בני יששכר, אדר ב׳:ב׳

א

בפרשת שקלים יש צ' תיבין. נראה לי שהוא ע"ד תרוממנה קרנות צדיק. תיבת צדיק. הוא בגימ' ר"ד והוא עפ"י מ"ש על הא דדרשו חז"ל בפסוק הנאמר למש' לך ר"ד כי שחת וכו' ודקדקו לשון ר"ד ר"ד מגדולתך. ולכאור' יש להתבונן מאיז' גדול' הורידוהו. וכי הי' חפץ משה רבינו בגדולת מלכים הלא כל מגמתו הי' רק גדולת השם הנכבד והנורא והנה פירשנו דבריהם ע"ד מה שפירשנו בקנס שקנס הש"י לאדה"ר. וקוץ ודרדר תצמיח לך. דהנה אלקים עשה את האדם ישר לבחור בדעתו רק את הטוב ובטבע יהי' נמאס בעיניו הרע וכאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע אז נתערבב דעת האדם ויכול לבחור בדעתו גם את הרע. והנה באה התורה וביאר' לנו איזה דרך הטוב אשר יבחר האדם ואיז' הפכו אשר ירחיק האדם. וז"ש התור' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת וכו' ובחרת בחיים וכו' והנה דרך הטוב הכל הולך לייחודו ואחדותו ית"ש והפכו הולך לצד הסט"א שהוא ע"ז ממש אל אחר ולז' צריך האדם בינ' יתיר' בכל מפעל להבחין דרך האחדות והפכו ח"ו. כי לפעמי' יעש' האדם מפעל והיצר יטע' אותו לומר לו שהוא דרך הטו"ב. ובאמת הוא הפכו כי אפי' בעשותו מצוה ויעשנ' בעבור איז' פני' עושר וכבוד וכיוצא הנה אינו עובד את הש"י רק דבר אחר והוא כדמיון ע"ז ח"ו וזהו הנרצ' בפסוק לא יהי' בך א"ל ז"ר היינו בך בקרבך במחשב' וכן בהיפך גדול' עביר' לשמ' וכו' וכשימנע האדם א"ע מעביר' לשמ' (בעת הזדמנות מן השמים) בחושבו שהוא נוט' לסט"א אין זה דרך הנאות כי באמת עבירה לשמ' בזמן הנרצ' היא ג"כ דרך הטוב והאחדות. הנה בהבינך זה הוא הנרמז בפסוק וקוץ ודרדר תצמיח לך דהנ' תיבת אח"ר בתור' בפסוק הייחוד היא ד' רבתי וכן בפסוק כי לא תשתחו' לאל אח"ר הרי"ש רבתי כעין אותיות גדולו' שכותבין לתינוק שאין לו דיע' שלימ' בכדי שיהי' יכול להבחין החילוק שבין ד' לר' כמו כן נכתבו בתור' אלו האותיות רברבין להורו' שמאד צריך האד' לשקול בדעתו ולהסתכל בכל מעשיו אם מעשיו הם לדרכי הייחוד ח"ו. וז"ש לאדה"ר כאשר נתפת' לעץ הדע' טו"ב ור"ע וקוץ ודרדר תצמיח לך היינו החילוק שבין ד' לר' הן בתמונה הן במספר הוא קו"ץ בתמונה הנ' נוסף תמונה הד' על הר' הקוץ שלאחריו ובמספר. הנ' נוסף מספר ד' על הר מנין קו"ץ הנ' אמר לו הש"י כיון שנטית אחר עץ הדע"ת טו"ב ור"ע כבר נתערבב הדע"ת ויוכל לטעו' ח"ו בין אחד וכו' היינו בין ד' לר' וזהו וקו"ץ ודרדר וכו' כבר תוכל לטעות ח"ו בין ד' לר' ובין ר' לד' אשר ישתנו זה מזה בקו"ץ בתמונה ובמספ': וכיון שבאו ישראל לידי אותו מעש' במדבר בודאי אין לחשו' כדרך הסכלי' שעשו עגל של זהב והשתחוו לו ויזבחו לו ואמרו אלה וכו' רק בודאי הי' איזה מעשה דק להוריד בכונתן ובמעשיהן פני שור שבמרכב' וכמשאחז"ל שומטין אחד מטטרמונין שלי וכו' והיצר הסית' שהוא מצוה. ובאמת הי' זה ע"ז (ועיקר בלבול הדעת הי' מן ערב רב בגימ' דע"ת) וזהו הנאמר אז למשה לך ר"ד. וביארו חז"ל בדרשתם הנכבד' ר"ד מגדולת"ך אשר כתבתי בתורתי הב' אתוון ד"ר גדולים להורות שלא יטעו והנה לא פעלת כי שחת עמך וכו' וכבר טעו וחשבו מעשיהן נוגעין לעבודת אל אחד ותהי להיפך:

ב

ולפי"ז הנה דרך הרשעים שלא לדקדק להשגיח בעינא פקיחא חילוק הקר"ן בין הד' לר' והצדיקי' משגיחין מאד לעיין בכל עניניהן מה שנוגע לאח"ד (שהוא בקר"ן) ימהרו לעשותו ומה שהוא בהיפך (אחר בלא קרן) יסורו ממנו כמטחוי קשת ע"כ אמר המשורר ברוה"ק בעונש הרשעים מדה כנ"מ וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (ע"כ צדיק בגימ' ד"ר) והנה אמרו בגמרא אמר משה להקב"ה במה תרום קר"ן ישראל א"ל בכי תשא (עמ"ש בדרוש) והנה כתיב ועמך כולם צדיקים כולם מקטני' ועד גדולים יודעין את הש"י ואין מחליפין ח"ו ע"כ בפ' הלזו שהוא הרמת קרן ישראל יש בה צ' תיבין. אות צ' במילואו הוא צדי"ק (אעפ"י שמדרך המקובלים במילוי רק צד"י. ב' בחי' מילוי יש לאות זו וכמו דאיתא בזהר בראשית דף ב' ע"ב. צדי אנת וצדיק אנת וכו' ומהראוי היה להרחיב הדיבור ברמזים הללו אבל אין הפנאי מספיק. והמ"י: