיקרי כביכול הש"י אז דיין וישראל עם כת המקטריגים בעלי הדין הנה באופן כזה א"א לוותר (כי מלך במשפט יעמיד ארץ) רק ע"פ דיני התור' לא מיקרי ויתור והנ' הש"י כחפץ להצדיק עם זו אז אומר הש"י כמבקש לעמ"ו לכו נא ונוכח' יאמר י"י היינו נתווכח' יחד ויהי' כביכול הש"י בעל דין עם עמו ישראל ואז הגם שימחול ויסלח ויכפר לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו לא מיקרי ויתור כי כתורה יעש' כיון שמשפט התורה היא הלבישהו כמותך אז כביכול בהכרח הוא ע"פ דיני התור' שהש"י יסור מעלינו הלבושי שני"ם וילביש אותנו מן לובן העליון המלבן עונותינו. הבן הדבר:

ב

ועפ"ז פירשנו הפסוק הנ"ל בטוב טעם אומרת כנ"י קרוב מצדיקי (רצ"ל המצדיק שלי הוא ית"ש כביכול הוא קרוב לי מצד מחצב נשמתי כי אנחנו עמוסים מני בטן ע"כ) מי יריב אתי (לפניוי"ש שיהי' הוא דיין כביכול הלא הוא קרובי ואינו יכול להיות דיין כביכול. אבל נעמד"ה יחד כדמיון הבע"ד הייני שיהי' כביכול הוא ית"ש הבע"ד אז) מי בעל משפטי יגש אלי (רצ"ל מדין התורה הוא מי שהוא בעל משפטי הוא יגש אלי להיות בדומה לי כביכול) ואז יסיר מעלינו כל בלויי הסחבות וילבישנו בגדי ישע ונהי' נקיים וטהורים:

ג

וזה הוא מה שיש לפרש בנוסח ההודאה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם בעת צרת"ם כשראית כביכול שבעוה"ר נתמעטו הזכיות וכשיהי' הוא ית"ש בבחי' דיין א"א לוותר כנ"ל ע"כ עמד"ת להם בדומה להם ביחד להיות בעל דינם ומצות בעל דין בעמיד"ה כביכול ואז הלבשתם מחלצות וכנ"ל להיות הש"י חפץ להצדיק עם קרובו כמ"ש הכתוב ספר אתה למען תצדק ע"כ מצאתי את לבבי לדבר בפטטייא דאורייתא דברים כאלה יהיו לרצון אמרי פי: