בית יעקב על התורה, ויחי כ״ג

א

שים נא ידך תחת ירכי וגו'. בזוה"ק (ויחי רכב:) תאנא אמר ר' יוסי במה אומי ליה יעקב ליוסף דכתיב שים נא ידך תחת ירכי, אלא בההוא אות קייימא דהוה רשים בבשריה וכו' והאי ברית רזא דיוסף איהו וכו'. תחת ירכי, כלומר בההוא אתר דרמיזא בשמא קדישא וכו' תו מ"ט הכא שים נא ידך תחת ירכי אל נא תקברני במצרים, אלא אמר ליה יעקב ליוסף בהאי רשימא קדישא אומי לי דאפיק זרעא קדישא מהימנא לעלמא ואתנטיר ולא אסתאב לעלמין וכו'. הענין הוא, כמו שנמצא בכל פרט נפש אבר אחד שניעור תמיד, כדאיתא בגמ' (ברכות סא:) אף ניעור, וזאת הנקודה שיש בכל אדם שאינו ישן לעולם וניעור תמיד נקרא בזוה"ק (לך פג.) קסטא דחיותא, כדאיתא שם, נפשא דבר נש כד סליק לערסיה נפקת מניה וסלקא לעילא וכו' ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימא דקסטא דחיותא וכו'. כן יש בכלל ישראל גם כן קסטא דחיותא שניעור תמיד וזהו יוסף הצדיק, היינו שהוא בעבודתו מעורר ומקיץ לנפשות ישראל לבל ירדמו ויישנו בהחשך וההסתר של זה העולם. ואף שמצינו בגמ' (נדרים לב:) בשעתא דיצר הרע לית מאן דמדכר ליצר טוב, אמנם יוסף הצדיק אינו מניח לשכוח לגמרי חי ומזכיר תמיד את הישראל. וזהו, והאי ברית רזא דיוסף איהו וכו' בההוא רשימא קדישא אומי ליה וכו', היינו שיוסף יעורר את ישראל לבל יתעלמו לגמרי ח"ו בשינת ההסתר והחשך של זה העולם. כי יוסף הוא הקשת, שעליה כתיב (נח ט) את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית וגו' והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. וזה הקשת הוא רזא דברית רזא דיוסף הצדיק, היינו שבכל ההסתרות יהיה הוא מעורר ומזכיר. ולזה נמי נמשלו זרעו של יוסף לדגים שבים, כי דגים שבים רומזין, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהילים קכ״א:ד׳), כדאיתא בזוה"ק (נשא קכט:) למאי היא רמיזא לנוני ימא דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא כ"ש עתיקא וכו' הה"ד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. היינו, כי כל ענין שינה נמשך מצד קטנות תפיסת הבריאה, שאין בכחה להבין ולהשיג בשלמות אור הנהגתו ית'. וזה נמשל לתלמיד הלומד אצל רבו, וכשמגיע למקום שהוא למעלה מתפיסתו, אזי נשאר בלי תנועה ונדמה לו לחשך, מסבת מניעת השגתו בבהירות של הרב. אכן כל זה הוא רק מצד זעיר אנפין, היינו מצד תפיסת הבריאה, אבל מצד השי"ת כתיב, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, לכן ברא השי"ת בריה בעולם שניעור תמיד. וזהו, למאי רמיזא לנוני ימא דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא ולא ניימן, לרמז על עתיקא שנעתק מהני יומין. וכן יש בכל פרט נפש קסטא דחיותא שמקבל תמיד מעתיקא שהוא למעלה מהזמן, אשר שם יש אהבה פשוטה בלא לבוש שאינו נפסק בשום פעם, שמשם משגיח השי"ת תמיד, כדכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכן הציב השי"ת בכלל קסטא דחיותא שמקבל תמיד מעתיקא, וזהו יוסף הצדיק רזא דברית המאחד עתיקא קדישא וזעיר אנפין, שעליה כתיב (דברי הימים א כ״ט:י״א) כי כל בשמים ובארץ, ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא. וכדאיתא (בתקוני הזוה"ק תיקון ע קכט.) כי כל הוא מדת יוסף הצדיק, לכן יש בכחו לעורר ולהקיץ משינה והסתר. וכן אף לאחר מיתה יש הבלא דגרמי שנשאר בקבר שהוא כח הנפש, כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת שלח (קסט.) שמזה נתעורר להתחבר לרוח ונשמה בעת התחיה^צטומבואר זאת בתפארת יוסף פרשת אחרי ד"ה וידבר: כי נפש מורה על הבלי דגרמי שנשאר עם האדם גם בקבר, שאיתא בזוה"ק (שלח קסט.) שמזה ההבלי דגרמי יהיה התחיה לעתיד, והיינו כי זה מורה על הקיסטא דחיותא שנקבע אצל האדם בקביעות, כמו שנמצא בעוה"ז אבר אחד שאף בעת השינה של אדם אמרו חז"ל (ברכות סא.) אף ניעור, שזה האבר אינו ישן לעולם. כן נמצא בלב נקודה אחת אשר לזאת הנקודה לא נמצא עליה שום העדר, וזה נקרא קיסטא דחיותא. וזה מורה כוונת הזוה"ק שמזה יהיה התחיה, היינו שהשי"ת יברר, כי מאחר שנמצא כ"כ קדושה בקביעות אצל ישראל, שאף בעת ההעדר נמצא אצלם קיסטא דחיותא, אשר זאת לא נעדר, מזה הוא סימן שלא נמצא בישראל שום העדר לעולם, וזה מורה התחיה.: