בני יששכר, כסלו-טבת ג׳:ל״ט

א

ידוע הענין להלכ"ה בדורות הקודמים נ"ח מדליקו מבחוץ בפתח הסמוך לרה"ר ועכשיו מדליקין בפנים בבית עיין בס' עוללת אפרים כתב ג"כ שם ברמיזת נ"ח לאו"ר תור"ה וכתב הנה אמרז"ל בברכות. אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' פזר שנא' יש מפזר וכו' ואם ראית דור וכו' כנס שנא' עת לעשות לי"י הפרו תורתך (כבר כתבנו ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט רמז לחנוכ"ה ופורי"ם) לפיכך הדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה בעיניה' היו מניחין נ"ח הרומז לאו"ר תור"ה מבחוץ ע"ד יפוצו מעיינותיך חוצה. אבל הדורות הללו שנתמעט' התורה ולומדי' וכו' וחכמי הדור אין להם כח להשיב איש מדרכו הרעה ואדרבא אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומ' מפני הקמים עליו ויקימו עליו עדי שקר וכו' ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינם נשמעים לזולתם וכו' המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות מניח נ"ר מצותו בביתו ודי"ו להשיב מעון אנשי ביתו לבד עכ"ל הרב שם ולפי דברי הרב מובן הא דאמרו בגמ' ובשעת הסכנ' מניחו על שלחנו ודי"ו תיבת ודי"ו מיותר ולפי הנ"ל מובן דהנ' אמרז"ל מעולם לא יצא מפי הקב"ה דבר לטוב' וחזר בו חוץ וכו' ממקודשי תחלו כי אמר' מדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע אם לפניך גלוי (שלא יקבלו תוכחה) לפניהם מי גלוי והנ' לפ"ז אפי' אם נראה בעיני האדם שלא יקבלו חביריו תוכח' אעפ"כ הוא מחוייב לעשות את שלו אבל מצינו סתיר' לזה בדברי חז"ל באמרם כשם שמצו' לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע (עיין ברמב"ם ונושאי כליו) וצ"ל דיש חילוק דהיינו כשהמוכיח כבר בחן והוכיח עד הכא' ונזיפה וקלל' שוב מצוה שלא להוכיח והנ' ע"פ הרמז הנ"ל אמרז"ל בנ"ח ובשעת הסכנ"ה שהרשעי' יורדים לחיי המוכיחים ומביאי' אותם לידי סכנ' בעלילות וכיוצא ובא עי"ז לידי בזיון הדת וכיוצא כנהוג בזמנינו מכת האפיקורסי' המורד"י או"ר מני"ח על שלחנ"ו היינו להאיר רק להסמוכים על שלחנו ודי"ו היינו שלא יחמיר לעצמו מצד דברי חז"ל שאמר' מדה"ד אם לפניך גלוי וכו' רק דכיון דשעת הסכנ' היא מניחו על שלחנו כנ"ל ואין להחמיר ודי"ו בזה: