בית יעקב על התורה, ויצא כ׳

א

והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. הענין דכתיב בהו במלאכים עולים ויורדים הלא גמירי דאין להם קפיצין, כדאיתא (רבה תולדות סה) ובירושלמי (ברכות פ"א ה"א) ובזוה"ק (תרומה קע.), והם עומדים תמיד במדרגה אחת בלי שום השתנות מצד עצמם שאין בהם אלא שליחותן. אכן הענין בזה, כי מהו ענין קפיצין שנמצאים באדם הוא, שאף שלפעמים הם במדרגה תחתונה יכולים לקפוץ ולהתהפך מהיפך להיפך, וכענין דכתיב (ויחי נ) ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה. וכן ע"י תשובה, שיתחרט האדם וישוב מחטאו לבל ישוב עוד לכסלה, אז זדונות נחשבים לו לזכיות כדאיתא (יומא פו:). ויש עוד ענין קפיצה ודילוג בדברים הטובים מעיקרם כמו במצוה או בעבודת ה', והוא שאף שלעין אדם נראה כי קטן הוא ונעשה בהשתדלות מועט, אבל השי"ת יכול להגדיל את המצוה והעבודה למרבה ולהגדילה, וכדכתיב (ישעיהו מ״ט:ד׳) אני אמרתי לריק יגעתי וגו' אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי. אבל לא כן המלאכים, כי אם יחטאו לפי דעתם ויעתקו כחוט השערה מרצון השי"ת, אזי הם עומדים תמיד בזו המדרגה ואין בכחם לתקן את אשר עותו, ואם הם עומדים בבהירות האור, אזי המה עומדים לעולם בזו המדרגה ואין בכחם להתעלות יותר מזה^פאכמו שהובא בתפארת יוסף פרשת במדבר ד"ה איש על דגלו: והענין בזה כמו שביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה, שבאמת אצל מלאכי מעלה לא שייך שהעבודה שלהם יהיה נקרא על שמם, מחמת שאין להם שום בחירה לעשות ההיפך מרצונו ית', ואין להם שום מניעות שיוצרכו להתגבר עליהם, כי למה שאין ברצונו ית' אין להם אפילו שום חשקות לעשות, כמו שנאמר אצלם (יחזקאל א׳:י״ב) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן, והוא שאין להם שום נטיה למה שאין ברצונו ית', ולזה לא שייך שהעבודה שלהם יהיה נקרא יגיע כפיהם. וזה מורה אצל מלאכי מעלה דגלים, שהעבודה שלהם הוא בסדר מסודר שאין ביכולתם להפסיד כלום, וגם לא להרויח, ורק הוא בסדר מסודר, שאני אצל ישראל כתיב (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שישראל נקרא מהלך שיכול לילך ממדרגה למדרגה ואין לו שום סדר ויכול להרויח בעבודתו, אמת הוא שיכול להפסיד ג"כ חלילה אבל יכול להרויח ג"כ. ועיין שם פ' נצבים ד"ה אתם נצבים [ג], לקמן פ' וישב אות טז ד"ה כי כל.. אבל ישראל יכולים לעלות כל שעה ושעה מעלה מעלה עד לרום המעלות, ועל ידיהם מתעלים כל הברואים שבעולם, ואף הצבא מעלה. וכמו שמצינו שכל הבהמות והחיות מסתעפים ממרכבה העליונה, ומזה שהשור וארי שבמרכבה עומדים בבהירות מאד לפני השי"ת בלי שום השארת דעה לעצמם, מזה מסתעף שהשור שבעולם הזה הוא בלי שום דעת לגמרי והוא בהמה ממש, ועל ידי עבודת הקרבנות שישראל מעלים על המזבח נתעלה הבהמה מעלה מעלה, עד שבא ארי של אש ואכלה ונתכללה למעלה בהמרכבה, וגם נעשה על ידה חדוה בכל העולמות וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רמא.) יונה או שפנינא כו' ובגין כך הוי קרבנא שלים וכד אתהנון מעקרא ויסודא דילהון כדין נחת רוח לאדלקא בוצינין עלאין וכו'^פבכמבואר לעיל אות יז בהערה ע שם.. וכל הצבא מעלה מתעלים גם כן ע"י עבודת האדם, וכדכתיב (זכריה ג׳:ז׳-ח׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שע"י מעשה ועבודת בני אדם יש להם מצד שהם נבראו לתכלית בריאת האדם, וכדאיתא במדרש (רבה בראשית ח) שאמר הקב"ה למלאכים א"כ (תהילים ח׳:ח׳) צנה ואלפים כלם, שכל אלה הם רק לתכלית בריאת האדם נבראו^פגכמו שהביא מלשון המדרש לעיל פרשת בראשית אות עז.. ומצד התחברותם לאדם יש למלאכים ג"כ מצד האדם כח בחירה בזה, וכמו שנתבאר בענינו, ומצד זה יש גם להמלאכים הנקראים עומדים הליכה ועליה. והעיקר והכלל מכל זה הוא יעקב אבינו ע"ה, כי יעקב משמש במרום והוא רגל השלישי מהמרכבה, ולזה נאמר אצלו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, שכל עלייתם הוא על ידי יעקב אבינו וכדאיתא בזוה"ק (ויצא קמט: ובסתרי תורה קמט.) (ועיין לקמן ענין כב):