בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר דברים, לשמחת בית השואבה

א

איתא במדרש. משכיל לאיתן האזרחי. זש"ה בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. אמר איתן האזרחי אני השכלתי. משכיל לאיתן. א"ל הקב"ה השכלת באלה חפצתי. וכל מי שיקלסני לא יקלסני אלא באלה שנאמר כי באלה חפצתי ולא בזבח. אמר איתן בחסד חפצת בחסד אני מקלסך שנאמר ולך י"י חסד. ולא בחסד אחד אלא בחסדים הרבה שנאמר חסדי י"י וכו' (עיין במדרש שוחר טוב) ואף הכסא עומד בחסד. משל למלך וכו' נטל צרור וסמכו וכו' והעולם עומד בחסד. שנאמר הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו. עכ"ל:

ב

פתח ואמר כתיב מי חכם ויבן אלה היינו שמכניס הבינה שלו בהמדות. המדות נקראים אלה. נבון וידעם שיכניס הבינה בהדעת ודעת נקרא דבר שיש לו התפשטות. ומהו התפשטות הדעת ע"פ פשוט. כתיב בכל דרכיך דעהו שצריך כל איש מישראל לידע שכל דבר בא בהשגחה פרטית מאת השם יתברך וכן בכל הדברים שאדם עושה צריך לידע שמשגיחים עליו על כל דבר בפני עצמו זהו התפשטות הדעת. וזהו בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי שיכניס השכל בהדעת. משכיל לאיתן פירוש שיכניס השכל בהתחזקות. משכיל על דבר ימצא טוב. טוב נקרא טוב הגנוז. חסדי י"י עולם אשירה. היינו שיתגלה החסד לעולם כמו שאמרנו פירוש הפסוק הודו לד' כי טוב דטובי' גנוז בגויה. כי לעולם חסדו. שמנהיג את העולם במדת החסד בהתגלות החסד. ועוד כי לעולם חסדו שנתן התגלות החסד לעולם ליד האדם שיתנהג עצמו בחסד כמ"ש הפייטן למשוך אלה את אלה וכו' ושימשיכו מדת החסד בעולם. וזהו בחסד אני מקלסך. וצדיקים משיגים בבטחון את הטוב הגנוז שיהיה לו התגלות שכך כתיב משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בי"י אשריו:

ג

עוד איתא שם בסוף המדרש נטל צרור וסמכו. צרור הוא לשון קשר צרור המור וכו'. והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את י"י אלקיך. בצרור של החיות של י"י ית' דהיינו שצורר וקושר את המצות והעשיות של ישראל שבהם גנוז החיות של הקב"ה. כי שום עשיה טובה של ישראל אפילו הפחותה שבפחותות אינה אבודה ח"ו. ולקשרם יחד. ובזה סמכו להכסא:

ד

עוד פתח. שיר למעלות לשון מעלות דכתיב מגדול עוז שם י"י בו ירוץ צדיק ונשגב. על ידי הצדיק נשגב המגדול שכתוב בספרים שאות למ"ד הוא המגדול והוא בחינה של מלכות בית דוד כמ"ש מגדול ישועות מלכו וכו'. אשא עיני אל ההרים. הרים הן האבות. מאין יבא עזרי ממה שמחזיק עצמו לאין כי כל מה שעמל יותר בעבודת י"י הוא יודע ומבין יותר שעדיין לא התחיל לעשות. עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ. אל יתן למוט אפילו רגל"ך. כי כשהעזרה בא מאי"ן כנ"ל אזי אפילו במקומות הנמוכים מאוד ג"כ אל יתן למוט רגל"ך. וד"ל:

ה

עוד פתח בשיר השירים. מעין חתום. האיך אפשר שני הפכים. מעין הוא דבר פתוח. וכתיב חתום. רק האמת הוא חתום. ר"ל החותם של נעילה שעושין ישראל בשמע ישראל הוא חותם שבזה נחתמין שהן שלו וצריך להיות כמעיין. כמו מעיין שכל מה שדולים ממנו נובעין אחרים תחתיהן חיים וצלולים יותר. כך צ"ל הנקודה שבלב שיש בכל איש ישראל צריך להיות נובע בכל פעם יותר ויותר. אעפ"כ צ"ל חתום:

ו

איתא במדרש. כל המקיים מצות סוכה זובח לישב בסוכה של לויתן. זה שאנו אומרים תמיד הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכה של לויתן. הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. לוית"ן הוא ל' התחברות. בהתחברות נתקן סוכת דוד הנופלת וזו היא דבר הניתן ללב וניתקן בשמחה. כי שמחה היא בלב וגם בתפלה שגם היא נקראת עבודה שבלב גם זו דרך ישר מאד. רק שבשמחה טוב מאוד יותר וצריך האדם לייגע עצמו על שמחה יותר מעל כל המדות טובות. ת"שורי מ"ראש א"מנה. היינו דיא גרעסטי אמונה וויא פיל איוד האט איז זינגען דער ראש דער פון והבן:

ז

כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כו':

ח

ונוכל לומר פשוט. בסוכות תשבו. היינו שתיישבו ותכניסו בתוך הסוכה כל השבעה ימים כידוע שהסוכה היא למעלה על הראש. וצריך לייחד כל השבעה מדות להראש כידוע שהעיקר הוא הסכך צל סוכה ולא צל דפנות וזה נקרא אימא דמסככא כו'. והראיה שהדפנות מותרים לעשות מכל דבר והסכך הוא דווקא מדבר שאינו מקבל טומאה כי זה מקום שאין בו שום דבר מן הצד רק כולו טהור. וצריך לייחד גם הדפנות וכל המדות הכל למעלה. וזהו בסוכות תשבו כל השבעת ימים ולהתייחד עם כל האבות שע"י מדות של כ"א יגיע לבחינה הנקרא סוכה. כמו שדיברנו. וזהו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. נכלל בכאן כל השלשה אבות כמו שדברנו בתקיעת שופר היא הכוונה אברהם ויעקב ויצחק נכלל בין שניהם באמצע. גם כאן אותה הכוונה בעצמה. אזרח נקרא אברהם. בישראל זה יעקב. וממילא נכלל יצחק באמצע. וכפי דאיתא בפסוק זכור רחמי"ך י"י וחסדיך כי מעולם המה. רחמי"ך זה יעקב וחסדי"ך זה אברהם כמש"ל כ"פ. ואיתא בספרים כי יצחק נכלל בין שניהם. ועוד אזר"ח הוא אותיות א"ז ר"ח. ר"ח בגימטריא יצח"ק. למען ידעו דורותיכם. שידעו כל הדורות כי בסוכות הושבתי. כי יש כמה בחינות ובכל בחינה יש בחינת הדעת. כי דעת יש בו שני פירושים. דעת הוא ל' התחברות שמחבר שני קצווים שהם שני הפכים והוא מחבר אותם להיות אחד. כי יש שכל להיות טו"ב וזהו בחינת אברהם ויש שכל להיות פחד וגבורה זהו בחינת יצח"ק. ושני הבחינות אלו צ"ל אצל כל איש ג"כ. וצריך לזה שכל הדעת לחברם להיות אחד. ועוד דעת הוא ל' התפשטות ובכל דבר יש הדעת שצריך להתפשט חסדים ממעלה למטה ומלמטה למעלה שזה נקרא אור ישר ואור חוזר. וזהו משוך חסדך ליודעיך. וזהו למען ידעו דורותיכם שיתפשט החסד ע"י הדעת. כי בסוכות הושבתי את ב"י ובמה הושבתי אותם בסוכות בהוציאי אותם מארץ מצרים בזה הבחינה כידוע חמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא. וזה הבחינה נקרא סוכ"ה כמו שדיברנו. וצריך להתפשט החסדים בכל הבחינות. ולזה כתיב ויסעו מרעמסס סכותה שהוציא אותם ממצרים מנו"ן שערי טומאה והביא אותם תיכף לבחינה הנקרא סוכה ולזה כתיב ה' בסוף. הגם שזה דרשת הגמרא כ"מ שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה' בסופה: עכ"ז למה נכתב כך. רק נוכל לומר כי ה' מרמז על סוכה. ופשוט הוא כי דין סוכה ב' דפטת ושלישית אפי' טפח כציור אות ה. וידוע מהבחינה הנקרא ה' עלאה. וכמ"כ כתיב ביעקב ויעקב נסע סכות"ה. כי יעקב העלה את כל העולם ע"י בחינה שלו לבחינת סוכה ונתפשט על ידו חסד של אברהם לכל העולם. וזהו ויבן לו בית. וכמו שדיברנו בר"ה מי שיש לו בינה ושכל להבין כי י"י הוא האלקים אז את הצל"ע שהוא ל' שבירה עושה אותו בנין שלם. וזהו ויב"ן י"י אלקים את הצל"ע ע"י הבינה שלו עושה הבנין של הקב"ה שלם. כי מקודם היה ד"ו פרצופים אבל מי שיש לו בינה ויודע כי י"י הוא האלקים הוא עושה הבנין שלם ומוריד כל האורות לזה העולם בבחינת אור ישר. והאלקים עשה את האדם ישר. וזהו ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות היינו כל מה שקנה בזה העולם העלה הכל לבחינה. הנקרא סוכ"ה וזהו שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם. זה ר"ה כי אז התחלת הבנין. ירויון מדשן ביתך זה הסוכה שנקרא בית כמו שדיברנו. ונחל עדניך תשקם. זה הלולב וערבה שנקרא ערבי נחל וזה הבחינה היה שמחת בית השואבה כי למה נקרא בית השואבה ששואבין רוח הקודש ומהיכן שואבים מבחינה הנקרא בית. בראשי"ת בי"ת ראשית. ונוכל לומר שלזה היה בסוכות ניסוך המים. כי מקודם הוא הסוכה וזה נקרא ב' כידוע שהסוכה דינה ג' דפנות הגם שדופן השלישי די אפילו בטפח עכ"ז צ"ל דופן שלישי וכמו שדיברנו הבחינה הנקרא סוכה. ולזה צריך להיות נסוך המים שצריך להתפשט החסדים ממעלה למטה ולהעלות אח"כ ממטה למעלה עד שיהיה כולו טהור ויבא לבחינה הנקרא קודש. והעיקר הוא להאיר את כל העולם ולייחד העוה"ז עם עולם העליון ושלא יהיה ח"ו שום דבר נפרד מהקב"ה וכמו שדיברנו אצל יעקב כתיב ויבן לו בית הנקרא חכמה היינו הב' מן בראשית שייחד שני העולמות חכמה תתאה לחכמה עלאה. וזהו ויבא יעקב שלם עיר שכ"ם. תיבת שכ"ם יש לו ב' פירושים ל' חלק ול' כת"ף. וזהו שייחד כל החלקים ותיקן הכל כידוע שופרי' דיעקב כו'. ותיקן כל החלקים ועשה את הבנין שלם. וכפי דאיתא במדרש מה שופר של הקב"ה שלם וכמו שדיברנו ויבן י"י אלקים את הצלע. וזהו ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר *ויקן את חלקת השדה וגו' מיד בני חמור אבי שכם. כידוע יעקב נקרא איש חלק. וכאן ויחן כו' חלקת השדה. שייחד את כל הבחינות והעלה הכל לבחינת שד"ה דחקל תפוחין קדישין. אשר נטה וגו' מיד בני חמו"ר אב"י שכ"ם. שהעלה כל החומריות וכל החלקים וכל העולם תיקן [* כן היא בתוה"ק אכן הנוסחא בהעתקה היא כמ"ש (יהושע כד לב) אצל יוסף ואינה ענין לכאן ע"כ הצגתי כמ"ש בתוה"ק] והעלה אותם למעלה. במאה קשיט"ה הוא ל' תכשיט. שקישט הכל והעלה אותם לבחינת מא"ה ונעשה יחוד בין כל העולמות א"ת מה אלא מא"ה והביא החסדים של אברהם להעולם:

ט

ולזה איתא במדרש. מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו בית וכו'. ולא תאמרו שאתם גומלים לי אלא שאתם פורעים לי. מי הקדימני ואשלם. היינו כפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל על מה דאיתא על אברהם אבינו שבחזרתו פר"ע הקפותיו. פ"רע ל' התגלות אשר גם באור חוזר עשה התגלות ועשה כולו חסדים הגם כל המקיפים. ואותה הבחינה הוא ג"כ ע"י סוכה כידוע שהם אור מקיף ומתגלים כל החסדים הן פנימית הן המקיפים. וזהו אתם פורעים לי. שע"י עשיית סוכה ולולב מתגלים החסדים ומביאים לעולם כ"ט. וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו' כידוע שהקיף אותם בענני כבוד שהם החסדים. וזהו למען ידעו דורותיכם. כמו שדיברנו שע"י הדעת מתפשט ממעלה למטה וממטה למעלה ונעשה הבנין שלם. וזה מתחיל מן ר"ה ע"י היראה והפחד ונגמר אח"כ בסוכות ע"י השמחה עד הו"ר שאז נגמר הכל לטוב ונעשה יחוד השלם. וזהו שאנו אומרים בר"ה זכרנו לחיים כו' כידוע הבחינה הנקרא חיי"ם הנצחיים וגם בסוכות לול"ב והד"ס גימטריא חיי"ם:

י

כתיב כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי. אמר מיא בדארף דיק און פעט ווערין פון איטליכער מצוה בזונדער מקבל זיין תענוג מיט זיי. מצות סוכה איז זייער גוט גרויס זיא איז אמגן זיא איז אשמירה אויף אגאנץ יאר און אוף אלע יאר. לולב ומיניו קריאת הלל אמירת הלל הושענא אנא י"י הושיעה נא הוא גדול מאוד. כשאיש ישראל זוכה לומר מודים אחד לפני המקום כמה צריך להתמלא תענוג:

יא

כתיב יפתח י"י לך את אוצרו הטוב. פי' עם האוצר יפתח לך את הטוב הגנוז. ומהו האוצר. יראת י"י היא אוצרו. ודיבר בזה הרבה וסיים זהו שצדיקים מפרשים. מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. היכן הוא צפון. ליראיך. אצל יראיך. ואמר עוד סולו לרוכב בערבות רוכב במקומות הנמוכים כערבות שאין בו לא טעם ולא ריח. ביה שמו הללו יה. כתיב ועם נברא יהלל יה. הקב"ה בורא אותם בריה חדשה בר"ה ויו"כ אפילו אותם שהם כערבות וערבה דומה לשפתים. שפתים ישק משיב דברים נכוחים. כמו שהשפתים אינם מרגישים לא טעם ולא ריח אעפ"כ עיקר האהבה ניכרת בהם בנשיקה שהוא בשפתים כך מאלו שהם במדריגות הפחותים ניכרת אהבתם למקום. ועוד ערבה הוא ל' מתיקות. הערב נא י"י אלקינו את דברי תורתך בפינו. שמכל המקומות הפחותים והגרועים צריך לקשר כל האהבות למקום אפילו אין בהם טעם וריח ולקבל חיות מהקב"ה. וכתב לו את משנה התורה וכו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. פי' כדי שיקבל מזה החיות לכל ימיו למען ילמד ליראה וכו':

יב

איתא במשנה. מקום יש בירושלים ונקרא מוצא שמשם מוציאים מורביות של ערבה כו':

יג

הנה ידוע שכל העשיות של כל ישראל מן ר"ה עד אחר הו"ר הכל הוא להמתיק הדינים. וכפי דאיתא על פסוק אקרא לאלקים עליון זה ר"ה. לאל גומר עלי זה יוה"כ. וידוע כי בר"ה מתחיל הדין הקשה וע"י תקיעת שופר מתחיל העתקת הדינים. כפי דאיתא בכוונת השופר ע"י ז' הבלים היוצא דרך השופר מפה התוקע ע"י ה' מוצאות הפה. ואח"כ יוה"כ. ואח"כ מתגלים החסדים בסוכות ע"י הסוכה וע"י הד' מינים שבלולב ואח"כ בהו"ר ע"י חביטת הערבה נמתקים כל ה' גבורות ואז נגמר החותם לטוב ונעשה היחוד השלם. וזה ידוע כו' ערב"ה דומה לשפתים. שע"י השפתים נעשה היחוד הגמור. לכך כתיב מוצא שפתיך תשמור. כי ע"י ה' מוצאות הפה היוצא ע"י השפתים נגמר היחוד. וזהו ע"י חביטת ערבה. לזאת נקרא מקום הנ"ל מוצ"א. נמצא כי התחלת ההמתקה מתחיל מן השופר שהוא ג"כ ע"י הפה של התוקע. כמו שדיברנו. וגמר החתימה לטוב הוא בהו"ר ע"י חביטת הערבה. לכך כתיב כי על כל מוצ"א פי י"י יחיה האדם. היינו מהשופר ע"י מוצא פה התוקע. ונגמר כאשר דיברנו ע"י חביטת הערבה הדומה לשפתים שנקרא ג"כ מוצ"א. לזה אמר התנא מקום יש שנקרא מוצ"א שמשם מוציאים מורביות של ערבה לכך כתיב כי טוב חסדך מחיים. היינו החסד שנעשה בסוכות ע"י הלול"ב שעולה חיי"ם שפתי ישבחונך זה הערב"ה:

יד

כתיב מי זאת עולה מן המדבר וכו'. ונוכל לומר הפי' כי זא"ת היא בחינה גדולה והשכינה נקרא זא"ת כי זה הוא פשוט שכ"א מישראל צריך להאמין באמונה שלימה שכל הגלגולים והסיבות שלו וכל מה שנתהווה בעולם הכל הוא בהשגחתו יתברך. וזו המדה נקראת זא"ת. כי הוא מאמין אשר מאת י"י היתה זא"ת. ובזה יכול כ"א לבוא למדריגה גדולה ונפלאה לכך כתיב בזא"ת יבא אהרן אל הקודש. פי' במדה הנקראת זא"ת יבא אל מדת קודש. ולכך כתיב מאת י"י היתה זא"ת היא נפלאת בעינינו. פי' כי מי שהוא מאמין שמאת י"י היתה כנ"ל יכול לבא למדה שהיא נפלאת בעינינו וד"ל:

טו

עוד י"ל ע"ד שאמרנו כבר פי' על הפסוק מאת י"י כו'. פי' מאת י"י היתה זאת לפניו הכל אחד. כי הוא יתברך אחד הפשוט וכל המדות הם אחדות הגמור. לפיכך לפניו יתברך הכל נקרא זא"ת כי לפניו נגלו כל תעלומות והוא מייחד את הכל ומהווה את הכל. אבל מה שהיא נפלאת הוא רק בעינינו:

טז

עוד נוכל לומר אשר כל המדות הן מה שנקרא זא"ת והן מה שנקרא נפלא"ת הכל הוא בעינינו שיוכל כ"א לבוא לזה. לכך כתיב השמים שמים כו'. פי' הן מדריגות שמים והן מדריגות ארץ. וזהו והארץ נתן לבני אדם. הכל נתן לבני האדם:

יז

עוד נוכל לומר. מאת י"י כו' היא נ'פלאות בעינינו כי השער הנו"ן עדיין לא הגיע לה שום אדם עד ביאת משיח. כי אפילו משרע"ה לא השיג שער הנו"ן כי כתיב ותחסרהו מעט וכו' וד"ל:

יח

נחזור לעניינינו. מ"י זא"ת עולה מן המדבר. ר"ל מ"י הוא מדריגה גדולה דקיימא לשאלה מי הוא וכמו שכתוב מ"י יתן והיה לבבם זה. וכתיב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה. וגם מדה זא"ת עול"ה. זהו המחשבה הכל הוא מן המדבר. מן דיבורי ישראל כמ"ש בדבר י"י שמים נעשו. והאיך יכול לבא לזה הוא רק ע"י מקוטרת מור. כמאמר המדרש. מור זה אברהם וכו'. היינו ע"י התקשרות למדת האבות ולצדיקים אשר הם בכל דור כי הם אבות העולם כי האבות הן המרכבה והם חיים וקיימים והתפשטותם בכל דור ודור בהצדיקים שבכל דור ודור. ובאמת צריך להבין הגמרא תמה זכות אבות. ונוכל לומר בדקדוק הלשון תמה זכות היינו דווקא זכות לחוד בלי שום התקשרות למדותיהם ובלי שום סיוע מעצמו אבל כשהוא מקשר א"ע במדת האבות אזי הם ומדותיהם חיים וקיימים. והראיה לזה המאמר הוי מתלמידיו של אהרן והלא כבר הי' בעולם אך כמו שדיברנו הוא הנכון. וזה אפשר לומר הפי' ג"כ על הפסוק וזאת אשר דיבר להם אביהם. כי דיבר הוא ל' הנהגה כי מדה של זא"ת הנהיג להם אביהם עד עולם להאמין שהכל הוא מאתו יתברך. וזהו בחינת האבות. ודו"ק:

יט

כתיב י"י אלקים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק. איתא במדרש. ביום נשק. ביום שמשיקים זה בזה שני העולמות העוה"ז והעוה"ב וכו' עכ"ל:

כ

הנה באמת עיקר העבדות שלנו להשוות שני העולמות כי באמת עוה"ז הוא היפך מן העוה"ב. כי העוה"ב הוא רוחניות לגמרי והעוה"ז הוא גשמי לגמרי ועיקר רצון הבורא הוא לקיים מצותיו ולבטל עולם הגשמי ולהעלות הכל למעלה לחיי עוה"ב מקום שאין שם שום גשם רק הכל רוחני. וזהו סכות"ה. היינו ל' סכך כידוע שסוכ"ה נקרא אימא דמסככא כו' ר"ל שמסככת על זה העולם שיתייחד לעולמות עליונים. והכל נעשה ע"י עשיות שלנו:

כא

תודיעני אורח חיים. שמייחד הכל להחיות אמיתי תודיעני ל' דעת. כי יש כמה בחינות דעת. פשוט הוא הדעת. ועוד יש דעת כדכתיב ובדעת חדרים ימלאו. שע"י הדעת נתמלא כל העולם ומייחד הכל לחיים הנצחיים. שובע שמחות כו' היינו ע"י השבע מצות שבחג שאנו מקיימים בחג נתעורר למעלה ג"כ כל האורות עליונים ומתייחדים שני העולמות. וזהו סכות"ה לראשי ביום נש"ק:

כב

ואיתא במדרש. הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו. הדא הוא דכתיב אמרו צדיק כי טוב. אמרו לצדיקו של עולם שהוא טוב. בר"ה כל העולם נידון ובחג הסוכות ישראל נוטלין לולביהון ומנענעים ומקלסין להקב"ה. יודעין שזכו בדין וכו' ע"ש במד':

כג

כי באמת מהו הענין של הנענועים. רק באמת זו היא כדי לבטל ולהעביר טללים רעים. זהו פשוט שנעשה תשובה באמת. כי לולב נקרא כפת תמרים. מה תמר זה לבו למעלה. היינו העיקר לייחד לבו למעלה. אשר לזה נקרא לו"לב לו ל"ב. וממילא יעביר כל הקליפות וטללים רעים. ועיקר הוא להביא אורו וקדושתו של הבורא ב"ה לזה העולם. כי באמת אנו מחוייבים לעשות בזה העולם כאשר צונו השי"ת ובאמת נתעורר למעלה ג"כ כל הבחינות ואורות כפי מעשה ידינו הן בר"ה ע"י היראות שלנו ותקיעת שופר הקדוש ע"י ה' מוצאות הפה ושבעה הבלים הקדושים. וביו"כ הקדוש החמשה קולות הקדושים שהם לגמרי רוחניות. וכמו שאמר הרב הקדוש מקארלין. כי יוה"כ הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה. יתר עליו שיש בו תשובה שאנו עושים. רק העיקר הוא שנירא באמת כי יש מאוד מה לירא מפני הבורא ב"ה שאנו מלוכלכים בעוונות כל השנה. והעיקר הוא שנעשה תשובה באמת שנעשה מזדונות זכיות ונתגלה אח"כ טובו בזה העולם. וע"י הלולב שאנו מנענעים אנו מביאים אורות וחיות עליונים לזה העולם ואנו מעוררים מדת החסד. וזהו דווקא ע"י הדיבורים ונענוע הלב. כי אד"ם הוא ר"ת א"דם ד"יבור מ"עשה. וכפי דאיתא לולב צריך להיות למטה וגם למעלה יותר ארוך מכל המינים. כי הוא נגד הוא"ו שבשם. להראות כי קדושתו של הבורא ב"ה הוא מרום רום המעלות עד למטה לארץ ולמטה מן הארץ הכל הוא חיות הבורא ב"ה. וזהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות. שע"י השבע מצות שבחג אנו מייחדים הכל לחיים הנצחיים ומביאים חסדו של הקב"ה לזה העולם. וכפי שאמרנו כבר. כי הקב"ה נקרא טוב רק שהוא טוב הגנוז. וזהו הודו לי"י כי טוב וע"י המצות שאנו מקיימים מגלה טובו וחסדו בזה העולם וזהו כל"ח. שמביא ומגלה חסדו לזה העולם. ובאמת צ"ל הכל כסדר. כי באור פניך נתת לנו י"י אלקינו תורת חיים כידוע שזה נקרא ר"ה באור פני מלך חיים. שע"י התקיעות נתגלה לנו אור פניו של הקב"ה. וזה נקרא תורת חיים. כמו שדיברנו כמה פעמים. זכרנו לחיים. היינו החכמה תחיה בעליה. ומהו החכמה ראשית חכמה יראת י"י. ואח"כ ואהבת חסד זה חג הסוכות. וממילא נשפע אח"כ צדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום וכל טוב. והנה בחג הקדוש הזה יש שתי בחינות חסדים כידוע ופשוט. אחד הוא קדושת הימים בעצמם משפיעים כל טוב לישראל. ועוד מה שנעשה ע"י עשייתינו בסוכה ולולב. שובע שמחות את פניך. וכפי דאיתא תודיענו אורח חיים זה ר"ה כפי שדיברנו שאז נתגלה אור פניו של הקב"ה. ואח"כ שובע שמחות. היינו שע"י שבע מצות שבחג והלולב מביאים השמחה לזה העולם ושלום וכ"ט אמן כי"ר:

כד

כתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. איתא במדרש מי כהחכם. זה הקב"ה חכם לבב ואמיץ כח. ומי יודע פשר דבר. שפשר התורה לישראל. חכמת אדם תאיר פניו. אמר ר' יודן כמה גדול כחן של נביאים שמדמין את הצורה ליוצרה כו' עד ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ועוז פניו ישונא. שמשתנה ממה"ד למדה"ר על ישראל. עכ"ל:

כה

הנה כבר דיברנו מזה הרבה. מי חכם ויבין אלה נבון וידעם. וכמו דאיתא ע"ז במדרש. כי באמת כתיב י"י בחכמה יסד ארץ כדכתיב בראשית ברא וכו'. ואיתא בתרגום בחוכמא. וע"י איזו בחינה ע"י בחינת בינה בא אח"כ לבחינת דעת המקשרם. וזהו נבון וידע"ם. וזה ידוע כי בחינת בינ"ה נקרא מ"י. וזהו מ"י כהחכם ר"ל בחינת מ"י נתייחד בשוה עם בחינת חכמה. ומ"י יודע. וזה ידוע כי חכמ"ה נקרא כ"ח מ"ה. היינו שאין שום השגה בזה. כי באמת לזה נקרא בחינת מ"י כי היא קיימא לשאלה עכ"ז אין אנו משיגים כלום. וזהו ומ"י יודע שיש בזה מעט השגה. עכ"ז נתקשרו ונתייחדו הכל יחד עם בחי' חכמה. ויוד"ע הוא ל' התקשרות. כי באמת בג' ראשונות אין שום השגה כלל. והם קודם לבריאת העולם. וזה ידוע כי התחלת בנין העולמות הוא בבחינת חסד בחינת אברה"ם. והנה באמת הלא כולא חד ואיך אפשר להתנוצץ אורו הגדול בזה העולם הגשמי והלביש כביכול ב"ה וב"ש אורו הגדול בלבושים הרבה לבוש אחר לבוש עד שיכול העולם לסבול. וזה ידוע כי בתורתו הקד' ברא את העולם. וזהו הפירוש שפש"ר התורה לישראל הוא ל' מים פושרין כי הלא התורה הקדושה כולה שמותיו שלו יתברך ואורו הגדול רק שהלביש אותן באלו האותיות והכלים שיוכל העולם לסובלו בכדי לברוא את העולם. וזהו פירוש המדרש שפשר את התורה. ר"ל שעשה לה לבושין שיוכל כ"א להשיג את תורתו ע"י הלבושין שעשה לה. ובזה ברא את העולם שנקרא עולם הבנין. חכמת אדם תאיר פניו כו' שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו'. כי באמת מהו ל' כסא וכי ח"ו כסא של גשמיות יש שם של זהב או של כסף. רק הכסא נעשה מנשמות ישראל שהם חצובים מתחת כסא הכבוד. וזהו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. היינו למעלה מכל העולמות כידוע שיש בחינה הנקרא אדם קדמון. ולזה אמר חכמת אד"ם תאיר פניו כי זהו עיקר הכוונות של ר"ה האור פנים שיומתק כל דבר עד שיתייחדו לאור פנים שזה קודם לכל הבחינות. והאיך נעשה זאת ע"י קדושת הימים בעצמם וע"י קדושת התפלות של ר"ה וקדושת השופר ויום הקדוש והנורא יוה"כ. וחג הסוכות וכל המצות של סוכות. עד שנשלם היחוד הגמור בשמיני עצרת ע"י שמחה ואז יתייחדו כל העולמות עד אור פניו של הקב"ה. כי באמת בעת בריאת העולמות היה הכל בהתגלות. ועתה אנו מאמינים שנתעורר בכל שנה כל הבחינות מבריאת עולמו עם כל הכוונות והיחודים. וזהו חכמת אד"ם תאיר פניו וממילא ועוז פניו ישונא ממדה"ד למדה"ר על ישראל שלום אמן כן יהי רצון:

כו

בשמע"צ אחר הקפות אמר

כז

שמעתי פעם אחת מא"א אדומו"ר זצוק"ל שדיבר קודם הקפות מן הפסוק ובצלעי שמחו ונאספו וכו'. ועוד פעם אחרת אמר מה זאת שמרגלא בפומא דאינשי לומר שאצלינו שמחה כמו בשמחת תורה קודם הקפות. ודיבר בזה הרבה. והנה אנחנו מה לפרש דברי קדשו של א"מ מו"ר זצוק"ל. רק פשוט נוכל לומר וכבר דיברנו הרבה מזה הפסוק ויבן י"י אלקים את הצל"ע כי זהו עיקר כוונת הנסירה. כי מתחלה הוכרח להיות ד"ו פרצופים בכדי שלא ישלטו החיצונים. כפי דאיתא בספרים קדושים. אמנם תכלית כוונת הבריאה היתה כדי שיתייחדו כל העולמות ביחוד גמור נסר אותם ונעשה היחוד פנים בפנים ונשלם הבנין. וזהו ויבן י"י אלקים את הצלע. שתיקן ובנה מה שהיה שבור. ואימתי היתה זאת. ידוע אשר ההתחלה היתה בראש השנה. כי בכ"ה באלול התחיל בריאת העולם והאדם נברא בראש השנה ונתקנו כל הכלים שבורים רק לגמרי אינו נגמר הייחוד עד שמיני עצרת ע"י שמחה. כי באמת בר"ה התחלת הפחד הקשה ואז העולם נידון וכפי דאיתא בספרים כל הכוונות עד סוכות שאז מתחיל להתגלות החסדים ע"י סוכה ולולב והנענועים שאנו עושים בימים הקדושים האלו ובהושענא רבה ע"י חביטת הערבה הכל הוא בכדי להמתיק הגבורות ושיושפע החסדים בעולם והכל הוא ע"י עשיית המצוה בשמחה ובשמיני עצרת ושמחת תורה נגמר כל הבנין לטוב ע"י השמחה. וזהו ובצלע"י שמחו כי התחלת היחוד הוא מר"ה שאז מתחיל לתקן את הצלע ונגמר בשמחת תורה ע"י השמחה. וזהו ובצלע"י שמחו. ובר"ה אנו אומרים היום הר"ת עולם. וכפי דאיתא בספרים זהו ל' הריון. וכפי דאיתא בגמרא הפלוגתא אי בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם וכי אפשר שיהיה פלוגתא במציאות. רק באמת יש בחינת עיבור והולדה וזהו היום הרת עולם שאז התחיל ההולדה בחי' עיבור:

כח

דוד המלך ע"ה אמר. ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתנ"י ויכול להיות שזה ג"כ לשון הריון. ואמר איך אפשר לסור מהקב"ה אחרי שהוא כביכו"ל הרה אותנו וילד אותנו. ובאמת איך אפשר הדבר שנסור חס ושלום מאחרי הקב"ה כי עם בני ישראל הורתו ולידתו בקדושה. ולזה אמר דהע"ה ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתנ"י וד"ל:

כט

ולזה אנו אומרים בשמחת תורה בשעת היחוד השלם אתה הרא"ת לדעת. הרא"ת ג"כ לשון הריון הראת לדעת כידוע שהדעת הוא המייחד והמחבר והיה מקודם בחינת עיבור ואח"כ הלידה. היינו התגלות חסדו וטובו בעולם ונעשה היחוד השלם. וזהו כי ד' הוא האלקים אין עוד מלבדו. וזהו אתה הרא"ת. כפי שדיברנו. בראש השנה אנו אומרים היום הר"ת עולם ואז מתחיל הדין והפחד הקשה והכל הוא בבחי' עיבור עד שנשלם כל היחודים בשמחת תורה על ידי שמחה. ואז נגמרו כל היחודים ותכלית בריאת עולמו. ונתייחדים כל הבחינות בהתגלות טובו וחסדו. וזהו לדעת כי ד' הוא האלקים. וזהו בחי' לידה והמש"י:

ל

ביום שמיני עצרת אמר. כש"ם שקיימנו וישבנו וכו'. יהי ש"ם ד' מבור"ך. הפחד ואימה ויראה שהיה בימים הנוראים. הסוף והסיום מימים האלה הוא ר"ך. וש"ם הוא בחי' דהע"ה שנאמר ויעש לו דוד ש"ם. כי בכל עשיות ישראל צריך לקשר עצמו לדוד המלך ועשיתי לך ש"ם גדול כש"ם הגדולים אשר בארץ. הגדולים הם האבות שנקראו גדולים. שכך הוא הולך כסדר כי בתחילה צריך לקשר עצמו לצדיקים בכל עשיית מצוה ומצוה. וזה מוכרח להיות. ועל ידי הצדיקים מתקשרים לדוד המלך עליו השלום. והוא מקשר עוד אל האבות הקדושים עד שנתקשר לד' בעצמו. וזהו גם כן הפירוש מה שאומרים קודם כל מצוה בשם כל ישראל. פירוש של בשם. שמקשרים עצמם לצדיקים שבכל ישראל והם מקשרים כסדר כנזכר לעיל:

לא

כך נזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן. לוי"תן הוא לשון התחברות שנזכה להתחבר ולהתייחד עם הסוכה על כל השנה להתייחד עם ה' ועם מצות סוכה ולולב ומיניו וליקח לעצמו שמחה על כל השנה אמן כיה"ר:

לב

תושלב"ע