בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר ויקרא, פרקי אבות ב׳

א

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ואומרים בשם הרב הצדיק הקדוש מורינו ר' ברוך זצוק"ל ממעזיבוז. שיהיה תפארת להקב"ה שצוה את המצות. והנה באמת אנו אומרים בברכה של קידוש לבנה. שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. שיעשה מהעטרת תפארת לישראל העמוסים מבטן. וזהו שאנו אומרים עוטר ישראל בתפארה. וזהו הפי' כשאדם מברר לו הדרך שיכול לקשר כל דבר ויעשה מזה תפארת לעושיה כנ"ל. אזי אח"כ תפארת לו מן האדם כידוע אד"ם עולה מ"ה. האד"ם עולה נו"ן. היינו שצריך לספור ולממני יומי ושבועי בכדי לייחד הכל להאד"ם נו"ן שערי בינה:

ב

והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. עפ"י דאיתא בגמרא מצוה קלה יש לי וסוכה שמה ולעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה. כידוע ששני השמות הוי"ה אדנ"י עולה בגימטריא סוכ"ה. וצריך האדם לילך ממדריגה למדריגה תמיד. היינו תחילה צריך לראות לילך בדרך ישרה שהיא תפארת לעושיה. ואח"כ ילך מחיל אל חיל שיהיה תפארת לו מן האד"ם כנ"ל. ואח"כ יראה לייחד שני השמות הקדושים הוי' אדנ"י. כי נכתב בהוי' ונקרא אדנ"י. ולעתיד מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכמו שנכתב כך נקרא. והעיקר הוא שצריך האדם לעשות כל מצוה בדחילו ורחימו בכדי שיהיה תפארת לעושיה והיינו להעשיה. היינו שמתפארת נעשה עטרת לעולם העשיה הנקראת נפש ואח"כ צריך לייחד ע"י מצות ומעש"ט שלו שיהיה לו תפארת מן האדם כנ"ל. וזהו העמוסים מני בט"ן. מבט"ן מ"י כו' והמ"י. וזהו בחינת רו"ח. ואח"כ צריך האדם לקשר כל הבחינת נפש רוח ונשמה. וזהו הפי' מה דאיתא במדרש שוחר טוב. מי יתן מציון. הקב"ה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם וגו' כל הימים וכו'. היינו הבחי' מ"י. יתן ליראה כל הימי"ם כי צריך האדם לקשר כל המדות לבחי' מי. וגם משרע"ה אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים ג"כ על אותה מדה הנקראת מי. וזהו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כי יהושע היה בחי' הוד ונתת מהודך עליו כדאיתא מזיו הודו של משה וכו' לזאת צריך האדם לראות שיהיה תפארת לו מן האדם על שני הבחי' הנ"ל שעולה נון שערי בינה. ואח"כ מי יתן מציון כי באמת כל ה' חסדים וה' גבורות נכללים בציון הנקרא צדיק יסוד עולם וזהו מי יתן מציון ישועת ישראל. והבן:

ג

עוד נוכל לומר ע"ז הדרך רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה כו'. שתיבת שיבור לו שני פירושים. א' ל' בור וריק. היינו שמקודם צריך האדם להסיר ממנו מדות חיצוניות שהם בור וריק. ואח"כ צריך לברר מדותיו ולדבק עצמו בטוב ומזה יבא לבחי' אדם. וכפי שאמר אאמו"ר זצוקללה"ה שהספירה הוא העיקר שצריך לספור להאלף של האדם היינו שיבא האדם לשלימות כי האדם הוא שלימות הכל הן בכללות העולם והן בפרט. כמחז"ל למה נברא אדם יחודי וכו'. שכל אדם מישראל יכול להשלים את העולם וכמאמר ז"ל שכ"א מחוייב לומר בשבילי נברא העולם. אשר לזה כתיב אצל האדם אחור וקדם צרתני כידוע היינו שהמחשבה של בריאת האדם קודם לכל. ואי' במדרש במי נמלך בנשמתן של צדיקים. וכתיב ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים. היינו רוחו של משיח. והבריאה בגשמיות היה אחר כל הברואים. ובאמת יש בהאדם שני דברים רוחניות וחומריות. ואם האדם זוכה והולך בכל דרכיו בדרכי השי"ת הוא קודם למעשה בראשית. ואם ח"ו הוא להיפוך אזי הוא הולך אחר החומריות שבו שנברא אחר מעשה בראשית ואומרם לו יתוש קדמך. לכן צריך כל אדם לראות לפי הדור ולפי הזמן והעת אפי' בכל שעה שלא לקלקל ח"ו במדותיו כי יש בו כח להשלים כל העולם או ח"ו להיפוך. זהו בפרטות. ובכללות הרי האדם הוא שלימות כל העולם כי אדם ר"ת א"דם ד"וד מ"שיח וזהו שלימות העולם. וזהו איזוהי דרך ישרה היינו שצריך לראות שיהיה הוא ישר כמ"ש אשר עשה האלקים את האדם ישר ואזי יזכה שישפיע מלמעלה למטה כל הברכות והטובות על ישראל. ואיך יהיה האדם ישר אומר התנא כל שהיא תפארת לעושיה היינו שיחבר התפארת בכל העובדות שהוא עושה. ומה הוא התפארת היינו החיות שיעשה כל דבר מצוה עם חיות הבורא ב"ה. וכמו שאנו מברכים עוטר ישראל בתפארה. היינו שהחיות של הקב"ה יהיה הולך תמיד ממעלה למטה וממטה למעלה. והחיות רצוא ושוב:

ד

והוי זהיר במשנה קלה כבחמורה. זהיר הוא ל' זהירות ואור. היינו שיכניס האור והחיות של הקב"ה הגם ע"י מצוה קלה ואחר שישיג מעט חיות ישיג וידע שיש עוד חיות יותר ויותר עד אין סוף:

ה

שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. פי' מה שאין אתה יודע. זהו המתן שכר של מצות כי הצדיקים כשמשיגים איזה חיות ע"י המצות יודעים ומאמינים שלא השיגו עדיין גדולת הבורא ית'. ומה שהם עושים יותר משיגים יותר וגם מבקשים יותר ויותר עד א"ס ית':