בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר ויקרא, פרקי אבות א׳

א

האי מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דאבות. למה נקראו פרקי אבות. כי אבות הראשונים היה התחלה מתורה שבכתב שהן הראו שיש אלוק בעולם. האבות הן הן המרכבה. הם הכניסו הקדושה של הקב"ה בזה העולם והרכיבו בעצמם הקדושה של הקב"ה. ביום השלישי ויש"א אברה"ם א"ת עיניו ס"ת אמ"ת כי על ידיהם הובא האמת של הקב"ה בזה העולם. והאבות הללו האמורים כאן היו התחלה מתורה שבע"פ. מן הפסח ועד העצרת עד קבלת התורה צריכין לגמור אותן הפרקים שהתנאים הקדושים האבות שנו לנו. ופי' אנשי כנסת הגדולה. הכנסיה הגדול"ה שהם תקנו לנו את התפלה:

ב

כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. להנחיל אוהבי י"ש ואוצרותיהם אמלא. כי השי"ת ברא הי"ש מאי"ן כדי שע"י הי"ש יקנה האדם החלק לעולם הבא. שיעשו מן הי"ש של העולם אי"ן ומן הי"ש הוא החלק לעוה"ב. ותן חלקנו בתורתך. כל איש ישראל יש לו חלקו בהתורה. אות אחד בהתורה. ע"י הי"ש של העולם הוא קונה חלקו. שנאמר ועמך כולם צדיקים. הכלל ישראל נקראים צדיקים. נצר מטעי. הענף מן הנטיעה שנטעתי. מה שנאמר ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם. ואצל ישראל יש העד"ן והמקד"ם. וישם שם את האדם אשר יצר. ששם בהדבר הזה את האדם. שהאדם יהיה כל עסקו בדבר הזה. והבן:

ג

משה קבל תורה מסיני. ממי שנתגלה בסיני. כשמדבר דיבורים של הקב"ה זהו מסינ"י. כמ"ש בזוה"ק פומא דמליל הוא סינ"י:

ד

עוד נוכל לומר. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. למה לא אמר יהיה להם חלק לעוה"ב. אלא וודאי יש להם החלק גם בעולם הזה. כמו שאמרנו כמה פעמים תמיד עוה"ב שכבר בא. כי כל איש ישראל יוכל לידע אם הוא בן עולם הבא. ובמה דאתמשיך בר נש בהאי עלמא כו'. ולכך נאמר חלק. כי חלק י"י עמו. שנאמר ועמך כלם צדיקים. כי כל אחד יש לו משורשו ותולדתו זה החלק. רק אח"כ צריך לעמול להגיע לזה. ואף מי שאינו כל כך קדוש מתולדתו יכול להגיע לזה ע"י עבדות. לעולם יירשו ארץ כו' זה מגיע לכמה עולמות. ועלמו"ת אין מספר. א"ת עלמות אלא עולמות. והאריך בזה אח"כ איך כ"א מחוייב להתחיל ממה שיש לו. כי יש לו זה החלק מתולדתו. ואח"כ משפיעין עליו מלמעלה. ואמר אח"כ לכן כתיב לריח שמניך טובים ל' רבים. שמן תורק שמך ל' יחיד. כי מתחלה מדבר הפסוק מהשני שמנים שמן שיש לו מעצמו ושמן שמשפיעין עליו מלמעלה. ואח"כ מדבר מכ"א בפרט ולכך כתיב לריח כי הריח הוא דבר היותר רוחני השייך לנפש כמו שכתוב והריחו ביראת י"י:

ה

נצר מטעי. נצ"ר ל' ענף ול' יצירה. כמו הנטיעה שמקודם הוא בשורש מלמטה ואח"כ מתפשט בענפים עד שעושה פירות. ועוד האריך בל' יצירה. בפסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם וכו'. וסיים מעשה ידי להתפאר. ל' פארו"ת ול' פריה ורביה ובתוך הדברים אמר. אלה תולדות השמים והארץ. איתא במדרש. בוראן משבחן מי מגנן. הוא ל' תמיה. איך ימלא לב האדם לעשות דבר הגורם לגנות: ואח"כ התחיל

ו

משה קיבל תורה מסיני. זה הוא החלק לעולם הבא. וסידר סדר ההשתלשלות. משה מסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים עד אנשי כנסת הגדולה. ואח"כ מדור לדור וכל מה שהצדיקים מחדשין עתה הכל נמסר למשה בסיני והוא עיקר תורה שבע"פ: הם אמרו שלשה דברים. כי כל מאמרם בזה הפרק הוא מג' ג' דברים כי עיקר הכל הוא בג'. החבל הוא בג'. אבוקה בג':

ז

עוד נוכל לומר. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אמאי לא אמר יהיה להם חלק. כי כל ישראל יש להם החלק מיד בהולדם. כי כשנולד בר ישראל נולד עם חלקו הטוב עם כל הכלים שיהיה מוכן לקבל חלקו הטוב. כמו שאמרנו כמה פעמים עולם הבא עולם שכבר בא בעוה"ז. ומהו החלק כי חלק י"י עמו חיות האלקות. וע"ז אנו מבקשים ותן חלקנו בתורתך. כי בתורה ג"כ יש לכל אחד חלק והיא היא. והיינו ותן חלקינו בתורתיך ע"י התורה נשיג חלקנו. שנאמר ועמך כולם צדיקים. היינו ג"כ כנ"ל כשנולדים נולדים צדיקים שיהיה מוכשרים לעולם יירשו ארץ. נצר מטעי. שהם נצ"ר אחד שממנו יוצאים כמה נטיעות. מעשה ידי וכו': וע"י מה

ח

משה קיבל תורה וכו'. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. שהחזירו את העטרה ליושנה. על דרך הכתוב ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו. והבן:

ט

עוד נוכל לומר. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. עולם שכבר בא. כי עיקר עוה"ב הוא בתר דאתמשיך ב"נ בהאי עלמא וכו'. וכל ישראל יש להם חלק אלוק ממעל ואתערותא דקדושה ע"כ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים וכו' כנ"ל. לעולם יירשו ארץ נצר מטעי. כנטיעה זו שאין לה הפסק ליניקתה. ובכל פעם אעפ"י שאלו הפירות והעלים נושרים חוזר וטוען אחרים וכן לעולם וקיים וגדל לעולם. כך הם בחינת ישראל והתורה שמתחדשת בכל פעם עפ"י חכמי כל דור ודור בתורה שבע"פ שזה עיקר התורה מעשה ידי להתפאר: ומפרש

י

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו' עד אנשי כנה"ג. ללמדך שהתורה נמסרה מאיש לאיש עד כל חכמי כל דור ודור. וזהו בבחינת נצר מטעי כנ"ל:

יא

עוד נוכל לומר. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. יש להם החלק ומזומן להם. והאריך בזה. כי החלק יש להם בעולם הזה ומעולם הזה יוכל להשיג מה הוא חלקו בעוה"ב. בהבינו תשוקת נפשו ומגמת לבו ובמה אתמשיך ובמה אתדבק וכמו כן הוא העוה"ב שלו ולכן נקרא עוה"ב שבא בזה העולם. שנאמר ועמך כולם צדיקים. מוכרחים להיות צדיקים כי סוף כל סוף יתוקן הכל ויכשיר כל אחד מעשיו אם ברצון ואם שלא ברצון. ברצון היינו הכשיר מעשיו מתחילה. ושלא ברצון היינו בחינת בעלי תשובה. ולכך נקראים כולם צדיקים. לעולם ירשו ארץ. כמ"ש להנחיל אוהבי י"ש. הי"ש. ואוצרותיהם אמלא שני אוצרות אוצר שלמעלה ואוצר שלמטה. ומהו האוצר יראת י"י היא אוצרו. יפתח י"י לך את אוצרו הטוב. ע"י אוצרו יפתח לך את הטוב:

יב

נצר מטעי. נצ"ר הוא ל' ענף ול' שימור. היינו שישמור הענף שיעשה פירות. הן בגשמי שיתוספו ויולידו ויפרו וירבו. והן ברוחניות שיהיו מעשיהם הטובים כנטיעה זו שעושה פירות ופירי פירות. ועוד נצ"ר בהיפך הוא רצו"ן. שימשיכו הרצון. הגם שברצון יש ו' גם כאן יש ו' [חסר] והם ג"כ אותיות צנו"ר. מעשה ידי להתפאר. שיראו לפאר מעשה ידיו. ומעשה ידיו של הקב"ה בוודאי מפוארין הן אלא אלו מעשה ידיהם של צדיקים. כמאחז"ל גדולים מעשה ידיהם של צדיקים ממעשה שמים וארץ. דהתם כתיב אף ידי יסדה ארץ וכו' ומעשה ידיהם של צדיקים בשתי ידיהם. היינו שכוללין שני הצדדים ימין ושמאל. וע"י מה

יג

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו'. וזהו עיקר תורה שבע"פ עד אנשי כנה"ג שהחזירו העטרה ליושנה. דיבר מזה מהו עטרה ומהו יושנה (חסר). ולכך נקראת מסכת זו מסכת אבות שהן אבות לתורה שבע"פ. כי האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב. היו אבות לתורה שבכתב. ולכך אצל האבות הקדושם הי' ע"י מספר מכוון שלשה אבות ואח"כ שנים עשר שבטי ישורון. ואח"כ שבעים נפש. ואח"כ לששים רבוא שלהם ניתנה התורה. אבל תורה שבע"פ אין לה שיעור וערך כי כל הזקינים והנביאים אפילו יהיו כמה פעמים ששים רבוא כולם נחשבים לאבות כי כולם הם יסוד ועיקר לתורה שבע"פ. ואפשר שלכוונה זו כל התנאים שבפרק זה כולם אמרו כל אחד שלשה דברים לרמז שלשה אבות יסוד לתורה שבעל פה:

יד

עוד נוכל לומר. כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. מהו הלשון חלק ומהו לעולם הבא ולא אמר בעוה"ב. רק הפי' הוא כך. יש להם חלק בזה העולם אשר עי"ז יבואו לעוה"ב כי אי אפשר לקבל שום תענוג בעוה"ב אם לא הכין לו בעוה"ז. מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. לזה אמר י"ש. כי ידוע שהקב"ה ברא את העולמות וע"י השתלשלות האור שלו עשה י"ש מאי"ן וכידוע שכל דבר י"ש הנמצא בעולם הכל מקושר להחיות של הבורא ב"ה ומקבל חיות מבחינה הנקרא אין. ולזה אמר י"ש להם. היינו אותה הבחינה הנקרא י"ש. הוא החלק שלהם שע"י יגיעו לעוה"ב. כי עיקר העבדות של ישראל לבטל הי"ש ולהעלות כל הבחינות בבחינת אור חוזר לבחינה הנקרא אי"ן. להנחיל אוהבי י"ש. כביכול ב"ה וב"ש הנחיל לנו כל הטוב בעולם הזה שהכל נקרא י"ש וצריך כל אדם להרבות לו בתים מלאים כל טוב הכל ביראת י"י היא אוצרו לירא מהבורא ב"ה להיות יראתו ואהבתו תמיד בכל יום ולעבוד אותו במס"נ. אם עושה כך אזי ואוצרותיהם אמלא. ל' עתיד. היינו שיהיה להם ע"י הבחינת י"ש חלק לעוה"ב ואז אמלא להם מה שאין שום בריה יכולה להשיג. עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. שנאמר ועמך כולם צדיקים כידוע שנשמות כלל ישראל נקראים צדיקים כי נלקחו ממקום גבוה מאוד מרום רום המעלות. רק כשבאים לזה העולם המלאך סוטרו ומשכח מהם תלמודם. וצריך כל אחד לעבוד את י"י בכל כוחו בכדי שישיג אותו האור והתורה שראה מקודם בעת היותו בבטן אמו בכדי שיקשר נפש רוח ונשמה הקדושים שלו למקורו הראשון. אשר לזה איתא שהקב"ה יושב וממתין כשאומר איזה צדיק בזה העולם איזו הלכה לאמיתה אומר הקב"ה משמו. כי זה עיקר התענוג שלו כשהצדיק מייחד כל הבחינות שלו למקורם הראשון. וכפי דאיתא בגמרא שהקדוש ברוך הוא אמר אלעזר בני אומר וכו':

טו

נצר מטעי. ומה הם הנטיעות של הקב"ה. ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם. היינו נשמות ישראל כידוע. כשאדם נוטע איזה אילן או זורע איזו תבואה אזי מניח השורש בארץ ומן הארץ מתגדל למעלה. אבל נטיעות של הקב"ה שנוטע נשמות קדושות נלקח הכל מקדם. היינו החיות שנתן בתוך עמו ישראל נלקח הכל מלמעלה היינו מקדושתו יתברך שמו כידוע שהאדם הוא חלק אלוק ממעל. ועיקר התכלית הוא רק מעשה ידי להתפאר ליחד שתי הידים להיותם יד אחת בכדי שלא יהיה ח"ו ימין ושמאל. רק ע"י עובדות ומעש"ט של ישראל יתייחדו הכל לימין. וזהו ההתפארות של הקב"ה. ועוד להתפא"ר הוא ג"כ ל' ענפים. כי עיקר רצונו הפשוט שיתפשט מן שורש של הקדושה ענפים רבים. וזהו מעשה ידי להתפאר שע"י ישראל יתרבו הענפים של קדושה בזה העולם. ולזה אנו אומרים אח"כ פרקי אבות כי מהם התחיל תורה שבע"פ להתגלות בזה העולם כמו שחושב אותם עד אנשי כנה"ג שאספו להם כל המדות טובות ע"י התורה שבע"פ והעלו הכל להקב"ה. ואח"כ הלל ושמאי שהם נקראים ג"כ אבות העולם כי הם המקור מתורה שבע"פ. וזה ידוע כי תורה שבע"פ מקבל מתורה שבכתב. וזהו להתפאר שיתרבו הענפים היינו תורה שבע"פ המקבלת מתורה שבכתב. וזהו מעשה ידי היינו תורה שבכתב. להתפאר. שיתרבה מהם תורה שבע"פ בענפים הרבה ומזה יתפשט ויושפע כ"ט לישראל:

טז

עוד י"ל כל ישראל י"ש להם חלק לעוה"ב. הי"ש הוא חלק להם לעוה"ב. ומהו הי"ש להנחיל אוהבי י"ש ואוצרותיהם אמלא. הוא אוצרות המלאים. והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת י"י היא אוצרו. אי איכא יראת י"י כו':

יז

עוד י"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. העולם אומרים מי שיש לו עוה"ז יש לו עוה"ב. ולכאורה יפלא. אבל יש לרמז בזה מי שיש לו עוה"ז בשעה שעוסק בתורה ומצות ומרגיש תענוג ועריבות גדול בעוה"ז אז יש לו עוה"ב. ושכר מצוה מצוה המצוה בעצמה שמרגיש עריבות גדול ושמח בזה. והוא ענין עולמך תראה בחייך שיש לו תענוג עוה"ב בעוה"ז. וזהו כל ישראל יש להם חלק. פי' שבכל עניני עוה"ז יש יכולת לישראל לפנות ולהטות עצמן לחלק הטוב. כי בכל עניני עוה"ז מעורב טוב ברע. וכמו שתירצו אנשי אמת על קושית החוקרים איך הנפש הרוחני נקשר בגוף הגשמי. ותרצו שהוא ע"י האכילה. והנפש מתקיים ע"י הרוחני שבמאכל והגוף ע"י הגשמי. כי בכל דבר יש חיות רוחניות מהבורא ב"ה ואותו החיות נקרא חלק לעוה"ב. ל' חלק כי בכל דבר יש ב' חלקים רע טוב והטוב נקרא חלק שהוא לעוה"ב שמרגיש ע"י תענוג עוה"ב. וזהו שאמר כל ישראל יש להם בכל עניני עוה"ז חלק לעוה"ב. וישרא"ל דווקא שנשמתם הוא גבוה יותר מכל הברואים ומתקשרין באותו החלק הנמשך מהמקור. וע"ז מביא ראיה מן המקרא. ועמך כולם צדיקים לעול"ם יירשו אר"ץ. לעול"ם פי' בעוה"ז ירשו אר"ץ פי' אר"ץ העליונה שמעלין כל עניני עוה"ז עד המקור ויורשין עולמן בחייהם. והטעם כי המה נצר מטעי. ע"ד וחיי עולם נטע בתוכינו רמז על מקור נשמתם. כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד. וזהו נצר מטעי. שיש בהם מטעי והוא מקור נשמתם ועי"ז יכולים לקשר עצמם בחלק הטוב שבכל עניני עוה"ז הנמשך מהמקור. אין לך עשב מלמטה שאין לו וכו'. וזהו מעשה ידי להתפאר. פי' לשון פארות והוא ענפים. ע"ד אוכלים פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. וזהו להתפאר מחמת שהם נצר מטעי ועל ידי זה אוכלים פירות בעוה"ז. והקרן קיימת לעוה"ב והוא החלק. והשי"ת יטה לבנו לחלק הטוב אמן: