בני יששכר, אדר ד׳:ג׳

א

ועוד בה שלישי' על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר הנה הפו"ר הי' זמן הצער וה"ל לקרות שם המועד ע"ש הישוע' ככל המועדות וכמש"ל והנראה לפרש דהנה איתא בגמ' שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיה' של ישראל שבאותו הדור וכו' עיי"ש כל הענין ולכאור' יקשה מי הגיד להם נבואות זה שנתחייבו שונאיהם של ישראל דילמא המן הרשע בעל בחירה הוא רצה לעשות והש"י עשה נס והיפר את עצתו והנ"ל בזה דאמרינן בגמ' (ב"ב דף י') ר' פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעא ובעא למיפל אמר השתא כן אחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעע"ז (עיין ברש"י שעל אלה חייבין סקילה דחיפ' מב' קומות) א"ל חייא בר רב מדפתי לר"פ שמא עני בא לידך וכו' כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז עיי"ש הנה גם רב פפא ניצול שלא נפל ומאין היה שופט שנתחייב שפשפש במעשיו איזה עון סקילה יש בידו עד דתני לי' ר' חייא בר רב ופתר לו הדבר על כרחינו נשמע מזה שכל דבר שיארע לאדם הגם שינצל על כרחך יש בידו איזה עון שנתחייב מי' כזאת ומה שניצל איזה זכות נתל' לו וכיוצא הנה מחוייב להודות ולפשפש במעשיו כי בודאי נתחייב כי אין שום דבר במקרה כ"ה הדבר הזה באותו הנס כיון שהיו ישראל אז בסכנה גדולה כזאת אין זה במקרה ועל כרחך נתחייבו שונאיהם וגם י"ל שנלמד הדבר ממסורת התור"ה נמסר להמ"ם תרין דין כי המן וכו' והפיל פור הוא הגורל להמ"ם וכו' ואידך וגם י"י יד היתה בם להמ"ם הרי לך מבואר הדבר במסורת התור' שנתחייבו שונאיה' וכו' והנה נרמז הדבר ג"כ במגלה הנאמרת ברוה"ק בענין איגרות הראשונות הנה כתיב בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך הנ' הל"ל בקיצור בשם המלך נכתב ונחתם אלא ע"כ לומר בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבע"ת המלך סתם כביכול זה מלך מלכי המלכי' שהסכימו חליל' מן השמים על שנתחייבו שונאיהם לולי רחמיו ית"ש כאשר יתבאר:

ב

הג"ה וי"ל שנחת' הדב' בטבע' המלך היינו בעולמות בי"ע ואחר כך היתה הישועה מאצילות הקדש אשר שם הרצון מבלי טעם כי אין טעם ברצון וכאשר יתבאר בפנים אי"ה:

ג

והנה ביום הנכבד והנורא יום צום הכפורים צונו השי"ת ליקח קרבן לי"י עפ"י הגור"ל וראיתי טעם נכבד (בסידור הגאון החסיד מהרש"ז) ולמה צוה השי"ת דוקא עפ"י הגורל כי הנה גורל הוא רצון מבלי טעם ובחירה כי המברר איזה חפץ וחלק מן החפצים והחלקים האחרים הנה הוא מברר בטעם מחמת שנ"ל שזה שמן ביותר או גאה ביותר משא"כ בלוקח עפ"י הגורל הנה מסכים בדעתו אל אשר יצא לו שמה הגור"ל את זה יקח מבלי טעם רק ברצו"ן והנה כל העולם כולו נברא ברצו"ן כשעל' ברצונו וכו' והנה ברצו"ן הקדום ישראל עלו במחשבה ובשביל ישראל נברא כל העולמות והגם שלא סוגלו עדיין מצות ומע"ט (כי לא הי' במציאות) הנה עלו ברצונ"ו ואמר החכם אין טעם ברצון והנה הגם שח"ו ישראל אינם בגדלות המעלה ויש ח"ו לחוש לקטרוג מה"ד הנה ביום הקדוש הנכבד והנורא צוה השי"ת ליקח קרבן לי"י ברצון היינו בגור"ל ובאיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא לעורר ולהזכיר האהבה הקדומה. אין טע"ם ברצו"ן אפילו אינם כדאים אפילו אינם הגונים והנה אי אפשר להרחיב הדבור בזה המשכיל יתבונן והנה בנס הלזה הנה בעוה"ר נתחייבו שונאיהם וכו' כמש"ל והנה אין מקום להושיעם מחמת המקטריגים כי מלך במשפט יעמיד ארץ מה עשה המגיד מראשית אחרית הנה סיבב הישועה בעת צרה דהנה סיבב אשר המ"ן הרשע הפיל פו"ר הוא הגור"ל וגורל הוא רצון כנ"ל (ונרמז הדבר הזה ג"כ בסידור מהרש"ז שם) הנה ע"י המעשה דלתתא הנה נזכר למעלה כביכול ענין הרצון הקדום אשר ישראל עלו במחשבה במחשבת הרצו"ן אין טע"ם ברצו"ן אעפ"י שאינם ראויים הנה עיקר הישועה הוא הגורל אשר פעל ועשה הש"י שהעלה בלבו של המ"ן להפיל פור ועי"ז איתער עובדא לעילא להזכרת הרצו"ן מבלי טעם ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר דהנה הפור הוא שורש הנס ויסוד התשועה:

ד

ממילא תתבונן ג"כ עפ"י הדברים האלה בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המ"ן ומי הוא המפיל הפור אבל הוא ההוא דסתים הוא פעל ועשה שהי' הדבר ע"י פור הוא הגור"ל שהוא רצון ועי"ז נזכר למעל' הרצון מבלי טעם ואעפ"י שנתחייבו שונאיהן של ישראל הנה באת להם הישועה ברצון מבלי טעם ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר כי הוא יסוד הישוע' והנס הבן: