בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר במדבר, שלח

א

שלח לך אנשים. איתא במדרש זש"ה ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אמר הקב"ה למשה יודע אני מחשבתם של מרגלים כו' ואתה אם תרצה שלח לדעתך. עכ"ל:

ב

ונוכל לומר פשוט. כי זה אצלנו כלל גדול לכל התורה כולה הן שבכתב והן תורה שבע"פ הכל ניתנה למשה בסיני וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתנה למשה בסיני. ואיתא כשהיה משה במרום מנין היה משה יודע מתי יום או לילה. כשלמד הקב"ה עמו תורה שבכתב היה יודע שהוא יום וכשלמד עמו תורה שבע"פ היה יודע שהוא לילה. ובאמת כולה חד תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ועל התורה שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה. ותורה שבע"פ מקבלת מתורה שבכתב והיא נקראת מלכות פה. וזה היה חטא דור המבול ודור הפלגה וגם חטא המרגלים שרצו לעשות פירוד בין המדות שלא יקבלו זה מזה. וכפי דאיתא בספרים וישאוהו במוט בשנים בפרודא. וזה נקרא קיצוץ בנטיעות ורצו המרגלים להפריד תורה שבע"פ מתורה שבכתב. וזה ידוע כי תורה שבע"פ הכל בירורים. היינו שנברר הדין איסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול. היינו הכל לברר את האור מן החושך. ויכול להיות אשר לזה נקרא תורה שבע"פ חושך. וכמ"כ איתא בגמרא במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. נמצא שזה נקרא חושך. לזה אמר הקב"ה ידע מה בחשוכא יודע אני מה שהם רוצים להפריד תורה שבע"פ מתורה שבכתב ולעשות פירוד בין הדביקים לזאת אין אני מסכים לזה רק שלח לך לדעת"ך. כי משה הוא הדעת של כל ישראל לזאת אמר לדעת"ך. היינו שתוכל לשלוח אותם לדעתך שתראה לקשר אותם ע"י הדעת שלך המקשר שני הקצוות ושלא יעשו ח"ו שום פירוד רק ונהורא עמיה שרא. לייחד הכל להאור ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד:

ג

עוד נוכל לומר. שלח לך כו' הלא זה מלא בכל הספרים אשר אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא והוא שורש של נשמות כל ישראל. והראיה כפי דאיתא שנולדו במצרים ששים רבוא בכרס אחד ומנו משה כי הוא כללות ששים רבוא ישראל. לכך א"ל הקב"ה שלח לך אנשים. היינו הנשמות הנבראים בזה העולם בכל עת מאז ועד עתה ועד שיהיה שלימות הגמור והם נתונים בתוך הגוף בזה העולם:

ד

ויתורו את ארץ כנען. הלא ידוע כי כנע"ן היא בחינה נמוכה מאוד כמ"ש כנען בידו מאזני מרמה. וצריך כל איש מישראל לראות להעלות מתוכו הנ"ק המשוקעות בזה ולהכניע את הרע. כי כנע"ן ג"כ לשון הכנעה. וצריך לתור הרבה בכל בחינות השפלים והנמוכים בכדי להכניע את הרע ולהעלות מזה הטוב המשוקע בתוכו. וזהו לתור את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל. היינו כי אני נתתי הכל בתוכם בכדי שיתבררו הכל ויתצרפו ויתלבנו ויתעלו כל העולמות כדי שיהיו כל העולמות כולן לב"י שיתפשט הקדושה על העולם ע"י ב"י:

ה

וישלח אותם משה ממדבר פארן. היינו משה שהוא כללות כל ישראל והדעת של כל ישראל קיים זאת ושילח הנשמות שיתקנו הכל:

ו

ממדבר. כל הנשמות העשוקים המונחים במדבר. פאר"ן. מל' פאר. לפאר אותם ולייחד הכל. ע"פ ה' היינו לייחד התורה שבע"פ עם תורה שבכתב. כידוע עפ"י התורה אשר יורוך זהו תורה שבע"פ. כי זהו עיקר השלימות לקיים תורה שבע"פ ולידע שהכל אחד הוא. ובאמת שינו המרגלים ורצו לעשות פירוד בין הדבקים. בין תורה שבכתב ובין תורה שבע"פ. אבל כוונת משרע"ה הוא רק לייחד כל התורה והמצות. וכמ"כ בכל זמן נשלחו ג"כ האנשים ע"ז העולם בכדי לייחד כל דבר מהעוה"ז לעולם הבא והעיקר הוא לייחד הכל להימין. והבן:

ז

ויאמר אליהם עלו זה בנגב. כידוע שנגב נקרא ימין וא"ל שיראו להעלות הכל להימין:

ח

ועליתם את הה"ר. עם ההר. כידוע שיצה"ר נקרא הר שתיראו שע"י היצה"ר גופא תעלו הכל להקב"ה כי ממנו ניקח לעבוד את י"י:

ט

וראיתם את הארץ. היינו שתראו להעלות את הארץ ג"כ ר"ל כל הבחי' ארציות. לתקן הכל ולהעלות להקב"ה. ועוד הלא ידוע הבחינה הנקרא אר"ץ. לזאת הוא אומר את הארץ מה היא. היינו לייחד הבחינה הנקרא ארץ עם הבחינה הנקרא מ"ה. וכפי שאמר דהע"ה י"י אדונינו מ"ה אדיר שמך בכל האר"ץ:

י

ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה. ר"ל החזק הוא בעבודת הבורא. אם רפה בעבודתו יתברך וצריך לתקנה כפי שמבואר לעיל:

יא

המעט הוא אם רב. היינו שאם הוא ח"ו מעט צריך לתקן הכל שיתרבה כבודו של הקב"ה ותעשה רב:

יב

ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה היינו אם היא טובה בתכלית השלימות או אם רעה וצריך לתקן אותה:

יג

ומה הארץ השמינה היא אם רזה. פי' השמנה היא אם יש בה חכמת השי"ת. כידוע שמ"ן נקרא חכמה ומהו החכמה ראשית חכמה יראת י"י. אם רז"ה. אם יש בה רזין. כדלקמן:

יד

היש בה עץ אם אין. כפי דאיתא בזוה"ק אם היא רק בחינת ע"ץ. או שהיא מיוחד הכל ביחוד גמור עד בחינת אין:

טו

והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. כדאיתא שאדם אוכל מפירותיהן בעוה"ז וכו':

טז

והימים ימי בכורי ענבים. היינו שתדעו אשר כל הימים שנותן לכם הקב"ה בזה העולם הכל הוא הימים הראשונים שהיה אז בעת בריאת העולם. היינו שצריך לתקן החטא הראשון שהיה אז. שמחמת חטא הנ"ל נתערב רע בטוב ונפלו הנה"ק בעמקי הקליפות. וזהו עיקר העבדות של האדם לברר הכל ולתקן החטא הנ"ל וכשיתוקן לגמרי יהיה ביאת משיחנו בב"י. וזה ידוע מה דאיתא בגמרא ענבים סחטה ונתנה לו. וזהו שצריך לידע אשר והימים ימי בכורי ענבים. וזה שייך בכל עת ובכל זמן אשר ע"ז נשלחו בני האדם לזה העולם. הש"י יעזור לנו לתקן הכל ויראה כ"א ע"י עשיות מצות ומעש"ט שלו לקרב ביאת משיחנו בב"י אמן:

יז

כעין הנ"ל בסגנון אחר

יח

שלח לך אנשים. אמר כי עיקר החיות והקדושה של ישראל. נמשך ממשה הן בעבר והן בעתיד. כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. והעיקר הוא בגדולי ישראל ובחשוביהם. לזה אמר שלח ל"ך אנשים הנוגע לבחינתך:

יט

ויתורו את ארץ כנען. הוא מאותו הצד כמ"ש כנען בידו מאזני מרמה. אשר אני נותן לבני ישראל מסרתי זאת לבני ישראל שהם יראו לתקן זאת:

כ

וישלח אותם משה ממדבר פאר"ן עפ"י י"י. מדבר פאר"ן הוא לשון פא"ר:

כא

עפ"י י"י. כמ"ש כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית וזהו תורה שבע"פ כי העיקר ע"ז נשתלחו. כי עיקר תורה היא תורה שבע"פ. ובאמת לא הצליחו וקלקלו בשליחותם:

כב

ויאמר אליהם עלו זה בנגב. הזהיר אותם שיפנו לצד ימין. ועליתם את ההר. ואז תוכלו לעלות על ההר הוא היצה"ר. שהצדיקים נדמה להם כהר. וד"ל:

כג

וראיתם את האר"ץ מ"ה היא. י"י אדונינו מה אדיר שמך בכל האר"ץ. היינו שבחינת מ"ה הוא באר"ץ:

כד

ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה. היינו מצד הקדושה אם נעשו חזקים בעניינם ואם ח"ו הוא רפה. ולצד השני החזק הוא. אם עדיין הוא חזק. הרפה. או אם רפו אותו:

כה

המעט הוא אם רב. אם ממעטין עצמן בענוה. אם רב. אז הוא גדל והולך. כמ"ש רבבה כצמח השדה כו' ומה הארץ כנ"ל וכו'. הטובה היא אם רעה: ומה הארץ השמנה היא אם רזה. השמנה מל' שמן ושמן הוא חכמה. אם רז"ה ל' ר"ז. אם יש בה רזי"ן:

כו

היש בה ע"ץ בחינה הנקראת ע"ץ. עץ חיים היא וכו' אם אי"ן. בחינה הנקרא אי"ן:

כז

והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. היינו מפרי אותה הארץ כי העיקר בעוה"ז הוא הפירות. כי בעוה"ב אינו רק הקרן כמאמרם ז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא. ע"כ צריך חיזוק להביא פירותיה לעולם הזה:

כח

והימים ימי בכורי ענבים. כי אז הגיע עת בכורי הענבים היינו תיקון ענין אדה"ר. כי י"א ענבים היה. כי בוודאי אם היו עושים כפי אזהרת משרע"ה בוודאי היה נתקן הכל לדור דורות. וסיים וגם עתה שייך כל הפרשה שלח לך אנשים:

כט

ועתה יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר. איתא במדרש נאוו לחייך בתורי"ם. מה לחיי"ם הללו לא נבראו אלא לדיבור כך ד"ת לא נבראו אלא לדיבור:

ל

פתח ואמר. אאמו"ר זצוק"ל אמר. נאוו לאיי"ך נאים החיותי"ן שלך. היינו החיות שמקבלין ישראל בכל עת ועת. כי לחיי"ם הוא ל' חיות. בתורי"ם הוא ל' עת. עם התורות של העתי"ם. היינו דבר בעתו מה טוב כידוע שדורשין הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת כו' וזהו שאמר מה לחיים הללו לא נבראו אלא לדיבור. כי הדיבור שמדבר בכל עת ובכל זמן צ"ל עם חיות והחיות צ"ל עם הדיבור. כך ד"ת לא נבראו אלא לדיבור. היינו כי בכל מצוה נאמר לשון דיבור ואמירה. דבר אל ב"י ואמרת אליהם. כי דיבור הוא ל' קשה ואמירה הוא ל' רכה. וכפי דאיתא בגמרא שכל ל"ח שנה שהיה ישראל במדבר לא נאמר וידבר אלא ויאמר. מחמת שהיה אז עם ישראל בכעס ולא רצה לדבר עמהם בלשון קשה רק בל' רכה ואהבה. ולזאת נאמר אצל כל מצוה דיבור ואמירה. כי האוה"ח הקדוש כתב שאמירה הוא ל' אהבה כי כל המצות צריך לעשות בשניהם באהבה ויראה. וכמו כן תורה ותפלה. כי בתפלה אמרו חז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים. היינו אהבה ויראה. והתורה ניתנה ג"כ בשניהם שנאמר מימינ"ו א"ש דת למו. וצריך לקיים התורה בשניהם. שנאמר עבדו את י"י ביראה וגילו ברעדה. כי הצדיקים עובדים את הבורא ב"ה בכל הבחי' באהבה וחשק באימה ויראה כמ"ש והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע. היינו שתעבדו אותי באהבה. יכול לא תיראו ממני ת"ל אני י"י אלקיכם. היא היראה. וזהו וידעת היום והשבות אל לבבך. בשני לבבך. כי י"י הוא האלקים וכמו שביקש יעקב אע"ה והיה י"י לי לאלקים דהיינו שתתנהג עמי במדה"ר שתעשה עמי תמיד חסדים טובים. ואצלי יהיה נחשב למדה"ד לירא מפניך. וזהו ועתה יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר. יגדל הוא מדת החסד. כמ"ש לך י"י הגדולה והגבורה. ויגדל הכח כמשחז"ל גדול כח הצדיקים שמוסיפים כח בפמליא של מעלה. דהיינו שעושים שניהם יחד. י"י מדת הרחמים. כאשר דבר"ת לאמ"ר. דבר"ת וגם לאמ"ר. כמו שאמרנו למעלה. דבר"ת מד"ת הגבורה. לאמ"ר ל' רכה מדת החסד. כי הגבורות של מעלה כולו חסד ורחמים כי אני י"י לא שניתי. וכפי שאמר אאמו"ר זצוק"ל אתה גבור לעולם י"י מהו הגבורות שלו מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים וכו'. וזהו ועתה יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר. שמייחד כל המדות ע"י החיות שמביא בדיבורים שלו ומשפיע כ"ט לעולם:

לא

עוד נוכל לאמר. נאוו לחייך בתורי"ם בשתי תורות. תורה שבכתב ותורה שבע"פ. כי תורה שבכתב אי אפשר להשיג רק ע"י תורה שבע"פ ותורה שבע"פ אינו יכול להיות בלא תורה שבכתב. וצריכים זה לזה:

לב

עוד יכול להיות נאוו לחייך בתורי"ם. עם הזמנים בכל עת וזמן. כי כל איש ישראל צריך ליטול חיות חדש בכל עת ועת. כי כל יום וכל שעה הוא עת חדש. שהשעה הזאת והיום הזה לא היה עדיין בעולם. וכן השבת הזה והרגל הזה לא היה מעולם. רק כל עת הוא עת חדש. וצריך לעבוד את י"י בחיות חדש של העת ההיא:

לג

איתא במדרש. ועתה יגדל נא כח י"י. זש"ה יאחז צדיק דרכו כו' וערום יבין לאשורו כו'. ע"ש:

לד

אמר. יאחז צדיק דרכו. דרך המיוחד לו. קאי על צדיק העליון כמבואר בספרים הקדושים מכתרא לכתרא מנזרא לנזרא מנהירו לנהירו. וע"י מה ע"י הצדיק שלמטה ע"י דרך התורה והמצות כפי שהוא עושה למטה כך מעורר למעלה. וזהו ועתה יגדל נא כח י"י. כי הצדיקים מוסיפין כח בפמליא של מעלה כביכו"ל. והעיקר להגביר מדה"ר ע"י הרחמים שלמטה כמ"ש ונתן לך רחמים ורחמך. כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים. הכל כנ"ל. שמחמת שמעורר המדה למעלה וד"ל. וזהו כאשר דבר"ת לאמ"ר. כי דיבו"ר הוא לשון קשה ואמירה הוא ל' רכה. ועתה יגדל נא כח י"י כאשר דבר"ת לאמ"ר שמבחינת דיבור יבא לבחינת אמירה:

לה

ויאמר י"י אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית. איתא במדרש זש"ה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה לא זרע הקב"ה בישראל את התורה ואת המצות אלא כדי להרבות להם שכר לעוה"ב. וכל דבר שישראל עושין נתן להם הקב"ה בו מצוה. בא לחרוש לא תחרוש בשור ובחמור. בא לזרוע לא תזרע כלאים. בא לקצור כי תקצור כו' לקט שכחה ופאה תרומות ומעשרות. בא לצוד עוף שילוח הקן. כי יצוד ציד חיה או עוף כסוי. בא לבנות בית מזוזה. מעקה. קנה טלית. ועשו להם ציצית. עכ"ל:

לו

אמר אור זרוע לצדיק. דיקדק מה שייך לזה הפסוק למצות ציצית יותר מכל המצות. אמרו רז"ל מהיכן נבראת האורה מלמד שנתעטף. כו' כמבואר במדרש. ואור הוא דבר שאין לו התקשרות לשום דבר חומר ושום צמצום בכלי. וציצית הוא ג"כ אור גדול למעלה. ושמעתי שמהפסוק ויקחני בציצית ראשו נשמע שמצות ציצית מגעת מכף רגל ועד ראש ולכך אנו מברכין להתעטף בציצית. וכי בהציצית מתעטפין והלא בטלית מתעטפין אלא הכוונה לאור הציצית שבו והאור יש לו התפשטות. ויש שני בחינות טלית קטן וטלית גדול. והט"ק שיעורו כדי שיכסה ראשו ורובו של קטן. אבל הטלית גדול צריכין שיתכסה בו כל גופו. ואמר המדרש זש"ה אור זרוע לצדיק מהו ענין הזריעה כי האור הראשון נגנז מחמת שהיה מה שהיה. ונעשה מאו"ר באל"ף עו"ר בעי"ן. ויש כמה בחינות או"ר והגניזה הוא בתורת זריעה שיצמח ויעשה פירות. ולכך בתורתו של ר"מ נמצא כתוב כתנות או"ר באל"ף כי מחמת רוב בהירתו ועבודתו שתיקן הכל נתגלה האור. ולכך נמצא כתוב מפורש באל"ף. וענין הזריעה אי אפשר שיצמח אם לא שיטמן ממש ויכלה וירקב ולא ישאר רק רשימו ומהרושם חוזר וצומח הרבה יותר ויותר. וכך ענין גניזת האור. והיכן נגנז בתורה ובמצות. ומזה האור נצמח כל הקדושות וכל הברכות וכל ההשפעות הכל נצמח מזה האור ולכן אין לך כל עובדא ועובדא שישראל עושים שלא יהיה בו חיות י"י והוא האור הגנוז. ולכך בכל דבר שישראל עושין יש בו מצוה. וע"י המצוה הוא התגלות האור הגנוז. והוא מאמר המדרש לא זרע הקב"ה בישראל את התורה והמצות אלא כדי להרבות שכרם לעוה"ב. כבר דברנו מזה כמה פעמים. כי הגם שעוה"ז והעוה"ב הם שני הפכים ממש מהקצה אל הקצה עכ"ז הם קשורים זה בזה וכדאמרי אנשי מי שיש לו העוה"ז יש לו העוה"ב אין הכוונה מי שיש לו עוה"ז כגון אכילה ושתיה ושאר תאוות ח"ו רק הכוונה מי שיש לו עוה"ב בזה העולם שטועם בהמצות טעם עוה"ב והיינו ע"י בחינת האור הגנוז. יש לו ג"כ בעוה"ב. אבל מי שאינו טועם זאת בעוה"ז א"א לו שיטעום בעוה"ב. ולישרי לב שמחה:

לז

וסיום המדרש וכל דבר שישראל עושין נתן להם הקב"ה בו מצוה בא לחרוש כו' בא לזרוע כו' היינו כמו שהזריעה כשזורע איזו תבואה א"א להיות הגרעין ניכרת רק ע"י הכנה זו. היינו מקודם החרישה זהו קודם שמשים הגרעין בארץ. ואח"כ צריך לזרוע ולעדור ולקשקש ולהשקות את הארץ עד שצומח הגרעין בשבלים ובא להתגלות מעט. ואח"כ צריך לקצור ועדיין הוא בתוך לבושין עד שדשין אותה ואחר כך צריכים לטחון וללוש ולעשות עיסה ולאפות עד שיכול לאכול אותה ויכול ליהנות ממנה. כן הוא כביכול אורו של הקב"ה שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. מתחלה ברא את העולם האור גדול שלו כמו הגרעין השלם ואח"כ גנזו בכדי שישיגו אותה כל אחד ואחד ע"י הכנה רבה ויגיעה שלו ועובדא ומילולא ורעותא דלבא בתורה ומצות שעושה בזה העולם יוכל להשיג מעט אור הגנוז וילכו מחיל אל חיל עד שיעזור לו הש"י להשיג האור הגנוז בשלימות. כי באמת הצדיקים שבכל דור משיגים האור הגנוז בתורה. וזה נקרא לשון זריעה עד שמעלה כל העולמות. כי יש כמה בחי' היינו מדבר שדה ועיר חצר ובית. וצריך להעלות כל הבחינות הנ"ל להקב"ה והכל ע"י המצות שמקיים בכל דבר ודבר. בחרישה לא תחרוש בשור ובחמור. בזריעה לא תזרע כרמך. בקצירה כי תקצור קצירך. בלישה ראשית עריסותיכם חלה. בבית מעקה ומזוזה. בבגד ציצית. וכל מה שאדם מדבק עצמו יותר לד' יתברך הוא משיג יותר אורו של הקב"ה בלי שום מסך מבדיל. ולזה איתא בגמרא חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה היינו הכנה ולא היו עושין שום דבר רק התבוננות ועשו להם הכנה לקבל אורו של הקב"ה ואח"כ התפללו. ומקודם קרבנות ואח"כ פסוקי דזמרה ואחר כך קריאת שמע עד שבא לשמונה עשרה זהו עולם האצילות. וכסדר ממטה למעלה עד שהשיגו האור הגנוז ונתייחדו להשם יתברך בכל ה' בחינות שלהם נר"ן ח"י עד שבאו למס"נ ממש בנפילת אפים ואח"כ ירידת השפע ממעלה למטה ולהאיר לכל הארץ ולהשפיע כל טוב לכל העולם וזהו אור זרוע לצדיק. וכמ"כ מוטל על כ"א לעשות בכל יום ויום ולחדש בכל יום מוחין חדשים כי זה היום לא היה עדיין בעולם ומסתמא יש לחדש בזה היום השפעת אורו יתברך כי אין שיעור וערך לאורו יתברך ומגרעין אחד נעשה עד למאות ולאלפים ולרבואות:

לח

איתא במדרש. ועשו להם ציצית זה שאמר הכתוב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ונאמר ד' חפץ למען צדקו כו' זרע הקב"ה תורה ומצות לישראל בכדי להנחילם חיי עולם הבא ואין לך כל דבר שאין בו מצוה. בא לחרוש לא תחרוש בשור וחמור כו' עד עשיית טלית ועשו להם ציצית ע"כ:

לט

ולכאורה תמוה מה שייכות זה המדרש למצות ציצית יותר מבשאר המצות. רק באמת נראה מה הענין של ציצית. הוא מלשון מציץ מן החרכים ע"י הציצית יוכל להציץ ולהביט מראשית ועד אחרית. כי הטלית עם הציצית מקיף מראשו ועד רגליו. וכפי דאיתא במדרש. שאל ר"ש בן יהוצדק את ר' שמואל בר נחמני מפני שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האור תחילה והשיב לו מלמד שנתעטף הקב"ה בזיוו וברא את האור שנאמר עוטה אור כשלמה. עכ"פ מה אנו לדבר בזה אין לנו חלק בנסתרות רק עיקר השייך לעבודת הבורא צריך לידע אשר ע"י מצות ציצית האדם מעוטף באורו של הקב"ה מראשו ועד רגליו. ויכול להביט ע"י זה בהאור הגנוז. וכפי ששמעתי מאאמו"ר זצוק"ל. ויקחני בציצית ראשי. שהם מאירים מראשו ועד רגליו. כי באמת כשברא הקב"ה את העולם בראו בתכלית השלימות באורו הגדול ואח"כ גנזו. ולמה בראו לכתחילה בזה האור. וכבר דברנו מזה. אשר לזאת בראו מתחילה בכדי שיוכל בן אדם אח"כ להשיג זה האור במעט מעט. ולזה איתא בגמרא בתורתו של ר"מ מצאו כתוב או"ר באל"ף כי אחר שתיקן כל דבר וייחד הכל להקב"ה ממילא השיג האור הגנוז ונמצא כתוב כתנות או"ר באל"ף. ולזה הלביש הקב"ה אורו יתברך בלבושין וכתוב בתורה כתנות עו"ר בעי"ן. שהלביש אותו האור בלבוש עו"ר. ועכ"ז נכתב הוא"ו בתוכו כדאיתא בספרים שאם לא היה ח"ו הוא"ו בתוכו היה ח"ו ר"ע רח"ל. ואחר שהוא"ו נתון באמצע כידוע שאות ו' הוא קיום העולם והתפשטות המדות. לזה יוכל להמתיק הכל ולהשיג בכל פעם מעט יותר ומעט יותר עד שישיג האור הגנוז. וזהו בחינת ציצית. וזהו עוטה אור כשלמה. עכ"פ אחר שגנזו הקב"ה נקרא זאת זריעה כפי שדברנו כבר שמוכרח להטמין הגרעין לגמרי עד שאח"כ נצמח מזה זרעים ואילנות ועושין פירות. כמ"כ הוא האור של הקב"ה. גנזו בהתורה והמצות כמשז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי. שכמו שהזריעה זורעין כדי שיעשה פירות. כך כשישראל עושה איזו מצוה באמת אזי עושה פירות ומאיר לו. ובפרט מצות ציצית שעיקר מצותה הוא לראיה כדכתיב וראיתם אותו בודאי מאיר לו. ואותיות ראיה הוא יראה שע"י הראיה הוא בא לידי יראה וכשעוזרו השי"ת אזי מצמיח ועושה פירות. ובכדי להנחילם חיי עוה"ב כפי שדברנו כבר מזה מה שהעולם אומרים מי שיש לו עה"ז יש לו עה"ב. וכי זה שייך על עולם הגשמי אכילה ושתיה ושאר תאוות רח"ל. רק העיקר מי שיש לו עה"ז היינו שמיחד בעה"ז כל דבר לרצונו הפשוט אזי יש לו עה"ב שכבר בא לו בזה העולם. ולזה איתא אח"כ במדרש וראיתם אותו וזכרתם. ראיה מביאה לידי זכירה וזכירה לידי עשי'. היינו האיך אפשר להשיג אורו של הקב"ה בעובדא ומילולא ורעותא דליבא זהו שלשה בחינות. ראיה שהוא יראה בלב והיינו דוקא ע"י העינים שהם עיקר הגוף שיראה בעינים שהכל נילקח מאת הקב"ה. והעינים תלוין ברעותא דליבא שורייקא דעינא בליבא תליא וזה המחשבה. ואח"כ זכירה זה הדיבור ואח"כ העשיה. וכשיש לו ג' דברים הללו ישיג האור הגנוז בכל מצוה וזה נקרא חבל. כידוע שהחבל נקרא כשנקלע בשלשה יעקב חבל נחלתו כידוע. לזה איתא במדרש משל לאחד שהיה מושלך במים נתן לו הקברניט החבל וא"ל אחוז בהחבל הלז ויהיה לך חיים. כך ישראל כשהם מדובקים במצות יש להם חיים שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וגו'. כי ע"י החבל הנ"ל כפי שדברנו נוגעים ממטה למעלה ג"כ. ומביאים האור של הקדושה ממעלה למטה. ומהו החבל מחשבה דבור ומעשה. ובפרט מצות ציצית כמו שדברנו עוטה אור כשלמה ומביא חיות להעולם והבן:

מ

איתא במדרש. שמאלו תחת לראשי זו ציצית וימינו תחבקני זו תפילין. ד"א שמאלו תחת לראשי זו ק"ש וימינו תחבקני זו תפלה. עכ"ל המדרש:

מא

פתח ואמר. האיך שייך ימין לתפילין הלא תפילין נקשר על יד שמאל. ותירץ מפני שביד ימין קושרין התפילין על יד שמאל ובכל דבר צריכים לאכללא שמאלא בימינא ומן השמאל בא אח"כ לימין. כדאיתא במסכת ברכות דמתרץ שם תנא אקרא קאי דכתיב ובשכבך ובקומך. ותירוץ השני דיליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. הרי שבכל דור מתחיל מבערב ומסיים בבוקר שאח"כ בא אל הבוקר וכן כתיב אני אל אלקים אקרא וי"י יושיעני. וכתיב ג"כ אח"כ ערב ובוקר וצהרים אשיחה וכו' מקודם ערב ואח"כ בוקר. כי בערב יש ג' פירושים האחד ל' תערובות והשני ל' מתיקות ועוד יש פירוש אחר לערב. ובכל דבר מתחיל מקודם מן הערב מדבר שאינו טוב כל כך. והתחלת הכל הוא היראה. גם בלידת האדם הוא כך מקודם בא אליו היצה"ר מנערותו ואח"כ בא אל הבוקר בשנת י"ג והבן. וזהו שאמר. שמאלו תחת לראשי זו ציצית. כי בציצית יש תכלת ותכלת הוא דבר שאינו טוב כל כך. כמו הלבן שאין בו שום גוון כלל וכולו טוב. ובתפילין ג"כ מקודם קושרין על יד שמאל ואח"כ בא לתפילין של ראש שנקרא ימין. וצריך להיות בתחילה בבחינת יראה ולבסוף בבחינת אהבה לכלול זה בזה. הגם שבדברי העולם אי אפשר שיהיה שני הדברים ביחד כי למי שהוא ירא אי אפשר לאהוב. ולמי שאוהב אינו מתיירא ממנו אבל בדברים השייכים לרצונו יתברך הם מתאחדים: