בני יששכר, כסלו-טבת ג׳:כ״ה

א

עוד יש לרמז בדברי הגמ' הנ"ל ג"כ ע"פ מ"ש שהנר מצוה הלז ניתקן לאור תורה וכבר ידעת שאין התורה מתקיימת אלא במי שמוחו פנוי וריק מהרהורי עביר' וכל מה שהאדם מפנה מחשבתו וחכמתו מהרהורין יביע שכלו בחכמות התורה ובהיפך ח"ו כשמפנה לבו לבטלה בהרהורין רעים אזי התור' מתרחקת ממנו ולא יבא לעמקי סודותי' והוא דבר ידוע אין מן הצורך לראיית פוק חזי בספרים הקדושים ותמצא כולן מלאין מזה והנה בא הרמז לחז"ל בנר מצוה הלזה הרמוז לתורה:

ב

מצותה מצות עיון חכמת התור' להשיג המאור שבה משתקע החמה (משתשקע החמימות בלב איש היינו חימום התאות המתאו' לעבירות אז כשזה נופל זה קם) ועד שתכלה רגל מן השוק גמר הענין ותכלית ההשגה שבה יהי' כשתכלה רג"ל מן השוק לגמרי היינו כשיופסק היצה"ר מן העולם וכמו שאבאר:

ג

רג"ל בגימ' יוסף במילואו וטובו. הברית קדש מרומז ביוסף והנה מילואו בגימ' רג"ל סוד פעולת המוחין בגימ' ע"ב קס"א הוא מילואו. והבן כי אין וכו' אלא לדעת בהתעוררת מחשבת המוחין ושוק יכונ' לנוק' בלשון נקי' כמ"ש באביגיל גליא לשוק"ה ואמר לפ"ז תכלית ההשגה יהי' כשיופסק היצה"ר לגמרי מן העולם כמו שהי' קודם החטא אדה"ר ולא יתאוה הרגל לשוק וזה שרמז עד שיכלה רגל מן השוק והנה שאל עד כמה רצ"ל כי זה א"א לומר שיכלה לגמרי דאיצטרך לחדוה דמצוה ועולם כמנהגו נוהג גם לעתיד ואיצטריך היצה"ר לעלמא כמ"ש הזה"ק והשיב עד דכליא ריגלא דתרמודאי אמרז"ל אין מקבלין גרים מן התרמודיים כי כולן בחזקת ממזרים מחמת שהן נואפין וז"ש אין הכונה שיכלה הרגל ומפסק לגמרי ממלאכתו גם ממצוה רק שיכלה רגל דתרמודיים היינו להתאות לאיסור כתרמודיים בזה יתבאר לשון הפסיקתא עד שתסלק רוב הרגל מן השוק כמשארז"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם כי טבע האבן חם מקצתו חם כולו וכזאת הוא בזה"ז כיון שמן הצורך להשתמש למצוה להיות חם מקצתו אז חם כולו להתאות גם לעביר' ונתתי לכם ל"ב בש"ר אמרז"ל לב לעשו' בשר רצ"ל רק למצוה לעשות בשר וזהו עד דכליא ריגלא דתרמודאי המתאוין לחיבור רגל ושו"ק לעביר' משא"כ חיבור רג"ל ושו"ק למצוה לא יתבטל לעשית בשר אחד:

ד

וארמוז לך צדיק כתמר יפרח. תמ"ר הית' כונת' לשמי' לחבר רגל ושוק למצו' לעשות בשר אחד רגל שוק בהוספת אח"ד בגימטריא תמ"ר אשר ממנה יצא חוטר מגזע ישי משיח צדקינו אשר בימיו יסיר הש"י את לב האבן מבשרינו במהרה בימינו אמן: