בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר דברים, לסוכות

א

איתא במדרש. מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה והיה מתפלל בה יהי רצון שיעשו בני רצוני כו'. ועכשיו הוא מתפלל יה"ר שיעשו בני תשובה ואקרב בני ביתי:

ב

פתח ואמר. מתחלת ברייתו של. עולם. פי' כי סוכה היא למעלה מהעולם. א"א אדומו"ר זצוק"ל אמר באברתו יסך לך. מיוה"כ עושה הקב"ה סוכה. וזהו כוונת המדרש. מתחלת ברייתו של עולם. כי תשובה היא למעלה מהעולם וגם היא מהדברים שקדמו לעולם. ומהתשובה של יו"כ של ישראל שיו"כ היא למעלה מהעולם עשה הקב"ה סוכה לישראל וסכך עליהם וזהו מתחלת בריאתו. ומתחלה היתה התפלה יהי רצון כך ועכשיו יה"ר כך והמ"י:

ג

שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. כתוב כאן שני חותמות שזה נצרך לכל בר ישראל. כי לכל דבר ה' שאיש ישראל עושה צריך להיות שני חותמות. כי א"א אדומו"ר זצ"ל אמר. והסר שטן מלפנינו. ר"ל קודם שאנו עושים המצוה שלא יהיה שום חסרון ומניעה בעשיית המצוה רק שתיעשה המצוה כתיקונה. ומאחרינו ר"ל אחר עשיית המצוה שלא יקלקלו אח"כ. ולזה צריך שני חותמות והם השנים. אחד חותם דיו"כ וחותם שני דהו"ר. כי כבר פירשתי הפסוק. מעין חתום. הוא החותם שעושין ישראל שנחתמין לי"י בשמע ישראל בעת נעילה. כי מחמת שביו"כ נטהרין ונתקדשים ויריאים שמא ח"ו אחר יו"כ כשהולכין עושין צרכי העולם שמא ח"ו יקלקלו זאת. לזה עושין חותם בשמע ישראל. והאמת הוא כך שכל דבר שהוא מעיין צריך להיות חתום אחת שתלך ההשפעה למקום הצריך. ועוד שלא תלך ההשפעה אל צד אחר. כחותם על זרועך. מניחים תפילין על הזרוע. זרוע הוא כנגד הלב מסתמא הוא דבר אחד עם הלב. ועוד יש בזה. ערב"ה בגימטריא זר"ע: (חסר)

ד

עוד אמר. מימים האלו שעברו צריך ליקח חיות לכל השנה שישאר רשימה מיראה. רשימה מתשובה. רשימה מאהבה. רשימה מתורה:

ה

איתא במדרש. מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה והתפלל שם יה"ר שיעשו בני רצוני. עכ"ל:

ו

ונוכל לומר כך הוא הפירוש. בתחלת ברייתו. היינו מה שלמעלה מן העולם וזה נקרא קדם. השוכן בשמי שמי קדם. כי האדם הגם שהוא בזה העולם צריך להיות למעלה מן דרגת העולם. כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא וכולם למעלה מן העולם הם. ולכן ניתנה לנו מילה בשמיני שהעולם הוא בשבעה ימים והתורה וישראל הם למעלה מן השבעה ימים. ויוה"כ הוא ג"כ בזה הבחי' כי הוא נקרא עוה"ב שאין בו לא אכילה כו'. ולכן עבודת יוה"כ צ"ל בבגדי לבן. כי הלבן אין בו שום הרכבה רק גוון פשוט והוא למעלה מן הרכבה. ושמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל שאמר באברתו יס"ך לך. היינו מיוה"כ נעשה סוכות כי סוכות הוא ג"כ בחינה הנ"ל אור מקיף. ומסוככים תחת אמם. וזהו עשה סוכה בירושלים כידוע יר"א ושל"ם. ולכאורה שייך זה למדת יצחק. אך בשעת העקידה נכללו זה בזה וילכו שניהם יחדיו. יהי רצון היינו כמו ישמעאל בני ברכני. ואמר יה"ר מלפניך היינו רצון הפשוט שיומשך רצונו הפשוט בזה העולם ע"י מעשים טובים ותפלה של ישראל:

ז

כתיב תודיענו אורח חיים. היינו להמשיך החיות של הקב"ה בכל העובדות של העולם הגשמי. כי בכל דבר יש חיות הבורא ב"ה. רק לפי האופן החומר כן דרגת הצורה באתגליא והעוה"ז שהוא חומר גשמי מאוד אז הצורה היא בהעלם מאוד מאוד. וכשאדם מבטל ממנו החומר של עוה"ז ע"י קיום המצות בקל יכול להשיג החיות של הקב"ה בכל דבר כידוע. והיינו כמו שדברנו. וכשהוא מעלה כל החיות מכל דבר למעלה כך הוא ממשיך החיות למטה בכל דבר והא בהא תליא. ושמעתי שאמר הרב הצדיק ר' מענדיל מבא"ר מה שהוא מתפלל תמיד עיניו למטה הוא לחפש מקום נמוך מאוד כי שם ג"כ אלקות וחיות שלו ולית אתר פנוי מיניה כי בכל דבר נמצא החיות שלו אפילו בדרגה התחתונה מאוד:

ח

נעימות בימינך נצח. היינו לול"ב. כי לב חכם לימינו. וא"א אדומו"ר זצוק"ל אמר למה מברכין על נטילת לולב ולא על האתרוג. הוא עפ"י המשנה שאמר ר"י בן זכאי רואה אני את דברי ר"א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. היינו לב טוב. היינו לו ל"ב. כי הלולב הוא העיקר היינו הלב וזו היא הניצחון כשירגיש הלב טוב להרגיש ולהשיג החיות אזי מנצח את היצה"ר. ואם היה הנצ"ח באתגליא בוודאי כבר היה בא משיח צדקינו. אך כעת הדבר עדיין בהעלם. אבל בהעלם בוודאי יש הניצוח לעולם. כי זהו דבר השייך לעולם וכל העובדות לא לחנם ויעשה מזה ניצוח באתגליא כשנזכה אי"ה בב"י. כללו של דבר שע"י קיום המצות בזה מבטלין ישראל את עולם הגשמי הזה ומביאין אורו של הקב"ה לזה העולם. וזהו הפירוש תודיעני אורח חיים שובע שמחות. כי ע"י מצות סוכה ולולב ואתרוג שיש בזה אורות מקיפים ופנימים מביאים האור לזה העולם ונשפע לישראל כל טוב:

ט

שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. שמאלו תחת לראשי זה אתרוג כו'. הנה לראש"י הוא אותיות ישרא"ל היינו יעקב וזה שדרגת יעקב הוא ממוצע ואעפ"כ מטה כלפי חסד. כי בכ"מ שכתוב אמ"ת ליעקב כתיב שם תיכף חסד להורות שמטה כלפי חסד. וזהו שמאלו תחת לראשי כידוע אתרוג לשמאל ועכ"ז הוא מקושר לבחינת ישראל. וימינו תחבקני שנוטה לצד ימין בכדי להשפיע חסדיו המרובין לישראל אמן כן יהי רצון:

י

כתיב י"י שומרך י"י צלך על יד ימינך. וקשה מהו שומרך ומהו צלך:

יא

ונוכל לומר. עפ"י דאיתא בגמרא צל סוכה בעינן צל דפנות לא בעינן. וזהו הפירוש י"י צל"ך. היינו צ"ל סוכה גימטריא הוי' אדני ודו"ק. וצדיקים אומרים י"י צלך. היינו י"י הוא כמו הצל. מהו הצל עושה כפי שעושה שאדם. כך כל מה שאדם עושה למטה כך נעשה ג"כ למעלה. על יד ימינך היינו כי התכלית של הימים נוראים אלו היינו ר"ה יו"כ סוכות הוא רק בכדי לבא להימין היינו החסד של הקב"ה והסוכה הוא החסד המסבב את העולם למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י. היינו שיכניס את הדעת האמתי בלב כאו"א מעדת ישראל וידעו כי בסוכות הושבתי כו'. ובאיזו בחינת סוכה. ע"ז אמר בהוציאי אותם מארץ מצרים היינו אותה הבחינה שהיתה בעת יציאת מצרים ועי"ז יצאו מארץ מצרים. כי לכך אידכר חמשין זמנין יציאת מצרים באורייתא להורות לנו באיזו בחינה יצאו מארץ מצרים ומי הוציאם. היינו בחינה הנקרא' מ"י נו"ן שערי בינה כידוע ואותה הבחינה נקרא ג"כ סוכה. אמא דמסככת על בניה. ודו"ק:

יב

עוד נוכל לומר. הושבתי. היינו כשישראל יושבים בסוכה ומקיימים מצותה כאשר צויתי להם. אז אני מוציאם ממצרים הידוע. היינו מן היצה"ר. וזהו שמסיים בהוציאי וכו'. ולזאת בכל עת שאנו אומרים למען דעת וכו' אנו מגביהים הלולב. כי לולב רומז ג"כ להתפשטות הדעת. וזהו הפירוש למען דעת. היינו שיתפשט הדעת האמיתי בכל ישראל. ומהו הדעת ע"ז אמר כי י"י הוא האלקים אין עוד. זהו עיקר הדעת לידע שהוא י"י אחד ושמו אחד. זאת אמרנו שהחסד של הקב"ה מתפשט בנו והדעת של הקב"ה יש לו התפשטות בכל העולם. אך מה לנו לעשות שיהי' בנו כח לקבל רוב חסדיו והתפשטות הדעת הטהור. לכך צריכים אנו לראות שיתפשט בנו אהבת השי"ת ויראתו ויבער בלבנו תמיד לעבודתו עבודת הקודש ואז בוודאי יעשה הקב"ה שלו להכניס בלבנו הדעת האמיתי ולסבוב ולהקיף אותנו בחסדו חסד אל כל היום. ולזה אנו קוראים שמחת בית השואבה היינו שכ"א צריך לראות לשאוב בתוכו אהבת הש"י ויראתו לעבדו בלבב שלם:

יג

אני לדודי ועלי תשוקתו. היינו תשוקתו היא מה שלמעלה ממני. כי כל איש ישראל צריך מדרגה במעלה יותר משהוא. ואין הכוונה שיעלה במעלות הגדולים והרמים מה שאינו שלו רק הכוונה הוא שלא יעמוד תמיד במדרגה אחת רק שילך כסדר בכל פעם ממדריגה למדריגה יותר ויותר. הצדיקים בוודאי הולכים תמיד בכל פעם במדריגה גדולה יותר ויותר מה שאין אנו מבינים זאת. אמנם אנחנו אנשים קטני הערך צריכין אנו לילך למעלה למעלה. בתחלה צריך לחפש בכל פעם למעלה בסור מרע לילך ממדריגה למדריגה. ואח"כ צריך לחפש לבא לדביקות שזהו העיקר אשטיקלע דביקות. הגם שאין זה דרכינו לדבר מזה. רק כ"א צריך לראות שיהיה מיוחד עם כל היחודים להשם ב"ה מיט אשטיקלע דביקות:

יד

לכה דודי נצא השדה. שדה היא דבר שנזרע ועושה פירות וכתיב זורע צדקות מצמיח ישועות וכו':

טו

נלינה בכפרים. פירש א"א זצוק"ל במקום אחד. כפרי"ם הוא לשון קלעפונג כמו מבית ומחוץ בכופר. וד"ל:

טז

כתיב אשא עיני אל ההרים. א"א אדומו"ר זצוק"ל אמר אל ההרים. היינו האבות. מאי"ן יבא עזרי. מבחינה הנקרא אי"ן יבא עזרי. וזהו אי"ן מזל לישראל. הבחינת אי"ן הוא מזל לישראל. ומהו הבחינה הזאת כמאה"כ והחכמה מאי"ן תמצא. כי אי"ן הוא דבר שאין לו השגה ואינו גוף ואין בו גשם כלל ולא שום תפיסה. ואנו מתפללים אל הבחינה הזאת. אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך:

יז

כתיב ארחץ בנקיון כפי כו' עד ולספר כל נפלאותיך איתא במדרש. שזה מדבר מלולב במקח ולא בגזל כו' עי"ש במדרש:

יח

ויכול להיות. כי כפ"י הוא מלשון כפות תמרים. וכבר דיברנו הרבה מזה. וע"י כל המצות ולספר כל נפלאותיך. נוכל להשיג נפלאות הבורא כמו שכתוב רבות עשית אתה י"י אלקי. היינו שעשית עמנו רבות שאתה נקראת י"י אלקי שמייחד שמו על כל איש מישראל אפילו על קטן שבקטנים מייחד כביכול הקב"ה שמו עליו. ולא זה בלבד אלא כי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. שע"י המצות שמסרת לנו וכשנקיים אותם נוכל להשיג הנפלאות ומחשבות שלך. וזהו הדר כבוד הודך. זה ידוע כי אתרוג נקרא הדר. כבוד נקרא כבודו של מקום זהו ההוד של הקב"ה. ועי"ז ודברי נפלאותיך אשיחה. נוכל לדבר הנפלאות של הקב"ה. וכמו דאיתא בכוונות על פסוק מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. ובזה נכלל הכוונות מאלו הימים. והבן:

יט

כתיב וידבר משה את מועדי י"י כו'. אמר. כי לשון מועדי הוא התגלות. ודיבור הוא לשון הנהגה. וזהו וידבר משה. הנהיג והכניס את מועד"י י"י. התגלות אלקות. אל בני ישראל. ואתפשטותא דמשה הוא בכל דרא ודרא. כי כל צדיק בדורו הוא בחינת משה והם מכניסים התגלות אלקות בכל רגל ורגל אל בני ישראל:

כ

איתא במדרש. ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון כו' מיום שברא הקב"ה את עולמו עשה לו סוכה והיה מתפלל בתוכה יה"ר שיעשו בניי רצוני ויהיה לי נחת רוח. ומשחרב ביהמ"ק היה מתפלל יה"ר שיבנה ביתי ויעשו בניי רצוני וכו'. עכ"ל:

כא

פתח ואמר. מתפלל הוא ל' פלילה. וכן פי' הא דאיתא בגמרא מנין שהקב"ה מתפלל. ואמר מהבנין שנבנה בחודש הזה ע"י מעשה החודש הזה השלימות שלו נגמר ע"י הסוכה. וזהו ויהי בשלם סוכו. ל' שלימות סוכה. ואמר שיהי רצון אינו ל' תפלה אלא ל' צווי. יהי רצון שיומשך הרצון לעולם. וע"י מה ע"י שיעשו בניי רצוני וזהו אב הרחמים הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים. ציון היא בחינה אחרת וירושלים היא בחי' אחרת. והבקשה הוא שיומשך הרצון לציון. וע"י מה שתבנה חומות ירושלים הבנין כנ"ל. ושלימות בנין חומת ירושלים היא הסוכה:

כב

בליל ג' ליל ש"ק דסוכות. דיבר מענין אושפיזא דיעקב ויעקב נסע סכותה. לסוכ"ה. ויבן לו בית כי מכל העובדות שבזה החודש נבנה בית. ולמקנהו. פי' לקנינו. עשה סוכות. ע"כ קרא שם המקום ההוא הידוע סוכות. ויבא יעקב שלם לשלימות. עיר שכם ל' התחלקות. אשר בארץ כנען. ויקן את חלק"ת השדה ל' חלק ואנכי איש חל"ק. השדה שדה הידוע כפרש"י שדה תפוחין. מאת בני חמור אבי שכם ממקור הידוע. אבי שכם כנ"ל. במאה קשיט"ה במאה קישוטין וד"ל:

כג

איתא במדרש. בסוכות תשבו שבעת ימים. אמר הקב"ה אשלם לכם גמולכם ומעלה אני עליכם כאלו גמלתם לי ועתיד אני להופיע מלכותי עליכם ולהגן עליכם שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם:

כד

ונוכל לומר. בסוכות תשבו שבעת ימים. להשבעה ימים תעשו ישיבה בהסוכה. כי כל קומת העולם אינו רק שבעת ימים כי הבריאה לא היתה רק שבעה ימים. וכששלמו אלו השבעה מתחיל עוד שבעה. וצריך לייחד אותם להסוכה שהיא למעלה מן העולם לייחד העולם להקב"ה ולהכניס קדושת הקב"ה בהעולם. כי העולם הוא מאוד רחוק מהקב"ה אעפ"י שבכל דבר יש חיות הקב"ה אעפ"כ הדברים הם גשמיים רק שהצדיק מייחד הכל להקב"ה כי הרבה קדושה ותשובה ויראה ואהבה יש ליקח מאלו הימים הקדושים:

כה

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה שע"י הסוכה בונה עולמו בחסד. כי אזר"ח הוא א"ז ר"ח. א"ז הוא חסד שמכניס כל שבעת ימי הבנין באל"ף שהוא אלופו של עולם והוא מדת אברהם שנקרא אזר"ח. ור"ח בגימטריא יצחק שהוא מדת גבורה ונכללו זה בזה יחד בהסוכה. שכן דרך הצדיקים לכלול המדות זה בזה וע"כ נאמר ישבו ל' רבים כי נאמר על שניהם. וזהו שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. אית"ן הוא ל' תקיף מדת יצחק. ואזרח"י הוא אברהם. וזהו שאמר המדרש מעלה אני עליכם כאלו גמלתם לי. ר"ל כאלו תקנתם בזה מדת יצח"ק כי גמול נקרא דבר שהוא חסד כדכתיב גומל חסדים טובים ונאמר ביום הגמ"ל את יצחק. שנכלל אברהם ביצחק כי גם לזה היה דבר העקידה. ועתיד אני להופיע מלכותי עליכם כנ"ל שהצדיקים מייחדים כל העולם להקב"ה ומתקנים כנ"ל. ולהגן עליכם. כי סוכה הוא לשון הבטה ול' כיסוי:

כו

היוצא לנו מזה. שצריך לשמוח מאוד בהמצות שבסוכה ובימים האלו כשאומרים אשר קדשנו במצותיו וצונו צריכים להתמלא שמחה מאד:

כז

איתא במדרש. תכתב זאת לדור אחרון. ועם נברא יהלל יה. שהקב"ה בורא אותם בריה חדשה בר"ה ויוה"כ. ומה עלינו לעשות ליקח אתרוג ולולב ולהלל לו:

כח

ונוכל לומר. דאיתא בגמרא אדם ראשון למחשבה ואחרון ליצירה כדי שאם יזכה הוא קודם לכל ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך. ואיך הוא כך. רק האמת הוא כך. שהרוחניות של ישראל הם קודמים כי באדם ניתן כל הכוחות של כל החיות של כל הברואים בעולם כדי שיוכל להשיג מן התחתון והשפל עד העליון והגבוה ומן הגבוה עד השפל ולתקן כולם. ואף בדורות האחרונים שהיו במדריגה תחתונה ושפלה מאד עכ"ז תכתב זא"ת לדור אחרון. שיכתב ויקושר בחי' זא"ת לדור אחרון. כמ"ש והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית י"י בראש ההרים. ואחרית הימים לאו דווקא אחרית בזמן רק אחרית במדריגה. הימים השפלים נכון יהיה בראש. יקושר בחי' ראש. וזהו ר"ה כדכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה. הפירוש כנ"ל שמקושר הראשית לאחרית. דאיתא בגמרא מרשית כתיב. שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה. ועם נברא יהלל יה (חסר):

כט

ה' אד' עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק. ה' אד' הוא הענין של ימים הנוראים וכל העובדות שעושים בימים האלו הכל להמתיק הגבורות וזהו עו"ז ישועתי. וביום הכפורים בעת נעילה מתחיל להתנוצץ החסדים. ולכן אנו אומרים במוצאי יום הכפורים ד' הוא האלקים. ואחר כך סכותה לראשי זה סוכות. ביום נשק. הד' מינים שהם כלי קרב כדאיתא במדרש וזהו ביום נשק. ולקחתם לכם ביום הראשון וגומר:

ל

איתא במדרש. בסוכות תשבו שבעת ימים. אמר הקב"ה מי שמקיים מצות סוכה יזכה לישב בסוכה של סדום שנאמר ועמק סוכות אמדד איזה סיבה שהיא בעמק הוי אומר זו סוכה של סדום ושבעה אילנות מסככות זו על גב זו תאנים ענבים רמונים שקדים אפרסקין אגוזים ותמרים על גביהם שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם. עכ"ל המדרש. פי' הסוכה תהיה לצל על היומם:

לא

ונוכל לומר כי יש עמקים הרבה. יש עמק טוב ולהיפך. ובראש השנה צועקים מכל העמקים שנאמר ממעמקים קראתיך י"י. ולע"ל אי"ה יתוקן הכל לטוב כל העמקים כי אין מקום נמוך ועמוק יותר מסדום ואף זה יתוקן ויתעלה לעתיד. וזהו גם כן השבעה אילנות. תאנים ענבים הם שורש החטא של אדה"ר. כי יש דעה אחת שתאנה היתה ויש דעה שענבים היה ויתוקנו גם הם. רימונים הם אפילו טובים אעפ"כ אמרו חז"ל רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. כי יש בו ג"כ חלק רע ולע"ל יתוקן הכל לטוב. שקדים ידוע הוא שאינו טוב מקל שקד אני רואה אעפ"כ נאמר בו ויגמול שקדים. שהכניס השקדים לתוך גמול כי גמול הוא חסדים טובים. וכתיב ובוסר גומל יהיה נצה. אפרסקים. איני יודע איזה פרי הוא. אגוזים יש בו ג"כ עמק טוב ועמק רע. כי אגו"ז בגימטריא חט"א ובגימטריא טו"ב ועוד יש באגוז הרבה ענינים. ויתוקן הכל לטוב. ותמרים על גביהם. והבן. וזה יהיה אי"ה לע"ל רק שצריך אדם לראות לקיים זה בעולם הזה כי מי שיש לו עולם הזה. כלומר עולם הבא בעולם הזה יש לזה עולם הבא. וצריך לתקן כל העמקים. ובמצות שבסוכות צריך לקבץ כל הנפזרים. כי כתיב וסוכה תהיה לצל יומם וכו' פירוש הסוכה תהיה לצל על היומם וד"ל. וזר"ם הוא לשון זורה ופיזור כמו תזרם ורוח תשאם וצריך לתקן ולקבץ מה שנפזר מדיבוריו ועשיותיו ומחשבותיו ויראות ואהבות שהם לא טובים. וצריך לתקן אותם ולהפוך הכל לטוב בהעשיות הקדושים הרבים והדיבורים והמורא והפחד והיראה והאהבה שיש בימים האלו:

לב

איתא במדרש. תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך א"ת שובע אלא שבע. אלו שבע מצות שבסוכה כו' ע"כ לשון המדרש:

לג

פתח ואמר. תודיעני אורח חיים. הדרך שהולכים בו לקבל החיות האמיתי. ומהו זה שנאמר כל ארחות י"י חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו. ומפרש שובע שמחות אל תקרי. ר"ל אי אפשר לקרות שובע אלא כשמקיימים שבע כי יש שבע מדות באדם. וגם יש שבע מדות למעלה. וזהו א"ת שובע אלא שבע. כמ"ש שבענו בבוקר חסדך. וזהו תודיעני כי דעת נקרא התפשטות וכשרוצה שיתפשט בעולם אורח לחיים דהיינו לתקן כל המדות לטובה צריכים לראות לתקן השבע מדות שבאדם והשבע מדות שלמעלה יהיו ממילא לטובה. וכתיב ואורח צדיקים כאור נוגה. ואור הוא אור פניך. ומהו אור פניך. ברכנו אבינו כולנו יחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו כו' תורת חיים ואהבת חסד. ותחילת הליכה זו היא בר"ה. שנאמר באור פניך יהלכון. וכתיב שתה כו' עלומנו למאור פניך. עלומינו הם ימי נערות שלנו שמת למאור פניך. ומהו הפעולה מזה כדי שבאור פניך יתוקנו הכל. וגם בסוכות נאמר שובע שמחות את פניך:

לד

איתא במדרש. חלקי י"י אמרתי לשמור דבריך. אמר משה כי עם קדוש אתה ובך בחר י"י. אתה בחרת בו והוא בחר בך. כי יעקב בחר לו יה. י"י בחר ביעקב ויעקב בחר בי"י. י"י אומר לכם חלקי אתם כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. וישראל אומרים חלקי י"י אמרה נפשי. אמר הקב"ה הואיל ושלי אתם וחלקי אתם מה אני מבקש מכם דברים שנאמר והיה הדברים האלה וכו'. וסוף דבריו חליתי פניך בכל לב הנני באמרתיך. וחנותי את אשר אחון וכו'. עכ"ל:

לה

פתח ואמר. חלקי י"י אמרתי לשמור דבריך. מאין יהיה חלקי י"י ממה שאשמור דבריך. כי על ידי הדיבור אדם נקשר בחבל למעלה למקום שצריך איש ישראל להתקשר. כי כל דיבור ודיבור הוא בוקע רקיעים. רק שהדיבורים שאינם טובים אין מניחים לעלות אותם למעלה רק שהם משוטטים. ונתן הקב"ה לישראל הדיבורים שלו שהם שבחיו תורה ותפלה שיעלה מזה החבל ויתקשרו למעלה ע"י החבל ההוא ויעלו לחלקו של הקב"ה וילך ההשפעה ממעלה למטה ע"י החבל. וצריך האדם לשמור מאוד בדיבורים שלא יהיה חס ושלום מסך המבדיל ושיניח החבל להתקשר. וזהו הפירוש חלקי י"י אמרתי לשמור דבריך. כי בכל מצוה ומצוה יש דיבור ואמירה שכך כתיב דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. דיבור לשון קשה. ואמירה לשון רכה דהיינו יראה ואהבה. ובכל מצוה הן בעשה והן בל"ת יש יראה ואהבה. והראיה שצריך לעשות כל מצוה בשניהם בדחילו ורחימו ואם לאו אינו כלום. היינו מצות ל"ת הוא היראה ויש בה ג"כ אהבה דאיתא ישב ולא עבר עבירה נחשב כאילו עשה מצוה ועת העשיה ההיא היא באהבה. ובעשה היא באהבה ויש בו ג"כ יראה. אהבה היא עשיית המצוה היא מחמת אהבת המקום ויש בו ג"כ יראה שירא שלא יחסר חס ושלום מהמצוה דבר מה. וזהו החבל שנקשרים בו צדיקים למקום שצריך להתקשר וז"ש יעקב חבל נחלתו כי יעקב הוא המובחר שבאבות מחמת שנכלל משני המדות אהבה ויראה והוא כוללם יחד ונקרא חב"ל דכל חבל כלול משלשה. זהו פירוש המדרש. וזהו שמסיים המדרש חליתי פניך פירוש כשמחלים פניו בכל לב נעשה מזה חבל המתקשר ומגיע עד לבחי' וחנותי את אשר אחון וכו' וד"ל: