בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר בראשית, ויחי

א

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. הנה מקודם כתיב אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה. כי באמת מעת שנולד יוסף התחיל להתגלות טובו של הקב"ה בעולם. כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר והתחיל לתקן החטא. וע"י יוסף השפיע הטוב כידוע שיוסף נקרא צדיק דאחיד בשמיא וארעא כידוע שבחי' יוסף הולכת דרך כל המדות ומקשר הכל למעלה וכמ"כ משפיע למטה לארץ ומקשר כל הבחינות וזהו והוא נע"ר. כמו שדברנו כבר. נער הייתי היינו בחי' נער ועכ"ז גם זקנת"י שיש בו שני הבחי' וזהו כי בן זקוני"ם הוא לו. ופי' התרגום ארי בר חכים הוא לי'. נמצא שע"י יוסף נתגלה הטוב בעולם. וזהו בן שב"ע עשר"ה שנה גי' טו"ב. ולכן כתיב אלה כי כ"מ שכתוב בו אלה הוא דבר חדש. אלה תולדות השמים והארץ. אלה תולדות נח. וגם כאן כתיב אלה תולדות יעקב יוסף. היה ג"כ דבר חדש כי תיקן החטא והתחיל להתגלות הטוב ולכן כתיב ג"כ כאן ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה היינו בכל הבחינות שהוא מיצר וחושך תיקן הכל וגילה עי"ז הטוב הגנוז. ונחזי אנן אשר מעת בריאת העולם הכל הוא מקודם חושך ומהחושך נתגלה האור. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. האור שברא הקב"ה גנזו לצדיקים והיכן גנזו בתורה ולמה גנזו בתורה בכדי שיוכלו הצדיקים להשיגו. והנה האבות הקדושים וגם כל הצדיקים השיגו האור הגנוז ע"י מס"נ שלהם בכל שעה עבור כבודו של הקב"ה ולא בקל בא להם האור הגנוז שהשיגו רק במס"נ תמיד עד שנעשו צדיקים גדולים וכמו שהיה להאבות הקדושים. ואצל שבת כתיב מתנה אחת יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם ולא אמר לך ותן להם אלא לך והודיעם. היינו הודע להם שיש בבית גנזי והם יתאמצו ע"י מס"נ ומעש"ט שלהם להשיג המתנה הגנוזה אצלי:

ב

כללו של דבר. שכל דבר שבקדושה הוא טמיר. ואנחנו עם ב"י מחוייבים לראות לדבק א"ע לקדושתו של הקב"ה ולהשיג האור הגנוז כל אחד לפום דרגא דילי' וכמו כן הוא בכל אדם. מקודם מסתירים ממנו האור ובוודאי מיצר לו מאוד בכל הבחי' ועכ"ז לא יאמר נואש ח"ו. רק מחוייב לתקן עצמו בעבודתו של הקב"ה ובוודאי ישיג אח"כ הטוב הגנוז בכל דבר. ובוא וראה אשר בהזמן הוא ג"כ כך. מתחלה שני אלפים תוהו. ואח"כ שני אלפים תורה ואח"כ שני אלפים ימות המשיח. הר סיני היה קטן מאוד ונמוך מכל ההרים ולא עלה על מחשבת ההר שתנתן התורה עליו והקב"ה נתן דווקא עליו. הכל כדי להראות שהשכינה שורה בכל בחי' הנמוכות ג"כ. ולזה יעקב אע"ה אחר מס"נ שלו והצדקות שלו עד שייחד כל העולמות והשיג הטוב מכל הבחי' כמו שדבר אח"כ ויחי יעקב בארץ מצרים טו"ב שנה וכשראה שבא לשלימות הגמור רצה לעשות בניו הי"ב שבטים מרכבה לשכינה לברך אותם ולגלות להם הקץ. כתיב ויברך א"ת יוסף. היינו עם יוסף בירך כל השבטים כמו שדברנו שע"י מתגלה הטוב הגנוז כי הוא בן שבע עשרה שנה היה רועה כו'. כידוע שהדעת של יוסף עובר והולך מן הקצה אל הקצה ונעשה מרכבה שלימה. כי מי הוא המרכבה יעקב ויוסף כמ"ש ויאסור יוסף מרכבתו וכו' כי ע"י שניהם נתגלה הטוב לזה העולם ונתעלה העולם עד למעלה. לכן כתיב ויברך את יוסף ויאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. כאשר דברנו מזה כמה פעמים שהראה להם סדר התפלה לסדר מקודם שבחו של מקום. כמו שאנו אומרים בש"ע מקודם אלקי אבותינו ואח"כ אלקי אברהם יצחק ויעקב. ואח"כ האל הגדול הגבור והנורא. כמו כן אמר יעקב. מקודם אשר התהלכו אבותי לפניו. ואח"כ אברהם ויצחק. ואח"כ הרועה אותי. ואח"כ מעוד"י. זה יוסף. כמו ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקלל"ה. על פ' העו"ד אבי חי:

ג

ואח"כ מלמטה למעלה שמי ושם אבותי אברהם ויצחק. ובאמת הצדיקים מעלים את כל העולם להקב"ה ומורידין אח"כ קדושתו וטובו לזה העולם:

ד

ולזה איתא במדרש ע"ז. אשר התהלכו אבותי לפניו ר' יוחנן אמר לרועה שהיו עומד ומביט בצאנו ולדעתו אנו צריכים לכבודו. וריש לקיש אמר למלך שהיה מהלך וזקינים לפניו. ולדעתו הוא צריך לכבודינו:

ה

והנה יכול להיות שלא פליגי. כי ר' יוחנן מדבר מזה שצריכים הצדיקים לייחד את כל דבר הכל לרצונו הפשוט ולהביא אורו וטובו הגנוז לזה העולם. וזהו אנו צריכים לכבודו. וריש לקיש מדבר מזה שצריכים אנחנו להעלות כל דבר לפני הקב"ה. וזהו הוא צריך לכבודינו. שע"י עובדות של צדיקים מתעלה כל דבר למעלה לכבודו ית"ש. ומזה נתעלה כבודו. ותיבת לפניו הוא לפי שני הפירושים. לפניו נקרא מקודם היינו לפניו הכל למעלה. וגם נקרא לפניו למטה להשפיע הכל לזה העולם. והנה כל השלימות והייחודים נעשה הכל ע"י צדיקים. ופשיטא ע"י אבות הקדושים ויוסף הצדיק והשבטים הקדושים מתייחדים כל העולמות ומשפיעים טובו של הקב"ה הגנוז לזה העולם. וזהו העיקר לחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ ולא לעבור ח"ו שום דבר גדול וקטן ממה שחדשו לנו אנשי כנה"ג. וכמו כן כל הדיבורים אשר צדיקים מדברים ומחדשים בתורתינו הקדושה הכל נקרא תורה שבע"פ. וזה ידוע שיעקב נקרא תורה שבכתב. תתן אמת ליעקב. וע"י יוסף הצדיק נתגלה הטוב הגנוז בתורה שבכתב ונתחבר עם תורה שבע"פ. ולכן איתא בזוה"ק על פסוק וירא מנוחה כי טוב. זה תורה שבכתב. ואת הארץ כי נעמה זה תורה שבע"פ. היינו וירא מנוחה כי טוב. מתי הוא טוב. ואת הארץ כי נעמה. כשמתייחדים תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. והנה יעקב אבינו נקרא מנוחה כמו שאנו אומרים יעקב ובניו ינוחו בו. וגילה הטוב ע"י יוסף הצדיק אשר על ידו נתייחדו תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. והשפיע טובו ואורו הגנוז לזה העולם שכל הצדיקים משיגים אותם כל או"א לפי מדריגתו ונקרא תורה שבע"פ. ואח"כ מייחד הכל ממטה למעלה. וזהו ואת הארץ כי נעמה. כידוע הבחי' הנקרא נוע"ם י"י אלקים עלינו:

ו

והנה כשטוב לו להאדם בכל הבחי' בוודאי מה טוב. אמנם לפעמים כשנופל ח"ו ממדריגתו ומיצר לו בכל בחינותיו ומחזק א"ע לקבל עליו עול מלכות שמים בוודאי יעזור לו השי"ת שישיג הטוב ההוא. וזהו ויט שכמו לסבול. זה עולה של תורה. ובוודאי יאיר לו מתוך החושך כפי שדברנו. ויחי יעקב בארץ מצרים וכו'. ויהי למ"ס עובד. למ"ס עולה בגי' סינ"י. זהו העיקר לעבוד את השי"ת ולחבר את התורה שבכתב שניתנה בסיני עם תורה שבע"פ. ואז ישיג הטוב הגנוז. ולכן איתא אצל רבינו הקדוש שדר בציפורי י"ז שנה קרא על עצמו ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ויחי יהודה בציפורי י"ז שנה. כמו דברינו שדברנו. יעקב נקרא תורה שבכתב. ורבינו הקדוש נקרא תורה שבע"פ כי הוא המקור מתורה שבע"פ והשיג הטוב הגנוז. וחיבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. ומה שהיה דווקא בציפורי יש בזה רמז גדול:

ז

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה וכו'. הנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה. כידוע כי מ"י הוא דבר נסתר רק דקיימא לשאלה מי הוא זה. ואל"ה דבר הנגלה הנראה לעינים. וזהו מ"י ברא אל"ה. ונעשה יחוד גמור ומזה נעשה שם אלקי"ם כמו דאיתא בכל הספרים הקדושים. ולכן כאן כשהביא יוסף את בניו וראה יעקב מה שראה. אמר מ"י אל"ה. היינו שנתפרדו הבחינות והצירוף הוא מקודם מ"י ואח"כ אל"ה ואין ביניהם היחוד. מיד השיב לו יוסף הצדיק בני הם. וכמו שדברנו מקודם שיוסף הצדיק עובר והולך בכל הבחינות. והוא מייחד כל העולמות למעלה עד מקום שאין שום שמאל אשר לזה כתיב ביוסף בן פורת עלי עין. היינו רק עין ימין וכפי דאיתא בכל הספרים. עד היכן הבחי' של יוסף מגעת ומקשרת. לזה אמר בני הם אשר נתן לי אלקי"ם. כי אני מקשר הכל עד שנעשה היחוד אלקי"ם בזה. כידוע אשר בשרשם הם רק צד ימין. מיד ויאמר קחם נא אלי ואברכם. הכל על הכוונה שדברנו שנעשה דבר חדש. והשפיע כל טוב הגנוז. אשר לזה כתיב מקודם אלה תולדות יעקב יוסף כמו שדברנו כל מקום שנאמר אלה כו'. וכעת קישר כל העולמות למעלה עד מקום שאין שם שמאל כלל רק ימין לבד. לכך כתיב שיכל את ידיו וקישר הכל לחכמה עליונה למקום שאין שם שמאל כלל. ולכן כתיב ביוסף כי בן זקונים הוא לו ותרגומו ארי בר חכים הוא ליה:

ח

ויברך את יוסף ויאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו'. איתא במדרש. ר' יוחנן וריש לקיש. ר' יוחנן אמר לרועה שעומד ומביט בצאנו. וריש לקיש אמר למלך שמהלך וזקנים לפניו. על דעתי' דר' יוחנן אנו צריכים לכבודו. על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודינו: עכ"ל המדרש

ט

הנה כבר דברנו הרבה מזה. וגם בזוה"ק מקשה כתיב ויברך את יוסף ואינו מבואר מהו הברכה שבירך אותו. רק באמת יכול להיות שהפירוש הוא כך ויברך א"ת יוסף כמו עם יוסף. כי עם יוסף בירך את כולם כי כל הברכות שבאים לזה העולם הכל הוא ע"י בחינת יוסף הצדיק. כי כל בשמים ובארץ. דאחיד בשמיא וארעא. ובירך יעקב אבינו את בניו ואמר להם האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. ואח"כ אברהם ויצחק וכלל עצמו עמהם ג"כ ואמר האלקים הרועה אותי. ואח"כ אמר המלאך הגואל אותי. זה יוסף. כי באמת כל דבר שבקדושה הכל בשלשה ואין קורין אבות אלא לשלשה. וזה ידוע כי בשלשה מחוייב להיות אחד בקצה ראשון ואחד בקצה אחרון ואחד באמצע המכריע. כידוע. אברהם הוא מדת החסד. ויצחק הוא מדת הגבורה פחד דין הקשה וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. זהו יעקב בחיר שבאבות ומבריח מן הקצה אל הקצה. ואותן השלשה היכן שהם עומדים הם הכל שלשה הן למעלה והן באמצע והן למטה הכל בחי' של שלשה שלשה ושלשה אבות הקדושים הם משיגים כל הבחינות שלשה. וכמו כן אנו אומרים בתפלת שמ"ע. מקודם אלקי אבותינו. ואח"כ אנו אומרים אלקי אברהם כו' ואח"כ האל הגדול הגבור והנורא. הכל ג' בחינות. כי אבות העולם הגם שכל אחד הי' בחי' שלו עם כל זה השיגו כל אחד ע"י מדריגתו לבחי' שלש הראשונות והשפיעו ג"כ לעולם כל אחד ע"י הבחינה שלו למטה וזהו חסדו של הקב"ה שמשפיע לעולם אורו הגנוז הכל בבחי' שלשה כי בכולם יש הדעת המכרעת ומתפשטת ג"כ לכל המדות זה הוא מצדו של הקב"ה. וכמו כן מחוייב להיות מצדינו ג"כ שלשה. על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ג"כ כנגד שלשה אבות. וכפי דאיתא. תורה ננד יעקב עבודה נגד יצחק ג"ח נגד אברהם וע"י השלשה משפיע כביכול ב"ה וב"ש טובו ואורו לזה העולם ג"כ מכל הבחי' שלשה שלו:

י

ויכול להיות דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לר' יוחנן שאמר לרועה שעומד ומביט בצאנו אנו צריכים לכבודו. כי הוא י"ת משפיע לנו כל טוב מטובו הגנוז ע"י האבות מרום רום המעלות עד סוף כל המדרגות הכל מרצונו הפשוט. וזהו שאמר מקודם אשר התהלכו אבותי לפניו. ואח"כ אברהם ויצחק. ואח"כ האלקים הרועה אותי. כל הבחי' שעל ידם משפיע כ"ט מרצונו הפשוט. וריש לקיש אמר למלך שהוא מהלך והזקנים לפניו הוא צריך לכבודינו. היינו כי עיקר רצונו הפשוט שיושפע כ"ט לזה העולם ע"י עשיות שלנו. היינו תורה ועבודה וג"ח שהוא מצדינו והם ג"כ כנגד האבות:

יא

וזה ידוע שישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה. וזהו הפי' הוא צריך לכבודינו. וכפי שאמר הכתוב תנו עוז לאלקים. והאמת מה הוא צריך לכבודינו אם תפעל מה תתן לו. רק הפירוש הוא כך. שצריך היינו בכדי שע"י מצות שלנו יפיק רצונו הפשוט להיטיב לברואיו ולהשפיע לנו כ"ט. וכשנתקיים כפי שניהם. ר' יוחנן ור"ל. אזי אמר אח"כ המלאך הגואל אותי זה יוסף שנקרא טוב וכתיב והטוב בעיניך עשיתי זהו סמיכת גאולה לתפלה. כי כל השפעות מכל השלשה בחינות הנ"ל הולך הכל ע"י יוסף הצדיק. ויוסף הוא המשביר. וכתיב בן שבע עשרה שנה. היינו הטוב הגנוז הנשפע ע"י. וכתיב בו הי' רועה את אחיו בצאן והוא נע"ר וכו'. כפי דאיתא והוא נע"ר זה מט"ט הקדוש. כי הוא המעלה תפלות ישראל ועל ידו משפיע כ"ט לישראל. וזהו ל' רועה בצאן. היינו לרועה שעומד ומביט בצאנו ואנו צריכים לכבודו. כי הוא השליט ומשביר לכל העולם. וכמו כן כתיב ביעקב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. כי הטוב הגנוז נמצא בכל בחינה ובחינה וע"י אבות העולם נתגלה טובו מכל הבחינות כמו שדברנו שכל מקום הוא בחי' שלשה. וכפי דאיתא על שלשה דברים העולם עומד והם כנגד ג' האבות. והאבות הם כנגד התורה שבכתב. תתן אמ"ת ליעקב כי הוא הבריח התיכון. והתנאים הם כנגד תורה שבע"פ ונקראים ג"כ אבות העולם ולכך נקרא פרקי אבות:

יב

וזה ידוע כי רבינו הקדוש סידר את המשניות. ולזה איתא בגמרא. רבינו הקדוש חי בציפורי י"ז שנה קרא על עצמו ויחי יעקב כו'. כי יעקב הוא תורה שבכתב תתן אמת ליעקב וקשר הכל להקב"ה והשפיע לזה העולם הטוב הגנוז ע"י יוסף הצדיק. ורבי הי' נגד תורה שבע"פ וגילה גם כן טוב הגנוז ע"י תורה שבע"פ. ולזה איתא על שלשה דברים העולם עומד כמו שדברנו. וזהו הוא צריך לכבודינו וכידוע שתורה שבע"פ הוא המשפיע לכל העולם. כללו של דבר כלהשתלשלות הכל הוא ע"י שלשה. ולזה אין קורין אבות אלא לשלשה. וכמו כן לא נמצא גוונין רק שלשה אדום ירוק שחור ושארי הגוונין נלקח מאלו גוונין. ויעקב אבינו ייחד הכל והכריע לצד ימין והשפיע כ"ט לזה העולם ע"י יוסף הצדיק. וזהו ויברך א"ת יוסף:

יג

איתא במדרש. יראו את י"י קדושיו. א"ר עזרי' בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף יצא ופניו מצהילות והשבטים אומרין דין כל עמא כו' עם דקיימא קיימין. א"ל יעקב אבינו יראו את י"י קדושיו. אנא מספקנא לכולא: ע"כ

יד

ונוכל לומר. כי זה מקשה בזוה"ק כתיב ויברך את יוסף ולא ביאר איזו ברכה ברכו. רק הפי' הוא כך שבירך עם יוסף את כל השבטים ותיבת א"ת הוא כמו ע"ם. היינו כל הברכות שצריכים כולם לקבל הכל הוא ע"י אותו צדיק. וזהו ויבר"ך את יוסף. שעשה אותו בריכה שיקבל הוא כל השפע והוא ישפיע אח"כ לכולם כידוע שהשפע היורדת לזה העולם הוא ע"י הצדיק יסוד עולם. היינו שיעקב אבינו ייחד כל העולמות. והתחיל מהאלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק. ואח"כ אמר האלקים הרועה אותי מעודי. זה יעקב. ואח"כ אמר המלאך הגוא"ל. ויוכל להיות שיוסף נקרא גואל. כידוע שהברית נקרא טו"ב הגנוז. וזהו שאמר לה בועז לרות אם יגאלך טו"ב יגאל. וכמו דאיתא בגמרא אצל חזקיהו שאמר והטוב בעיניך עשיתי. זה סמיכת גאולה לתפלה היינו כשמקשר עצמו לצדיק יסוד עולם ומשיג הטוב הגנוז יוכל להשפיע להעולם כל טוב. וזה נקרא סמיכת גאולה לתפלה:

טו

ולזה כשבירך יעקב אבינו את יוסף ויחד וקישר כל המדות מראשית המחשבה עד סוף כל המעשה. אז יצא יוסף ופניו מצהילות. היינו שהצדיק הוא מלא ברכת י"י ומשפיע למלכות לכל העולם העשי'. כי יוסף נקרא צדיק ואלה תולדות יעקב יוסף. עיקר ההולדה של יעקב הוא יוסף. היינו לייחד כל העולמות כי הוא נקרא הבריח התיכון. ומשפיע הכל ליוסף שנקרא בן זקונים שזיו אקונין שלו דומה לשל אביו. ועוד נקרא בר חכים כי הוא מקבל מחכמה עלאה ומשפיע למטה לכל העולמות כמאמר דע"ה וגם עד זקנה ושיבה וגו' עד אגיד זרועך לדור וגומר:

טז

והתחילו השבטים לומר דין כל עמא כו' היינו כמו שדברנו. שהצדיק מקבל מן האבות והוא נתמלא ברכת י"י עד שפניו מצהילות. והוא משפיע לכולם. אמר יעקב אנא מספקנא לכולא. אני הוא המשפיע לכולכם ע"י יוסף הצדיק. כי יעקב אמר מ"י גילה רז זה לבני. היינו הבחינה הנקרא מ"י מביאה להתגלות לבני שיקבלו מאתי כל הברכות ששמי שמש. היינו שאני בחי' המשפיע. כמו שהשמש הוא המשפיע. כך יעקב הוא המייחד העולמות והמדות ע"י מדה שלו. לזאת כשבירך את השבטים וייחד וקישר עצמו עם אברהם ויצחק וגם עם יוסף הצדיק נתברכו ג"כ כל השבטים:

יז

עוד על מדרש הנ"ל. כי אין מדרש בלא חידוש. והנה הקושיא מבוארת איזו ברכה בירך את יוסף ומהו ויברך את יוסף. רק נראה מה שכתוב מקודם. שכל את ידיו כי מנשה הבכור:

יח

ונוכל לומר עפ"י הקדמה. כפי ששמעתי מא"א מו"ר זצוק"ל שאמר על פסוק שאו ידיכם קודש. היינו שצריך להעלות המדות שנקראו ידים לבחינה הנקרא קודש. ולמה נקראו המדות ידים. כי ידוע שיש בהמדות בחינות הנקראים ימין ושמאל כמו בידים. כי אית יראה ואהבה פנימית. וגם יש יראה ואהבה חיצונית הנקרא שמאל היינו תאוות עולם הזה. ובאמת מוטל על כל אדם לבטל כל האהבות הגשמיות ורק לירוא ולאהוב את השי"ת ולייחד הכל לימין. וביראתו של הקב"ה יש ג"כ שתי בחי' יראת העונש ויראת הרוממות:

יט

ועתה נראה שאנו אומרים תמיד בדחילו ורחימו. נמצא היראה קודמת לאהבה. ובברכת אהבה רבה אנו אומרים וייחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך האהבה קודם. כי באמת עיקר היראה היא כשנלקחה מאהבה היינו שהוא ירא לעבור רצונו של הקב"ה בכדי שלא תתקלקל ח"ו האהבה. ובאמת זהו דרך לפני צדיקים גדולים. ואנשים כערכנו הלואי שיהי' לנו הגם יראת העונש. עכ"פ עיקר היראה היא כפי שדברנו בכדי שלא תתקלקל ח"ו האהבה ולהעלות הכל לימין. ולכן כתיב עיני י"י אל צדיקים. וכתיב הנה עין י"י אל יריאיו היינו עין אחד. שצריך לדבק ולייחד הכל להימין ששם האהבה. וביוסף כתיב ג"כ בן פורת עלי עין. ג"כ עין אחת. כי יוסף הוא המשביר. ועל ידו מתייחד הכל להימין. וזהו ויברך א"ת יוסף היינו עם יוסף כי ע"י יוסף הצדיק השפיע יעקב אבינו את הברכות לכולם וייחד אח"כ את הכל ממטה ומעלה למקום גבוה כל כך אשר אין שם שמאל כלל כי נכלל הכל בתוך ימין. וידוע שזו הבחינה נקרא שכל. וזהו שכל את ידיו. היינו שתיקן והעלה כל המדות ע"י צדקות שלו לבחינה הנקרא שכל כי שם כולו טוב וזו הבחי' נקרא ארי"ך. וזהו ויברך א"ת יוסף. היינו עם יוסף. כמו שדברנו. שנקרא בן פורת עלי עין ששם הוא הייחוד הגמור. ואח"כ ויאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. והראה להם את סדר התפלה עד עולם. וסידר מקודם שבחו של מקום והתחיל מן אברהם יצחק. ואח"כ אמר האלקים הרועה אותי. ואח"כ אמר מעודי עד היום הזה זה יוסף כמו ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקל"ה. כי יוסף נקרא עו"ד. והתחיל מאברהם עד יוסף. כסדר. ואח"כ התחיל להתפלל ואמר המלאך הגואל אותי וכו'. ואח"כ אמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי. וכאן התחיל מקודם ממנו עצמו ואח"כ אבותיו כי כן דרך הצדיקים להביא הקדושה מעולם העליון לזה העולם ואח"כ לקשר הכל ממטה למעלה כידוע שחיות הקדושה הולך ושופע תמיד ממעלה למטה וממטה למעלה והחיות רצוא ושוב. ולכן כתיב אשר התהלכו אבותי ולא כתיב אשר הלכו. כי הם עשו והראו את הדרך אשר ילכו בה כל הצדיקים תמיד על הסדר הזה להביא קדושת הבורא ב"ה לזה העולם. ואח"כ להעלות הכל ממטה למעלה ולעשות מי"ש אי"ן. ולכן כשראו השבטים שפניו של יוסף מצהיבות כמו שדברנו. אמרו דין כל עמא עם דקיימא קיימין. אמר להם יעקב אנא מספקנא לכולא. היינו על ידי אעלה את כולכם למקום גבוה שאין שם שום שמאל כלל. וע"י כולכם נעשו כל הייחודים. וכפי דאיתא בשל"ה הקדוש שיעקב ובניו ביחד נקראים אח"ד. יעקב הוא הא. ושמונה בני הגבירות הוא ח. וארבע בני השפחות הוא ד. נמצא שיעקב עם בניו הם אח"ד:

כ

איתא במדרש. אקרא לאלקים עליון בר"ה. לאל גומר עלי ביוה"כ. לידע איזה לשם ואיזה לגזירה. דבר אחר אקרא לאלקים זה יעקב אבינו (בשעה שבירך את בניו). לאל גומר עלי. שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד לפי מה שהוא: עכ"ל המדרש:

כא

הנה נוכל לומר פירש הפסוק. אקרא לאלקים. כי זה ידוע שכל דבר מתחלת מקודם מהיראה כמאמר הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. וכן כתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה. כי צריך לאכללא מדת ערב עם מדת יום. היראה עם האהבה. כי זהו תכלית היראה מהשי"ת שלא לעבור על רצונו ח"ו ולקיים מצות השי"ת בכדי שע"י זה יתגלו החסדים של הקב"ה בזה העולם וזהו לאל גומר עלי כי ידוע שזה נק' חסד. חסד אל כל היום. שזהו עיקר רצונו של הקב"ה להיטיב לכל העולם וזה לא יוכל להיות רק באופן שמקודם יהי' להאדם יראתו על פניו ומזה היראה יבא ליראה עלאה שזה נקרא אלקים עליון אשר מזה היראה עלאה יבא לאהבה עלאה. ואז יושפע עלינו על ידו כל טוב לעולם ויתגלה חסד י"י שזהו כל רצונו מעת בריאת עולמו וזהו לאל גומר עלי. וזהו שאמר המדרש מקודם. אקרא לאלקים עליון זה ר"ה. כידוע שהם ימי הדין והיראה כדאיתא בהזוה"ק מאן הוא דלא דחיל מיומא דר"ה יומא דדינא קשיא. ואח"כ עשי"ת ויום הכיפורים שהם הכל ימי דין. וזהו העיקר של אלו הימים שישוב האדם בלב שלם באלו הימים לפני הבורא ב"ה בכדי שיקויים עיקר כוונתו של הקב"ה ויתגלו אח"כ ימי הרצון ויתגלה חסדו לכל העולם. ומתי מתחיל החסד בעת תפלת נעילה מתחילים החסדים אשר לזה אנו אומרים אח"כ ד' הוא האלקים שנכלל מדה"ד עם מדה"ר כי כבר התחיל להתנוצץ חסדי ד' ית"ש בעת תפלה זו והכל ע"י התשובה שאנחנו עושים מר"ה עד יוה"כ. וזהו שאמר לאל גומר עלי ביום הכפורים. והמ"י:

כב

ד"א מדבר ביעקב כו' זהו ג"כ כפי שדברנו מקודם כידוע שהשבטים הראשונים הם מקורות הדין. והאחרונים הם מקורות הרחמים. ויהודה יש בשמו שם הוי"ה ב"ה. וידוע שבמלכות בית דוד נכללו כל המדות לזאת בירך יעקב את כל אחד לפי מקורו. השבטים הראשונים בירך אותם בדברים קשים כפי מקורם ומיהודה התחיל לברך בנחת כמו שאמרנו שיש בתוכו שם הוי' ב"ה מדה"ר וגם נכללו בו כל המדות. אשר לזה יש בתוכו אות ד'. וזהו י"י הוא האלקים וזהו לאל גומר עלי שהסכים לכל אחד כפי מקורו:

כג

האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הנה שמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל שפירש מה שיקרא אתכם. וואש עש וועט אייך ארויש רופין באחרית הימים. והן אמת מי אנכי לומר פירוש על דבר קדשו. אמנם יכול להיות כן. כי בהתחלת בריאת העולם האציל הקב"ה נשמת הצדיקים מה שיהיה בעולם מן אדם הראשון עד ביאת משיחנו שיבא בב"י. וכפי דאיתא במדרש על פסוק ורוח אלקים מרחפת. זה רוחו של מלך המשיח. וכל הנשמות היו נכללים באדה"ר. ואם לא היה גורם החטא היה אז השלימות הגמור. וכעת נשלם הכל ע"י צדיקים. וכמו שאנו אומרים תמיד. ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם. היינו מה שקודם לעולם. וע"י מי. ע"י אהבת הקדמונים. היינו הצדיקים. וכפי דאיתא במי נמל"ך בנשמתן של צדיקים. היינו עם מי היה מלך מקודם עם נשמתן של צדיקים:

כד

וזה ידוע כי ביאת משיחנו נקרא אחרית הימים. כי כל דבר נמשך מראשית עד אחרית. ולזה אמר יעקב אבינו האספ"ו פי' הטהרו ל' עד האסף מרים. ואגיד"ה לכם. אמשיך לכם כל טוב בשלמות הגמור. וזה יקרא אתכ"ם גם באחרית הימים ויתעלו כל העולמות. וזה נעשה דווקא ע"י יעקב מכמה טעמים. אחד כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר. שנית כי הוא הבריח התיכון. ועוד כי יעקב אבינו לא מת. ולכן עולה על ידו כל העולמות מראשית עד אחרית והוא מקשר כל העולמות עד ביאת משיחנו במהרה בימינו. וזה נקרא אחרית הימים. ולזה כתיב נכון יהיו הר בית י"י בראש ההרים זה ידוע כי האבות נקראו הרים לזא"ה כי באחרית הימים וכו' ברא"ש ההרים היינו לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית כי יעקב קישר וייחד כל העולמות מראשית ועד אחרית שהרי יעקב אבינו לא מת והוא שופרי' דאדה"ר שבו נכללו כל הנשמות. לזה אמר יעקב האספו ואני מטהר אתכם מראשית הבריאה עד אחרית הימים. ולזה נשא יעקב שתי אחיות לנשים. הגם שהיו לו ד' נשים רק העיקר היו השתי אחיות כנגד שני העולמות מן העולם ועד העולם היינו ה' עולם וה' עולם ה' עלאה וה' תתאה ולכן כתיב שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. וד"ל. והנה הגם דאיתא שנסתם ממנו הקץ. עכ"ז ברמז רמז להם בתוך הברכות הקדושים את הקץ. ולכן א"ל השבטים הקדושים הפסוק שמע ישראל כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד כידוע. כשיושלם העולמות בשלימות לאחדותו הפשוט אז יתגלה אורו של מלך המשיח. וכפי דאיתא בספרים הקדושים שכמה עולמי עולמות תלוים על זה הפסוק היחוד הקדוש והגדול ופשיטא על תיבת אח"ד כמה אלפי אלפים נשמות קדושות תלוים על קוצו של הדלי"ת של אח"ד. והנה מה שרצה יעקב אבינו העיקר היה לייחד כל העולמות לרצונו הפשוט. זאת ראה יעקב בעיניו מבניו השבטים הקדושים הצדיקים ואמרו שמע ישראל י"י אלקינו י"י אחד וכללו בתיבת אחד כל היחודים עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ואז אמר בשכמל"ו. השי"ת יזכנו לראות בעינינו ביאת משיחנו בב"א:

כה

יששכר חמור גרם רובץ וגו' וירא מנוחה כי טוב וגו' ויט שכמו לסבול וגו' האי קרא לאו רישי' סיפי' ולאו סיפי' רישי'. ונוכל לומר כי כך הוא הדרך בעבודת השי"ת מתחלה צריך להיות כשור לעול וכחמור למשאוי וזהו חמו"ר גרם רוב"ץ כו' אף שאינו מרגיש שום חיות ותענוג בעבודת הש"י. ואם הדבר הוא באמת. אז מראין לו מן השמים האור והחיות שיכול להשיג לפי שרשו בקדושה. אך שהוא שאול אצלו רק לפי שעה. וזהו ויר"א מנוחה כי טוב. ושוב צריך אח"כ להטות שכמו לסבול ולילך בהדרגה ולטעום ע"י עבודתו מאותו האור והחיות שהראו לו מתחלה כפי מדריגתו בזמנו ובמקומו:

כו

עוד נוכל לומר שצריך האדם לכלול כל הזמנים הן ברוחני והן בגשמי. אם רואה כי טוב לו אל יתנשא בזה ויזכור לו הזמן של לסבול. ואם הוא ח"ו בזמן שצריך לסבול יזכור את הזמן כי טוב:

כז

נשלם ספר בראשית בעזר מגיד אחרית מראשית