בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר דברים, נצבים

א

אתם נצבים היום כולכם. איתא במדרש. איומה כנדגלות. דימה הקב"ה את ישראל למלאכים מלאכים נקראים עומדים ובישראל כתיב אתם נצבים. מלאכים אומרים קדוש וישראל אומרים אלקי אברהם ואלקי יצחק ואלקי יעקב. מלאכים מתחדשים בכל יום. וישראל הקב"ה מוחל עונותיהם בכל שנה ומחדש לבם ליראתו. עכ"ל המדרש:

ב

ונוכל לומר. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. היינו הקב"ה הוא חלקו של ישראל. וישראל הם חלקו של הקב"ה. כי חלק י"י עמו שנאמר ועמך כולם צדיקים כו'. נצר מטעי. כי ישראל הם הנטיעה של הקב"ה. כי בריאת עולמו היה העיקר בשביל ישראל. וב"י מחוייבים לראות לקיים את הנטיעה ע"י המעשים טובים שלהם וע"י קיום התורה. וחיי עולם נטע בתוכינו. וזהו מעשה ידי להתפא"ר. לשון ענף שיתפשטו הענפים ע"י קיום מצות ומעש"ט. וכמו שכל דבר הצומח מן הארץ שרשו הוא בארץ וענפיו מתפשטים על הארץ וחיות שלו הוא מקבל מן השמים. כך הוא כל האדם ג"כ השורש שלו הוא למטה בארץ. והתפשטות שלו על העולם נקראים הענפים שלו. והחיות שלו כל אדם מקבל מן העליון ב"ה וזהו להתפאר. כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו. שאנו מקבלים החיות מרצונו הפשוט. ובזה השבת מתחיל הפרק בעשרה מאמרות נברא העולם. וכפי שדברנו כבר על זה. ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא. ובמה מקיימים בעשרה מאמרות מקיימים אותה. ויכול להיות אשר לזה אנו אומרים בראש השנה עשרה פסוקים במלכיות. עשרה בזכרונות. עשרה בשופרות. בן בג בג אומר הפך בה והפך בה כו'. כי ידוע שיש ה"א עלאה וה"א תתאה. ועולם הבא נברא ביו"ד ועולם הזה נברא בה"א. לזה הוא אומר בן ב"ג ב"ג. שני ההי"ן כנגד שני העולמות. הפוך בה"א והפוך בה"א דכולא בה"א. כי במדה זו נכללו כל המדות העליונות והיא מקבלת מכל המדות ומנהגת את העולם. כי אות ה"א הוא לשון הבל. היינו שבה נכללו כל השבעה הבלים שאמר שהמע"ה שברא הקב"ה את העולם על ידי שבעה הבלים כידוע שעל ידי הבל פיו של הקב"ה נברא העולם וברוח פיו כל צבאם. וצריך האדם לראות לקיים את העולם ג"כ ע"י הבל פיו ה"א מוצאות הפה. היינו ע"י תורה ותפילה ופשיטא ע"י תקיעת שופר כידוע עפ"י כוונות שבעה הבלים היוצאים מן השופר עד שמעלים הכל למעלה מן הבנין. לזה אומר שהכל נמצא בה"א. היינו מדת מלכות שמקננת בעשיה: ולזה מתחיל אח"כ

ג

שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי זה נקרא ג"כ אותו המדה בעצמו. כידוע שקודם ראש השנה קוראים משנה תורה וגומרים כל התורה שבכתב ואורייתא מחכמה נפקת. ושנו חכמים כו' ברוך שבחר בהם ובמשנתם. כידוע מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן כו' נמצא שהכל נמצא בה"א תתאה. ולזה מסיים בזה הפרק

ד

כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. היינו כסדר השתלשלות העולמות שגילה הקב"ה חיות אורו עד עולם העשיה אות ה' תתאה. ומחוייב כל איש לראות לקשר את עולם הזה ע"י מצות ומעש"ט שלנו לרצונו הפשוט להמקור. ולזה כתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר. היינו שמתחיל האדם מתחילה שחור כידוע מתחילה אוכמא והדר חיוורא. ואח"כ הולך כסדר. יפה כלבנה. שיש לה אור רק האור אינו לה מצד עצמו כי היא מקבלת מן החמה. ואחר כך ברה כחמה. שהאור שלה מצד עצמה. וכשמקשר כל העולמות ממטה למעלה אזי איומה כנדגלות. דימה אותם למלאכים. מה מלאכים נקראים עומדים כך ישראל נקראים נצבים. כפי שדיברנו על המדרש. מה היום מאפיל ומאיר כך הקב"ה מאיר כו'. כי ב"י ע"י מצות ומעש"ט שלהם מקשרים ומאירים לכל העולמות מן זה העולם עד עולם העליון. מה מלאכים. אומרים קדוש. כידוע שיש קדוש לעילא קדוש לתתא קדוש באמצעיתא. כך ישראל אומרים אלקי אברהם כו' כידוע שמדת האבות הן הן המרכבה וצריך כל אדם לייחד עצמו עם האבות בכל יום. וזהו אלקי אברהם ויצחק. ובחינת יעקב הוא המחבר כי הוא הבריח התיכון ובפרט בעת תקיעת שופר אז עיקר הכוונות לייחד עצמו ע"י קול השופר עם האבות הקדושים. כי הם היה שלימים בכל מיני שלימות. וצריך להתחיל הכל מן המדה הנקרא ה"א שהיא היראה. ולראות לעשות תשובה בעת תקיעת שופר בכדי להעלות הכל ע"י שבעה הבלים של קול השופר למדה הנקרא בינה ה' עלאה. וכמו שהמלאכים מתחדשים בכל יום כך הקב"ה מוחל עונות בכל שנה ומחדש לבם של ישראל ליראתו:

ה

כללו של דבר. מאוד צריך כל אדם לעשות תשובה בראש השנה ובפרט בעת תקיעת שופר. וכדאיתא במסכת ראש השנה שיעור השופר הוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. ומה שיש בזה סודות עליונים אין לנו לדבר מזה. רק עפ"י פשוט שצריך לראות משני הצדדין כידוע שהשופר קצר מצד זה ורחב מצד זה. כי צריך כל אדם לראות איך שצר לו מאוד ויקרא מן המצר להקב"ה. לא שיהיה לו ח"ו מיצר רק כשישגיח על עצמו בכל האופנים צריך לראות שיצא מן המיצר ולהרחיב לו בכל האופנים על ידי צד הרחב של השופר. ועיקר הוא התשובה שהאדם עושה בימים הנוראים הללו. ופשיטא בעת תקיעת שופר אשר עי"ז נתעלים כל העולמות ממטה למעלה. וכשעושה כך אזי מחדש השם יתברך לבו ליראתו ומביא לזה העולם כל האורות עליונים ונפתחים מקורות הרחמים:

ו

איתא במדרש. אתם נצבים היום כולכם. מה היום מאפיל ומאיר כך ישראל כשאפלה להם הקב"ה מאיר להם שנאמר והיה לך י"י לאור עולם. אימתי כשתהיו כולכם אגודה אחת. בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה של קנים אין כל בריה יכולה לשברו כו': עכ"ל המדרש

ז

הנה כבר דיברנו מזה אשר בכל השנה היום של שבת הוא העליה מכל ימי השבוע. וכמ"כ השבת שלפני ר"ה הוא העליה מכל השנה. וגם השבת שלפני הרגל הוא הכנה להרגל. אשר לזה נקרא השבת תחילה למקראי קודש. כי שבת נקרא קודש ורגל נקרא מקראי קודש כי הוא מקבל חיות וקדושה מן השבת קודש ולזה נקרא שבת תחילה למקראי קודש כי הוא קודם הרגל. והרגל מקבל ממנו חיות וקדושה. וזה ידוע שבכ"מ שנאמר היום הוא ר"ה. לכן קורין זה הפרשה קודם ר"ה אתם נצבים היום. היינו שצריך כל אדם להיות נצב לפני הקב"ה קודם ר"ה. ומהו ל' נצב. שצריך לראות שיהיה הקומה שלו בשלימות. וכשמשלים כל אחד הקומה שלו אזי יהיה שלימות לכל העולם. כי אין באפשרי להיות שלימות הגמור בלתי אם כל ישראל הם באגודה אחת וכל אחד רואה להשלים קומתו להקב"ה ע"י שיסגל מצות ומעש"ט ובלתי זאת אין באפשרי להיות קומה שלימה לעולם. וכפי שאומרים בשם הרב הצדיק הקדוש מורינו הרב רש"ק זצ"ל. למשל שהיה צריך מלך אחד ליקח איזה דבר ממקום גבוה מאוד ולא היה לו כ"כ סולמות הרבה. מה עשה העמיד כמה אנשים אחד על חבירו עד שהגיע העליון למקום הגבוה שהיה הדבר מונח שם. והנה אין באפשרי לומר שהאיש העומד על הארץ אינו נצרך לזה. הלא אם ילך האיש ההוא ממקומו יפלו כולם. כן הוא הדבר ממש בקדושת הקב"ה. כי באמת אין באפשרי להשיג חיות הבורא ב"ה בלתי אם יש ששים רבוא ישראל והם כללות ישראל. והגם שיש בזה אנשים קטני הערך עכ"ז בלעדם לא ישיגו הגדולים חיות הבורא ב"ה. וכל הצדיקים המשיגים חיות הבורא ב"ה מחוייבים להתאחד עם כל ישראל. לזאת צריך כל איש ישראל להכין עצמו להיות קומה שלימה כ"א לפי ערכו וערך נשמתו. ואם רואה האדם שפל ערכו ומעשיו מקולקלים שזה נקרא חושך ואופל אזי יחזק עצמו בעבודת השי"ת ויאיר לו השי"ת והיה לך י"י לאור עולם. ובאמת מדבר הפסוק מן אורו של הקב"ה שמאיר לכל העולמות מאורו ית"ש בכל דבר ודבר ואי"ה כשיהיה שלימות הגמור אז יהיה י"י לאור עולם היינו שיתגלה אורו שהיה בעת בריאת העולם וגנזו לצדיקים. גם זה הולך על כל אדם כשרואה שאפל לו מצד מעשיו ועושה תשובה באמת אזי מאיר לו הקב"ה בלבו ומשיג חיות הבורא ב"ה. ואח"כ מסדר הכתוב כסדר

ח

ראשיכם שבטיכם וכו'. היינו ה' בחינות ראשונות. ואח"כ ה' בחינות שניות טפכם כו'. היינו שני העולמות מן העולם ועד העולם. היינו מן ה' עולם ועד ה' עולם כידוע שני ההי"ן עוה"ב ועוה"ז שמאיר הקב"ה את העוה"ז ג"כ. וצריך כ"א לעשות תשובה. ובפרט בר"ה בכדי להשוות שני העולמות. היינו לבטל העוה"ז שיהיה שוה לעוה"ב. ולזה איתא במדרש. י"י אורי בר"ה. וישעי ביוה"כ. כי באמת כשישראל עושין תשובה בר"ה ובפרט בעת תקיעת שופר מביאים ע"י השופר אורות עליונים עד שמאיר להם בכל השנה. אמן כי"ר:

ט

אתם נצבים היום כו'. הנה אתם הוא אותיות אמת וזה ידוע כי היום נקרא ר"ה. ולזה אנחנו מבקשים שידין אותנו הקב"ה במדה"ר בחינת אמת תתן אמ"ת ליעקב. ואמת חותמו של הקב"ה ראש תוך וסוף. וכפי. דאיתא בספרים קדושים אני ראשון. ואני אחרון. ומבלעדי אין אלקים. זהו אות א. י' למעלה וי' למטה וא"ו באמצע. ועוד אני ראשון זה א' ואני אחרון זה אות ת'. ומבלעדי אין אלקים זה אות מ'. זהו בחינת אמ"ת של הקב"ה ממעלה למטה כשמשפיע הקב"ה טובו וחסדו לעולם ע"י מדותיו הקדושים. ויש עוד בחינת אמ"ת למפרע. ת"שורי מ"ראש א"מנה. ר"ת אמ"ת. זהו הבחינה שאנחנו עם ב"י צריכים להעלות ממטה למעלה. הכל ע"י בחינת אמ"ת ולייחד הכל להראש. זהו תשורי לשון הבטה מראש להביט להעלות הכל להראש כי כל דבר נלקח מהראש. כי נעוץ סופו בתחלתו. ואנחנו עם ב"י מחוייבים להתחיל מקודם לעשות תשובה לייחד כל העולם לרצונו הפשוט. ובפרט בימים נוראים האלו שהקב"ה דן את העולם צריכים ישראל להקדים מקודם ר"ה להתעורר בתשובה באמת בכדי שיקושר שני העולמות. ולעורר רחמים מרובים בחינת אמ"ת ולזה קורין זו הפרשה קודם ר"ה כי צריך להתעורר מקודם. וזה ידוע כי שבת שקודם הרגל הוא הכנה לרגל. ופשיטא שבת שקודם ר"ה צריך להתעורר עצמו בתשובה לפני הקב"ה. וזהו את"ם נצבים אותיות אמ"ת כפי שדיברנו שצריך לעורר האמת ממטה למעלה שיתייחדו כל העולמות ויתעורר עי"ז מדה"ר בחינת אמת מנקודה הראשונה אני ראשון וכו'. לזה כתיב כאן אות תי"ו באמצע את"ם א' ת"ם שצריך לייחד בחינת ת"ם להאל"ף מקודם ר"ה. וזהו לפני י"י אלקיכם היינו קודם שהקב"ה יתחיל לדון אתכם יהיה אתערותא דלתתא מכם האמ"ת כפי שדברנו ת"שורי מ"ראש א"מנה. ולזה נקרא זה החודש תשר"י אותיות תשור"י שנצרך להתחיל ולעשות תשובה מקודם לייחד ממטה למעלה. ואיך מייחדים את הכל כשתהיו אגודה אחת כמו שאנו אומרים בר"ה ויעשו כולם אגודה אחת. שיאגוד כל העולמות ויתייחדו הכל למעלה ויאיר את עוה"ז כמו עוה"ב ע"י קיום מצותיו ותשובה שעושה. וכפי שחושב אח"כ בפסוק ראשיכם שבטיכם כו'. ה' בחינות. ואח"כ טפכם וכו' ג"כ ה' בחינות זהו נגד שני העולמות העוה"ז והעוה"ב משני ההי"ן ה' עלאה וה' תתאה. וצריך לקשר ה' תתאה לה' עלאה מן ה' עולם ועד ה' עולם. וכפי שדברנו כבר בן ב"ג ב"ג אומר הפוך בה"א והפוך בה"א דכולא בה"א. שזה העיקר לייחד העוה"ז לעוה"ב ולקשר כל דבר לחי החיים. ובפרט קודם ר"ה צריך להתעורר עצמו בתשובה ולקשר הכל אל הנקודה ראשונה אני ראשון כו'. ולזה כתיב את"ם א' ת"ם לקשר הבחינה ת"ם לנקודה ראשונה מן האל"ף. נצבים היום. אימתי לפני י"י אלקיכם. כמו שדיברנו. והשי"ת יעזור לנו לשוב אליו באמת ולעורר מלמעלה רחמים פשוטים בחינת אמ"ת:

י

עוד אמר על מדרש הנ"ל אתם נצבים היום. מה היום מאפיל ומאיר כך האיר לכם וכך הוא עתיד להאיר לכם כו' ואימתי כשתהיו כולכם אגודה אחת. ע"ש במדרש:

יא

אמר זה אנו מדברים תמיד ששבת שקודם הרגל הוא הכנה להרגל דכתיב תחלה למקראי קודש. כי מהשבת נשפע הקדושה בהרגל. וכן גם כאן פרשת נצבים הוא תמיד קודם ר"ה. וזהו אתם נצבים כו' בר"ה. מה היום מאפיל ומאיר כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. ואימתי כשתהיו כולכם אגודה אחת. כי העיקר כשמתחברים יחד יהיה כמה שיהיה חמשה או עשרה או מאה. כמו שמצינו לענין ברכת המזון בשלשה אומר כו' בעשרה אומר כו' במאה כו. וכפי המסקנא הלכתא אחד עשרה ואחד עשרה רבוא כי עיקר שלימת קומת הקדושה הוא בעשרה. ובר"ה כשמתחברים ישראל יחד. אז נשלם קומת הקדושה. וזהו יקימך י"י לו לעם קדוש. ולכן יש כאן עשר בחינות. ראשיכם שבטיכם כו' טפכם נשיכם כו':

יב

עוד אמר על מדרש הנ"ל. מה היום מאפיל ומאיר כו' אמר בשם צדיקים. את"ם אותיות אמ"ת בזה תוכלו להיות נצבים לפני י"י בר"ה. ואמר כי נצבים הוא לשון נפעל ול' הכרח. כי צריכים אתם להיות נצבים לפני י"י כו'. וע"י מה. כולכם. כשהם כולכם יחד נעשים קומה שלימה כמו שמפרש ראשיכם שבטיכם כו'. הרי חמשה. טפכם נשיכם כו' עוד חמשה. היינו שני ההי"ן על דרך מן ה' עולם ועד ה' עולם. כי יש שני ההי"ן. שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל. ולכן נברא העולם בה"א. כי הוא הבל. ועוד ה' הוא שער ופתח לצדיקים ולבעלי תשובה. ה' גדולה לבעלי תשובה וה' קטנה לצדיקים כי במקום שבעלי תשובה עומדין כו'. ולזה מרומז בן ה"א ה"א ובן ב"ג ב"ג. כי האותיות ה"ה הן תמיד ה' הן כסדר והן למפרע לרמז שהכל אחד לכך הוזכר בפסוק זה כל הבחינות ה' וה' וכשהם כולם יחד הם קומה שלימה:

יג

עוד אמר. כי קריאת התורה כולה נגמרת בשנה. כי הנהגת כל העולמות ע"י התורה וכן הנהגות כללות העולמות ע"י ישראל והכל בידם וכל זמן שהן קובעין ר"ה כן הוא. אשר תקראו אותם. תקראו אתם. וזהו אתם נצבים אותיות אמ"ת. וזהו התורה. עי"ז נצבים כולכם. ועוד כולכם ע"י כללות ישראל נצב הכל ויש להם עלייה לפני י"י. וזהו שהאותיות אמ"ת מחולפים כאן התי"ו קודם. כי צריך לקשר הסוף להראש. התי"ו להאל"ף. כי אמ"ת הוא הראש והאמצע והסוף מן הא' ב'. וכאן הסוף מחובר להראש בבחינת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים רומז על האמצע:

יד

איתא במדרש. עלה אלקים בתרועה כו' כל מקום שאתה מוצא בכתובים קול שופר מדה טובה לישראל כמש"כ והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו'. וכתיב ויהי קול השופר הולך וחזק כו'. בחצוצרות וקול שופר כו' כשהיה משה עולה בהר היה הכרוז יוצא. וקול שופר מכריז משה עולה בהר. עכ"ל המדרש:

טו

ונוכל לומר. כי זה ידוע לכל פירוש הכתוב עלה אלקים בתרועה. כי נסתלק בחינת ומדת אלקים על ידי התרועה ונעשה י"י בקול שופר כמבואר במדרש. הקב"ה יושב על כסא דין כו' עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים כי זה הוא רצונו. וכן היה בבריאת עולם עלה במחשבה לבראותו במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד ועולם חסד יבנה כי הוא בחינת אברהם. ורחמי"ם הוא בחינת יעקב. כי ר"ח היא גימטריא יצח"ק. ומי"ם הוא בחינת חסד לאברהם תתן אמ"ת ליעקב ורב חסד מטה כלפי חסד והכל נעשה ע"י קול שופר. מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. פשוטו כמשמעו. הרחמן יצילנו. ועוד מזר"ה בעיניו ל' ז"ר ועטרה כי הוא שלם במדותיו והדין כלול ברחמים. רק שהשי"ת רוצה שיעשה הכל ע"י ישראל. ע"כ מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. כי תכלית כוונתו הוא לעשות מהרע ז"ר ועטרה. כי יש תשובה מאהבה שזדונות נעשו לו כזכיות. ועוד י"ל. מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. כי הרע נתפזר ונמחק ואין לו כח להתפשט בתחתונים והבן:

טז

נחזור לענינינו. כי ע"י קול השופר הוא סימן טוב לישראל כמש"כ ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד היינו הולך מדור לדור וחזק בעצמו. ועוד וחזק. מחזק לאחרים. ומה שופר נכנס במיצר ויוצא ברוחב. מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. ומהו המיצר כשכל אחד חושב בעצמו האיך הוא מרוחק מהשי"ת במעשיו ובדיבורו ובמחשבתו ובכל שעה משעותיו וצועק אל השי"ת מלב ממיצר שלו ואז ענני במרחב י"ה. ומהו המרחב. ממקום רחבות העליון הידוע. ועוד ע"ד הכתוב. חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה. קול הידוע. והאריך בזה. ולזה מורה קול השופר. ויהיה קול השופר הולך וחזק ומחזק. משה ידבר ל' עתיד כי אז ניתן בו כח לדורי דורות. על דרך וילך משה להיכן הלך לדורות הבאים מדור לדור ע"ד מאמרם ז"ל אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. היינו כל הדיבורים וכל החידושי תורה שיתחדשו הכל נמסר למשה בסיני ושקול משה כששים רבוא. כי כל ישראל נכללים במספר ששים רבוא. אף כשיהיו כמה וכמה פעמים ששים רבוא הכל נכלל במספר ששים רבוא. וכל הדיבורים והחידושים נמסר למשה. ומשה מאיר להם בכל דור כמו שהשמש אף לאחר שקיעתו מאיר באורו ללבנה וכוכבים כן הוא מאיר:

יז

עוד אמר. אתם נצבים היום הוא ר"ה. כדאיתא בזוהר הקדוש ע"פ ויהי היום כו'. ואת"ם הוא אותיות אמ"ת. כי בבחינת אמ"ת יכול להתייצב לפני הש"י בר"ה. כן אמר בשם צדיקים. והאריך בזה כי אמת הוא כללות הכל והוא כולל מאל"ף ועד תי"ו. כי אל"ף הוא בראש הא"ב. והמ"ם באמצעו. והתי"ו בסופו. ואימתי כשהוא כולכם לפני י"י בבחינת אחדות:

יח

ראשיכם שבטיכם בו'. הם חמש. טפכם נשיכם כו' הם עוד חמש. והם כנגד שני ההי"ן. וכשמתיידים ביחד הם קומה שלימה כללות ישראל. ורמז בזה בן ה"א ה"א אומר ומה הן השני ההי"ן. האחד הוא תשובה עלאה והשני היא בחינת יראה. ובר"ה צריך. לייחד השני בחינות יחד. וזהו שלימות הכל. והאריך איך צריך להיות בחינת התשובה והיראה בר"ה בבחינת לב נשבר כו' וכמו כן גודל החיוב על ההתחזקות והשמחה:

יט

איתא במדרש. תקעו בחודש שופר כו'. חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם. כדי שיעלה זכרוניכם. ר' ברכיה אומר שפרו מעשיכם חדשו מעשיכם כו' כדי שיעלה זכרוניכם כו' ומה השופר מכניס בקצר ומוציא ברחב כך ישראל כו': ע"ש

כ

דיבר מזה. כי חדשו הוא על להבא לחדש מעש"ט מעתה. ושפרו הוא על העבר לשפר ולתקן המעשים שעברו שקלקל. וזהו כוונת המדרש. חדשו מעשיכם מקודם על להבא שלא לעשות מעשיכם כמו עד הנה. ואח"כ שפרו מעשיכם דלשעבר לתקן הכל. ור' ברכיה אומר. שפרו מעשיכם במה בזה שתחדשו מעשיכם ומה השופר כו'. כי ישראל נכנסין בר"ה בקצר. כי מן המצר כו' כי ממ"נ אם הוא יודע חשבונו בוודאי צר לו. ואם אינו יודע צר לו ע"ז שאינו יודע. ויוצאין במרחב כי השי"ת מרחיב להם:

כא

ביום ה' קודם שבת. התחיל בפסוק. אתם נצבים ואמר שהיא מיירי על ר"ה. ודקדק מהו הל' נצבים. מה לי מעומד או מיושב. והלא יש קדושה מיושב. אלא העיקר עמידה הוא אצלינו שנהיה קומה שלימה ע"י שנתאחד כאחד. והאריך בזה איך צריך לקבל זה היום ביראה ובשמחה. ואמר הנחמדים מזהב ומפז רב. הנחמדים. מאין באה לו החמדה. מזהב. מבחינת זהב והוא בחינת היראה כמבואר בזוה"ק. והעיקר הוא ע"י היראה. ואח"כ בא לו התשוקה. ומתוקים מדבש. ההמתקה באה מבחינת דבש. ונופת צופים. ומטפטף ע"י תורה ותפלה. ואמר כי העיקר הוא ביום הקדוש הבע"ל הוא לראות לתקן הכל בתפלה. כי בתפלה יש תיקון כל הענינים ענייני הגוף ונפש לשפוך נפשו לפני י"י. הרוצה יוכל להבין ולהרגיש כל המקומות. אך אין צורך לזה רק להתקשר ולכוין פירוש התיבה ודי בזה:

כב

איתא במדרש. אתם נצבים היום. אימתי כשתהיו כולכם באגודה אחת. ראשיכם שבטיכם כו' אמר הקב"ה אעפ"י שמניתי עליכם ראשים ושופטים כולכם שוים לפני שנאמר כל איש ישראל. עכ"ל המדרש:

כג

אמר כי העיקר בר"ה להתאחד. ואמר בשם צדיקים כי את"ם הוא אותיות אמ"ת כנ"ל. רק שהתיבה מהופך. כי כללות התורה והא"ב הוא אמ"ת. כי האל"ף בראש והמ"ם באמצע והתי"ו בסוף. והרמז שצריך להתאחד מתחלה ועד סוף. ואורייתא וישראל חד הוא. וז"ש המדרש. אימתי כשתהיו כולכם אגודה אחת. ואע"פ שמניתי עליכם כו' כולכם שוים לפני כו'. כי כל אלו הבחינות צריכין להתאחד לכל איש ישראל:

כד

איתא במדרש. על פסוק ויגבה י"י צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. כשישראל עושין את המשפט השי"ת מתגבה ועושה עמם צדקה. וכשאתם עושים את הצדקה אתם מתגבהין ואני נקדש בכם. וכשאתם מקיימין את שניהם אתם קרובים להגאל. שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו' עכ"ל המדרש:

כה

התחיל בפסוק. עלה אלקים בתרועה י"י בקול שופר. אני אל אלקים אקרא וי"י יושיעני. אמר שהימים אלו מתחילין בדין וסופן ברחמים. והעיקר צריך כאו"א להמשיך עליו היראה באלו הימים באיזה אופן שיהיה וכשיש דין למטה אין דין למעלה. וזהו פירוש המדרש כשישראל עושין המשפט כו' ועושה עמם צדקה. ואופן היראה אם הוא מאותן המכירים קצת וקרובים להשי"ת בוודאי יש להם יראה ופחד באותן הימים יראה עלאה. ואם לאו מאימת הדין נפשי תבחיל. צריך מאוד לירא ולפחד וזהו העיקר. ואז הקב"ה עושה עמם צדקה:

כו

כתיב סולו סולו המסילה. סולו משמש שתי לשונות ל' שבח ול' כבישה. כי א"א לשבח להקב"ה רק כשכובשים א"ע ומשימים א"ע כעפר לדוש. סקלו מאבן. פ' מאותו אבן עצמו שהוא היצה"ר סקלו אותו. ע"ד שאמר א"א מו"ר זצוק"ל על פסוק ובקשתם משם את י"י אלקיך. וד"ל:

כז

ואיתא במדרש. סקלו אתם קימעא קימעא ואני עוקר אותו כולו לע"ל:

כח

אמר כי אין הפירוש לעקור את היצה"ר קימעא ולהניח קימעא ח"ו. כי אסור להניח אותו אפילו מעט דמעט. רק הפי' הוא כך דאיתא בגמרא יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ומתגבר עליו בכל יום. ואותו קימעא שנתחדש בכל יום צריך לעקור אותו תיכף ומיד ולא להניח אותו ליכנס בגבולו כלל. ואם תעשו כך אזי הקב"ה עוזר לו לעקור ממנו כולו. לע"ל הפירוש כל עת ועת שעתיד לבא. וזהו הפירוש צדיקים נדמה להם כהר הר של שערות. כי כל מה שהיצה"ר מתחדש בכל יום כחוט השערה הם עוקרים אותו בפרט בימים האלו ימי רצון שהם כולם לעקור היצר הרע:

כט

איתא במדרש תנחומא. אתם נצבים היום. מה היום פעמים מאפיל ופעמים מאיר כך ישראל אעפ"י שהם באפילה הוא עתיר להאיר להם. ואימתי כשיהיו כולם אגודה אחת. משל לאגודה של קנים כו' ע"ש:

ל

התחיל יקימך י"י לו לעם קדוש כו' בלשון קומה כי ישראל יחד הם קומה שלימה. ע"ד משל כשרוצים ליטול דבר ממקום גבוה מקימים הרבה ב"א זע"ז ובוודאי כמו שיש צורך בעליון כך יש צורך בתחתון. ולכך אמר בל' נצבים כי עשאן כולן מצב אחד. ראשיכם שבטיכם כו' יו"ד בחינות וכולן צריכין להצטרף יחד:

לא

לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה כו'. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו:

לב

הנה כתיב בדבר י"י שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם והנה בר"ה נתחדש בריאת העולם וכשברא הקב"ה את עולמו נמלך בנשמותיהן של צדיקים. ר"ל מי שהוא בחינת צדיק ודבורו קדוש. דבר י"י היוצא מפיו בורא שמים. כתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. גבורי כח עושי דברו ר"ל עושים את הדיבור. בפיך ובלבבך לעשותו ע"י הדיבור היוצא מפיו עושים אותו שיהיה כך בלבבו. כי לא בשמים היא. שכינת עוזו שהקב"ה השרה שכינתו בתוכינו. בפיות עמך בית ישראל. כמו דאיתא בזוה"ק מלכות פה. שהשכינה שורה בתוך פיו של אדם. וכשמטהר עצמו לדבר בקדושה ובטהרה להסיר כל המסכים והמקטריגים המבדילים שמונעים את האדם מלדבר דיבורו באמת לפני הקב"ה שזהו מעיקים לשכינה השורה בתוך פיו וזהו ושבור עול הגוים מעל צווארינו. זהו המקטריגים והמסכים המבדילים שעל הקול והדיבור של אדם מפני חטאיו שאינו יכול להוציא דיבור קדוש מפיו וכשהוא מתגבר על יצרו ושב אל י"י באמת ויזעקו אל י"י כו'. צעק לבם כו'. כל צעקתו הוא רק לי"י שרוצה להתקרב אל י"י חי החיים אלקי אבותינו צעקה מעומקא דלבא בלי שום טעם ושכל כי אם למעלה מן השכל בלתי לי"י לבדו. זהו גבורי כח עושי דברו עושים את הדיבור מקדימים נעשה לנשמע לעשות את הדיבור. בפיך ובלבבך לעשותו. לקבוע אותו בתוך לבבו כמש"כ אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. שנעשה מסילה כבושה בתוך לבבו בל תט לבו לדבר רע כי אם לעשות רצון קונו. וכשזוכה אדם לזכך עצמו לדבר דיבור קדוש באמת לפני י"י אח"כ יכול לשמוע בקול דברו. וכמו שאדם מזכך עצמו בתשובה להסר כל המקטריגים והמסכים מדיבורו כן מביא גאולה לשכינה שמסיר כל המעיקים לשכינה ובדבר י"י היוצא מפיו. שמים נעשו ממש. בריאת העולם מתחדש על ידו:

לג

וכמו שאומרים בשם הבעש"ט זצוק"ל ע"פ בא אתה וכל ביתך אל התיבה. שיכנס בתוך התיבה שמדבר עם כל גופו ולבבו ומחשבתו. וזהו שאנו מתפללים. י"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. היינו שיפתח את שפתי מכל המקטריגים ושיכנס בתוך דיבורו שיגיד תהלות י"י. וז"ש הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך שהוא יריעות השכינה ששורה בתוך פיו שיתרחב. וזהו שאנו אומרים ונרחיב פה ונמלאנה. שירחיב פיו ולמלאות אותו. וזהו ע"י תשובה כששב אל י"י בכל לבבו שהוא מקצה השמים ועד קצה השמים שצועק אל י"י בצעקה עד לב השמים. הלב שבשמים. שמים נקראו שכליים. והוא בכל לבבו דורש אל י"י מקצה השמים ועד קצה השמים למעלה מן השכל. וזהו שכתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך י"י אלקיך ומשם יקחך. הברית קודש נקרא קצה השמים דאחיד בשמיא וארעא. ומי שפגם ח"ו בברית קודש לא יש נדח יותר מזה שפגם במדה זו ונתרחק מאוד מהשי"ת. עכ"ז מבטיחו הש"י כששב בתשובה שלימה משם ג"כ יקבצך י"י אלקיך ומשם יקחך מקצה השמים ועד קצה השמים:

לד

והנה בר"ה הוא יום בריאה של העולמות מחדש. וכפי מה שאדם מקדש ומטהר א"ע שיהא דיבורו יוצא בקדושה ובטהרה בפיו ובלבבו לעשותו. כן ממשיך עליו שפע וברכה וחיים על כל השנה על כל ב"ב ועל כל העולמות כולסם שהם יתחדשו ע"י שהקב"ה נמלך בנשמותיהן של צדיקים. וזהו ענין הנסירה שבר"ה התחדשות ובריאת המוחין חדשים. וא"א כ"א ע"י נסירה שהוא להסיר לבו מכל השכלים שהוא ל"ב נתיבות החכמה המשפיעים ללב והוא הדורמיטא ושיצעקו אל י"י למעלה מן כל השכליים שהוא עושי דברו לעשות את הדיבור מחדש. ואח"כ לשמוע בקול דברו שהוא שמיעת קול שופר. וכתקוע שופר תשמעו. כמו שהוא תוקע כן ישמע כי י"י בקול שופר. ר"ל השי"ת שורה בקול השופר והבן:

לה

וזהו לא בשמים היא. זה הוא השמות הקדושים אינם בשמים כמש"כ בתיקוני הזוה"ק. מפומא אפיק שמהן ואצבעין כתבין רזין. שבכל תנועה שאדם עושה מנענע כל העולמות העליונים. ובדיבור שהוא מדבר עושה רושם להביא שפע ברכה וחיים לכל העולמות. ע"כ לא בשמים היא. לאמר מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה. ס"ת הויה. וישמיענו אותה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. פירוש שהוא עושי דברו. ואח"כ לשמוע בקול דברו יזכה לשמוע בקול דברו אחר הנסירה וישמיענו אותה ונעשה בריה חדשה ומוחין חדשים על כל השנה. ושפע וברכה וחיים טובים ארוכים ושלום על כל ישראל אמן כי"ר בי"לא"ו י"ילא"ו:

לו

סליק פרשה נצבים וסליק ספר דברים