בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר בראשית, ויגש

א

ויגש אליו יהודה וגו' איתא במררש. תפוחי זהב במשכיות כסף תרגם עקילס הגר גו'. דבר דבור על אופניו מה אופן זה מראה פנים מכל צד כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף ע"כ:

ב

ונוכל לומר. כי בתפוח יש כמה גוונים כמו בזהב. כי בזהב יש שבעה גוונים שבעה מיני זהב. ואיתא בספרים כי בהשערות של דוד המע"ה היו כל השבעה מיני גוונים של זהב כידוע כי מלכות בית דוד הוא המקבל מכל המדות וכל המדות משפיעים ע"י מלכות בית דוד לזה העולם. וזה ידוע כי בחי' דין נקרא זהב היינו היראה מן הקב"ה. רק מהו תכלית היראה לירא מהקב"ה שלא לעבור על רצונו. בכדי שע"י כן יתגלו החסדים וישפיע כ"ט לעולם. והראי' שהרי יצחק הוא מדת פחד דין הקשה ועכ"ז הוא מליץ טוב עבור ישראל יותר מכולם כפי מאמר הגמרא על הפסוק כי אברהם לא ידענו וכו'. כי זה הוא תכלית היראה בכדי שיוכל העולם לקבל החסד והטוב מהקב"ה. כמו שדברנו. וזהו במשכיו"ת כסף לשון הבטה. כי מה שמתחלת הכל מן היראה ואח"כ יבא לידי אהבה הכל הוא בכדי שיוכל עי"ז להשפיע לעולם חסדו הגדול שזה נקרא בחינת כס"ף:

ג

עוד נקרא משכיו"ת ל' סכך. היינו שבחי' הדין מכוסה שנכסה על ראשה עם כסף היינו מדת החסד והרחמים. ועוד זה ידוע שיוסף נקרא יסוד הוא המכסה מדת המלכות ומשפיע בה. והוא נקרא כס"ף. את גביעי גביע הכסף. וזהו

ד

ויגש אליו יהודה ויאמר ב"י אדוני שתשפיע אלי כל טוב בכדי להמתיק את הזהב היינו הגבורות. וכמו שאמרנו על נבואת זכרי'. והנה מנורת זהב כולה וכו'. היינו שרצה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר וזו היא וגולה על ראשה היינו מה שהביא המדרש ויעבור מלכם לפניהם וי"י בראשם. היינו הרחמים פשוטים. וזהו שביקש יהודה שיושפע החסד לכל העולמות ושלא ינתק חבל נחלתו. ואם לאו ח"ו כתיב ויהודה עוד רד עם אל. כי ביהודה יש שם הוי"ה ב"ה רק שיש בתוכו אות ד' להראות שהקב"ה משרה שכינתו בתחתונים. בבחי' הנקרא דלי"ת. היינו דלית לי' מגרמי' כלום ומשפיע לה מהחיות ועולמות העליונים. לזה ביקש שלא ינתק חבל נחלתו. וזהו הפי' כאן תפוחי זהב. היינו בריאת העולמות מתחילה היה ע"י היראה. ראה שאין העולם מתקיים. במשכיות כסף. כיסה את היראה עם בחי' חסד ואהבה ורחמים גמורים שנקרא כס"ף. דבר דבור על אופניו מה אופן זה מראה פנים לכל צד. כי כתיב והנה אופן אחד בארץ. ואיתא בזוהר חדש. מהו ל' אופן ששואלין איה פן של הקב"ה. ומשיבין בארץ. ואעפ"י שהוא בארץ עכ"ז הוא אצל החיות שמקבל קדושתו מן החיות של מעלה וקדושתו נמשך עד לארץ. וזהו מראה פנים לכל צד. כי כמו שהאופן לאיזה צד שהולך הוא הפנים כן הוא דבריו של יהודה מראה פנים לכל צד הכל הוא בפנים. כי קדושתו של הקב"ה ואורו וחיותו אין עומד במקום אחד לעולם רק הצדיקים מעלים ומקשרים את העולם ממטה למעלה ומביאים אח"כ אור קדושתו והשפעתו ממעלה למטה. בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו לא יסבו בלכתם. כי הקדושה של הקב"ה לא נפסק לעולם ומתקשרים כל העולמות ממדת מלכות הנקרא' ארץ עד למעלה ראש ששם עיקר חיותו ואורו של הקב"ה. וזה ידוע כי יהודה נקרא מלכות בית דוד. ויוסף נקרא צדיק וזהו צדיק וצדק:

ה

ובפי דאיתא בזוה"ק. כי הנה המלכים נועדו. זה יהודה ויוסף כשנתייחדו יחד. ובחי' צדיק מכסה את הדין הנקרא צדק. כי מקודם צריך להיות משיח בן אפרים ואח"כ משיח בן דוד שזה נקרא שני מלכים. אזי עברו יחדיו. ומתבטלין ונופלין כל גזירות דין הקשה רק משפיעים ומביאים לעולם חסדי דוד הנאמנים ומאירים לעולם אור קדושתו וכל טוב ורחמים גמורים. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל שאמר על הפסוק שם פחדו פחד לא היה פחד. מתי אני מפחד מאיזה דבר כשאין לי פחד מהקב"ה. אבל שם פחדו פחד. כשיש לי פחד מהקב"ה. אז לא היה פחד אין לי שום פחד משום דבר שבעולם. הכל כמו שדברנו שזהו תכלית היראה מהקב"ה שעי"כ יתגלה טובו וחסדו של הקב"ה בעולם והוא מגין על כל העולם ולא לירא משום דבר שבעולם. וזהו תפוחי זהב במשכיות כסף:

ו

עוד איתא במדרש. ויגש אליו יהודה וגו'. כתיב מים עמוקים עצה בלב איש וגו'. לבאר עמוקה מליאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין. ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה. התחילו הכל דולין הימנה ושותין. כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו. ע"כ:

ז

ונוכל לומר עפ"י פשוט וכבר דברנו מזה כמה פעמים כי בתיבת יהוד"ה יש שם הקדוש הויה ב"ה ובתוכו מצורף אות דל"ת. ונוכל לומר עפ"י פשוט שזה הפירוש כי לאות ד' יש ג' פרושים. ל' דלות ועניות. ול' דלת ופתח. ולשון הרמה ג"כ. כי באמת צריך האדם מקודם לידע השפלות שלו בכל הבחינות דלית ליה מגרמיה כלום עד שיעשה תשובה באמת. ואז הוא ל' דל"ת. היינו דלת פתוחה לקבל שבים. וכשעוזר לו הקב"ה שעושה תשובה באמת אזי הוא מתרומם ונתייחד להשם הקדוש. ויכול להעלות כל העולמות מתהום ארעא ועד רום רקיע. וזה ידוע שיש כמה מיני עומק. עומק רום ועומק תחת וכל ארבע פינות העולם. וצריך לראות ולעלות הכל ולייחד הכל לשמו הגדול. וזהו פי' המדרש מים עמוקים עצה בלב איש כי באמת כל בחי' עומק מתעלים הכל ע"י לב איש ישראל. והעיקר ע"י הצדיק כשהוא פותח מקור התשובה והיראה אזי הוא מעלה כל העולמות ונותן כח לכל אדם לתקן כל דבר:

ח

ולזה אומר המדרש. קשר חבל בחבל. כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. כי כמו שהחבל כשאדם אוחז בראש החבל מלמטה מתנועע כל החבל עד למעלה. כך הם ישראל כשעושים רצונו של מקום למטה בזה העולם אזי הם מנענעים בזה כל העולמות עד למעלה ומביאים חיות וקדושת הבורא ב"ה לזה העולם. וזהו ויגש אליו יהודה. כמו שדברנו שעשה תשובה באמת והתייחד א"ע לשמו הקדוש ע"י בחי' יוסף הצדיק. אז מעלים כל העולמות ונעשה יחוד גמור ומעלים כל הבחי' עומק להקב"ה ומשפיעים כל טוב לזה העולם:

ט

עוד אמר שהמדרש מרמז יחוד וקישור כל המדות. חבל בחבל. יעקב חבל נחלתו. נימא בנימא. אין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא. משיחה במשיחה רומז לחכמה שנקראת שמן ותרגומו משח. וזהו פי' סוף הפסוק ואיש תבונות ידלנה. היינו ע"י תבונות נתיחד הכל למיהוי אחד באחד:

י

עוד איתא במדרש. ויגש אליו יהודה כו' ר' יהודה אומר הגשה למלחמה כו'. ר' נחמי' אומר הגשה לפיוס כו'. רבנן אמרי הגשה לתפלה כו' ע"ש:

יא

ונוכל לומר. כי כל איש ישראל נקרא יהודה. כמו שדברנו מקודם שיש בתוכו שם הקדוש ובתוכו אות ד' שזה נקרא עולם השפל בחי' דלות ושפלות. וצריך להעלות הכל ולייחד לשם הוי' ב"ה. וזהו הפי'

יב

ויגש אליו יהודה. כשאדם רוצה להגיש ולקרב עצמו להקב"ה יש לו מקודם הגשה למלחמה. היינו מלחמת היצה"ר שעומד ולוחם כנגדו ואינו מניחו עד שהקב"ה עוזרו ומנצח המלחמה ואז נתקרב להקב"ה וניגש לתפלה. ואח"כ כשבא לזו המדריגה אז בא לידי הבושה לפני עצמו מה זו המלחמה שהי' לו מקודם ועם מי היתה המלחמה. אזי אח"כ הגשה לפיוס שמפייס להקב"ה בכל מיני פיוסים ומייחד אח"כ כל דבר למעלה. ואומר בי אדוני. כפי שמבואר ושמעתי בשם הרב הק' מאפטא. ב"י אדונ"י. שיש בי כל י"ב צרופי הוי' ב"ה. וכשבא לכלל מדריגה גדולה כזו אזי הוא אומר

יג

ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני. מבקש שיכנסו הדברים שלו ויגיעו לבחי' אוזן. וכפי דאיתא באבות עין רואה ואוזן שומעת. כי מתחלה עין רואה. וכמו כן כתיב אצל בריאת העולם וירא אלקים. כי מקודם כל דבר הראי' בעין. כפי דאיתא בספרים הקדושים. ואח"כ ואוזן שומעת. וכפי דאיתא אזנים כרית לי. אין אזנים של מעלה כרויות אלא לשמוע תפלות ישראל. כי באמת כיון שהגיע לבחי' אוזן אין שום קיטרוג כי בשם לא היה שבירת הכלים. לזה הוא אומר. ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני. שיבוא לבחי' אוזן כנ"ל ואז ממילא אל יחר אפך בעבדך. כמו שדברנו אשר בשם אין שום קיטרוג. כי כמוך כפרעה. כמו כי פרעו אהרן היינו התגלות אלהות. והמ"י:

יד

אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח. כידוע מהו הבחינה אב או אח:

טו

ונאמר אל אדוני יש לנו אב זקן. כידוע הבחינה שנקרא אב זקן. זה שקנה חכמה:

טז

וילד זקונים קטן. היינו הגם שהוא ילד עכ"ז הוא זקונים יש לו כל הבחי' נער הייתי גם זקנתי. כי יש לו כל האורות העליונים וכל החיות והבהירות מכל הבחינות:

יז

ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו. היינו שמקשר עצמו להקב"ה שנקרא לבדו כמ"ש ונשגב י"י לבדו. וזהו שכתוב אצל יעקב ויותר יעקב לבדו. שקשר עצמו להקב"ה ונקרא ג"כ לבדו. וכפי דאיתא במדרש. מה הקב"ה נאמר בו לבדו כך יעקב נאמר בו לבדו. ובאמת צריך כל איש ישראל כמו כן לקשר עצמו לבחי' הנ"ל הנקרא לב"דו. ואיך יכול לבוא למדריגה זו. לזה איתא במדרש ע"ז. תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו. מה האופן מראה פנים לכל צד כך דבריו של יהודה עם יוסף. היינו כמו שדברנו מזה כמה פעמים שכל דבר מתחיל מקודם מן היראה פשוטה עד שבא ליראה עילאה ואח"כ בא מזה לאהבה עילאה עד שמייחד כל העולמות להקב"ה. וזה ידוע כי זהב נקרא יראה. וכסף נקרא אהבה. לזה אומר המדרש כשאדם רוצה לקרב עצמו להקב"ה אזי מתחיל עצמו כתפוחי זה"ב. היינו היראה. ואח"כ במשכיות כסף. מכסה עצמו עם האהבה. וכמו כן הי' בעת בריאת העולם מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. וכבר דברנו הרבה מזה. ולזה כתיב והנה מנורת זהב כולה. כי כל המדות נקראים מנורה. שמאירים לכל העולם. ומתחלה מנורת זהב. היינו מדה"ד. וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. וגולה על ראשה. ויעבר מלכם לפניהם וי"י בראשם. היינו שכיסה במדה"ר. והכל הוא בכדי להראות לכל אחינו ב"י דרך עבודתם שכך צריך להתנהג תמיד בעבודת הבורא. מתחילה אוכמא. והדר חיוורא. מקודם יהי' לו יראה ואח"כ יבוא לידי אהבה עילאה. ומשיג אורו וחיותו של הקב"ה לזה העולם כי זה עיקר עבדות של צדיקים תמיד:

יח

וזהו דבר דבור על אופניו. מה האופן הזה וכו'. כידוע שהאופן מתגלגל פעם על הארץ ופעם הוא למעלה כמו כן צריך להיות התחלת כל דבר מזה העולם ולהעלותם למעלה. כי קדושתו של הקב"ה מתפשטת בכל העולם מרום רקיע עד תהום ארעא. ולזה כתיב והנה אופן אחד בארץ אצל החיות כי כולם חיים מחיות הקודש של הבורא ב"ה. וכפי דאיתא בזוה"ח והנה אופ"ן אחד בארץ. ששואלין איו פ"ן של הקב"ה. ומשיבין בארץ כי קדושתו מתפשטת עד לארץ. עכ"ז אצל החיות. כי באמת אין לך דבר קטן שבקטנים שלא נמצא בו חיות ואורו של הקב"ה וצריך לברר הניצוצות הקדושים מכל דבר ולהעלותן לשרשם. וכתיב בעמדם יעמדו. בלכתם ילכו לא יסבו בלכתם. כי באמת החיות של הקב"ה אינו נפסק רגע אחת רק הולכת ונובעת תמיד ונותנת חיים לכל אחד. אשר לזה אנו אומרים כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה. כי בעת שהנשימה יוצאת מהגוף יוצאת החיות ממנו והקב"ה מחזיר לו תיכף חיות חדש בזו הרגע כמימרא. וכמו כן כל הימים אינו נפסק חיותו בכל רגע ורגע ובכל נשימה ונשימה נותן לו הקב"ה חיות חדש. וזהו כי רוח החי' באופנים. וזהו אשר הראה הקב"ה ליחזקאל כל המרכבה ולכל אחד יש ארבעה פנים וכולם מקבלים הכל מחיות הקודש מרום המעלות. והחיות של הקב"ה הולכת ושופעת תמיד בלי הפסק. וכשהקב"ה משפיע חיותו ית"ש אזי מתנשאים כל הדברים ומקבלים חיותו יתברך. ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ וגו' ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החי' באופנים. כמו שדברנו אשר חיותו של הקב"ה שופע בכל הדברים הנמוכים ג"כ והם מתנשאים ומקבלים חיות הקודש וזה נקרא אופן:

יט

וזהו שכתוב היה הי' דבר י"י וכו' בארץ כשדים. היינו כל הבחי' הנמוכים. עכ"ז על נהר כבר. היינו החיות של כל דבר נלקח הכל מבחי' הקודמת לעולם מכבר ושופע ומחיה את כל העולם עד שפל המדריגות ולזה אומרים והאופנים וחיות הקודש וכו' לעומתם מ"ו ברוך כבוד י"י ממקומו. יש בזה שני פירושים. פשוט הוא ממקומו כי בכל מקום הכל הוא כבודו של הקב"ה כידוע שאין מקום פנוי מקדושתו של מקום ית"ש. ועוד ממקומו היינו למעלה מזה העולם ושואלים משם ג"כ איה מקום כבודו מה שאין מלאך ושרף יכול להשיג. ובאמת כל חפצו ורצונו של הקב"ה שיתגלה ויתייחד מלכותו וקדושתו וחיותו ואורו בזה העולם ע"י צדיקים ויעלו את כל העולמות למעלה ולהביא אח"כ בחזרה חיותו לזה העולם. וזה נקרא אור ישר ואור חוזר עד שיושלם העולם לגמרי כי החיות רצוא ושוב וזהו דבר דבור על אופניו. שמראה פנים לכל צד:

כ

וזהו הפי'. ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. כמו שדברנו. והנה באמת כשנתייחדו יהודה עם יוסף כתיב כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו. כדאיתא בזוה"ק שנעשה אז היחוד השלם כידוע שמקודם יהי' משיח בן אפרים ואח"כ משיח בן דוד. כי יוסף נקרא צדיק דאחיד בשמיא וארעא. ויהודה מקבל ממנו. כי אות ד' שביהודה מרמז על בחי' מקבל ואח"כ משפיע לעוה"ז וכשנתייחדו ביחד מביאים אורו של הקב"ה בכל העולמות כאופן הזה שמראה פנים לכל צד. וגם ידוע כי מלכות בית דוד נקרא זהב ושבעה גווני מיני זהב היו בדוד המלך בשערותיו ויוסף נקרא כסף וילקט יוסף את כל הכסף. ואת גביעי גביע הכסף. ולזה מביא המדרש כתפוחי זהב במשכיות כסף. כי מלכות בית דוד הוא היראה מכוסה עם יוסף הצדיק כידוע מקודם בחי' יוסף ואח"כ בחי' מלכות:

כא

ויגש אליו יהודה וכו'. הוא לשון הודיה. כי כאשר בר ישראל עומד בתפלה התפילה צריכה לגשת למעלה כלולה בהודאה על שזכה להתפלל לפני השי"ת:

כב

נ"א בשינוי קצת. איתא במדרש תפוחי זהב כו' מה האופן כו' תפוח יש בו כמה גוונין. דבר דבור על אופניו. הדבר דבור ל' הנהגה. על אופניו. והנה אופן אחד בארץ אצל החיות. ואמר בשם אביו זצוק"ל מה אופן צידו שבארץ מתגלגל למעלה וצדו שלמעלה יורד למטה ואח"כ חוזר ומתגלגל למעלה. כך הוא הענין אצל האדם. שאעפ"י שאופן אחד בארץ עכ"ז הוא אצל החיות. ומהות האופן להראות שאין ההשגחה מסתלקת מן התחתונים אפי' רגע. והאריך בזה בענין האופנים כי אינם שוקטים רגע ומתגלגלים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. היינו שמעלים מעשה התחונים למעלה ויורד ההשפעה למטה. ובהנשא החיות מעל הארץ. כי כאשר יש עלייה להחיות מלמטה למעלה ינשאו האופנים לעומתם. כי רוח החיות. רצון החיות. הוא באופנים בתוך האופנים ועם האופנים:

כג

ויגש אליו יהודה. לשון תפלה. זש"ה תפוחי זהב. במשכיות כסף. שהתפילה צריכה להיות כלולה מיראה ואהבה. זהב הוא היראה כידוע. במשכיות כסף. זו היא האהבה שמתוך יראה האמיתית בא לידי האהבה ולא כדרך העולם שבמקום היראה אין אהבה. אבל אצל השי"ת מתוך היראה בא האהבה הגמורה. וזה צריך להיות לכל אדם קודם התפלה. ואז יהיה דבר דבור. יכניס וינהיג הדבר על אופניו. והאריך בענין היראה כיצד. אם היה צריך לדבר עם אדם איזה ענין נצרך. היה מדקדק בדבריו שלא ידבר דבר שאינו צריך. ומכש"כ אם היה מדבר לפני השר. ומכש"כ לפני המלך. וק"ו בן בנו של ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה איך לא יירא ויפחד. ומזה בא לידי האהבה:

כד

ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני כו' שיזכה שיכנסו דבריו באזני השי"ת. כי כמה וכמה מלאכים בודקין ומפשפשין ומדקדקין קודם שיכנסו דבריו באזני השי"ת. אזנים כרית לי פי' בשבילי שאין שייך ח"ו לצייר בחי' אוזן למעלה. רק בבחי' זו שמאזין תפלתן של ישראל. וכמאמר המדרש אין אזנים שלמעלה כרויות אלא לשמוע תפלתן של ישראל ומכיון שזוכה שיכנס באזניו אז בוודאי ואל יחר אפך בעבדך. והבן:

כה

וחזר לדבר בענין האופנים. ופירש הפסוק אל ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו. בכל ארבעה צדדים. ומה שכפל הפסוק [*נר' כי ר"ל מ"ש לפני זה (פסוק ח) על ארבעת רבעיהם] אל ארבעת רבעיהם. מפני שכ"א מהארבעה כלול מכל הארבעה. הפשוט שכל פנים מכל חי' יש לו ארבעה פנים. בלכתם ילכו כמדובר למעלה שכפי מעשה התחתונים כן נעשה למעלה. בלכתם ילכו בלכתם למטה ילכו למעלה. בעמדם יעמודו ג"כ כנ"ל כשישראל עומדים ושותקים למטה גם למעלה הם דוממים. הגם שיש מדרש להיפוך בא עם דם (חסר) ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים כנ"ל:

כו

והאריך בזה. ובתוך הדברים אמר כל הנשמה תהלל יה. על כל נשימה תהלל וכו'. כי בכל נשימה יוצא החיות. והשי"ת ברוב רחמיו מחזירו תיכף. ואמר שאפשר שכל נשימה כשעולה למעלה עושה פעולתה כפי אופן שיצאה ממנו. ע"כ צריך שישגיח היטב על כל רגע ורגע כמ"ש כי רגע באפ"ו חיים ברצונו מי שכל רגע ורגע באפיו ובזכרונו. אזי חיים ברצונו: ואמר על מאמרם ז"ל. ואם לא עכשיו אימתי. היינו אימתי יהיה העכשיו. כי העת של עכשיו עוברת ועת שבא היא עת אחר. כי מעת בריאת העולם אין לך שום שעה ושום רגע דומה לחבירו. וכ"א יש לו תיקונו השייך לו:

כז

עוד אמר ויגש אליו יהודה. כשניגש יהודה אל יוסף היינו שהתחברו ב' הבחינות. ויאמר בי אדוני. וד"ל:

כח

ידבר נא עבדך דבר וכו'. שנוכל לדבר דבר הראוי ליכנס באזני אדוני:

כט

או יאמר. ויגש אליו יהודה. מל' הודאה ותפלה ויאמר בי אדני הוא קטרת. ידבר נא עבדך. הוא פסוקי דזמרה. באזני אדוני היא שמ"ע. ואל יחר אפך בעבדך. רמז לנפילת אפים. כי כמוך כפרע"ה. פי' כמוך כן התגלות שלך:

ל

ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב כו'. וקשה למה פתח בישראל. וסיים אח"ז ביעקב. אך נוכל לומר שכך הוא פי' הפסוק. ויאמר אלקים לישראל היינו אם תעלה למעלת בחינת ישראל שהוא גבוה מאוד אל יבא לך גדלות מזה. רק תזכור שאתה יעקב בחינה קטנה. וזהו ויאמר יעקב. וגם מסיפא לרישא מדרש בעת שאתה בבחינת יעקב היינו בקטנות אל תהי' מזה בעצבות. רק אדרבה תזכור שתוכל להעלות לבחי' ישראל בתשובה ומעש"ט ותתחזק יותר ויותר וד"ל. וזה ענין הכרחי לעבודת השי"ת במעלות החסידות:

לא

ועוד נוכל לומר. כי הקב"ה כשהי' צריך לדבר עם יעקב הי' מדבר מלמעלה למטה. היינו מתחילה הי' מדבר לבחי' ישראל ואח"כ לבחי' יעקב. וצוה לו שירד למצרים. ויעקב בעת שירד למצרים הי' רואה כל הדברים רעים רח"ל שיעבור על ישראל עד היום. ומהיום ראה מסתמא טובות וישועות. והקב"ה אמר לו אנכי ארד עמך מצרימה היינו בכל הבחינות שיעמדו ישראל אפילו יהיו עומדים ח"ו בדיוטא התחתונה אפילו הכי תמיד אהי' עמם ואשרה שכינתי בתוכם כי אני י"י שוכן בתוך ב"י:

לב

עוד נוכל לומר ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה כו' ויאמר אליו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. לרבות שאר עליות כי הראה לו כל הגליות וגאולתן. ויזבח זבחים לאלקי אביו יצח"ק. ודקדק מפני מה לא הזכיר כאן רק יצחק. ואמר כי אפשר משום שמרומז כאן גאולה העתידה ואותה גאולה תהי' ע"פ יצחק. כמפורש בגמרא על פסוק כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו וכו':

לג

כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' ששים ושש. ששים לאתערותא דיעקב. ושש לאתערותא דיוסף ואח"כ כתיב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים כי זהו שלימות הכל:

לד

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה. רמז כי משיח בן דוד צריך להיות קודם לו משיח בן יוסף. וזהו שאמר ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף. והבן:

לה

להורות לפניו גושנ"ה. היינו ללמד את ישראל איך לגשת אל השם יתברך ויבואו ארצה גוש"ן:

לו

ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו כו' ויאסו"ר מרכבת"ו. היינו שאסר ואסף כל הדברים התחתונים. ויעל. העלה אותם לקראת ישראל אביו. היינו להקב"ה. גושנ"ה. היינו תקרובתא דעלמא תתאה בעלמא עילאה. והאריך בדברים שהצדיקים הם מרכבתו של הקב"ה כמאמרו ז"ל האבות הן הן המרכבה. והי"ב שבטים הם ג"כ מרכבה. והשבעים נפש הם ג"כ מרכבה ואפילו בדורות הללו ג"כ ברוב רחמיו וחסדיו הוא מקבל מעשינו ונחשבים אצלו בבחי' מרכבה. המתגאה על חיות הקודש. פי' המתגאה על חיות שבקדושה. החיות שישראל מקבלים מכל דבר קדושה. ונהדר בכבוד על המרכבה היינו הנעשית מעובדות של ישראל. זכות ומישור שלהם לפני כסאו. על ידי שחסד ורחמים מלא כבודו. כי אין אנו זכאין לכך רק שהוא עושה ברוב חסדיו:

לז

עוד נוכל לומר. ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנ"ה. היינו שיגישו ויתחברו כל הבחי' כאחד באחדות גמור ויהי' שלום בעולם. וזהו ואת יהוד"ה. לשון הודאה. שע"י שנתייחדו כל שני הבחינות כאחד יתרבו ההודאות והשבחים של הקב"ה שיהי' גאולה שלימה ונאמר לפניו שיר חדש:

לח

ויאסור יוסף מרכבתו. כידוע שיוסף נקרא מרכבת המשנה. היינו שיתוסף תמיד בתורתו ועבודתו של הקב"ה. ויעל לקראת ישראל אביו גושנה. שהעלה הכל לבחינת הנקרא ישראל. וגם יש בזה כל הד' עולמות שיש בתפלה: (חסר)

לט

ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד. זה ק"ש ונפילת אפים:

מ

וירא אליו ויפול על צואריו. כי מכל הנ"ל נעשה בחי' ק"ש. כמו שפירש"י ז"ל שיעקב לא נפל עליו ולא בכה כי הי' קורא ק"ש. ומה ענין ק"ש לכאן דוקא בשעה זו. אלא ע"י ויאסור יוסף מרכבתו תקרובתא דעלמא בעלמא נעשה וניתקן בחי' ק"ש. ודיבר מענין מס"נ וקבלת ד' מיתות ב"ד. ואח"כ תפלת שמ"ע. ואח"כ נפילת אפים: ורמז בפסוק אמותה הפעם. אחרי ראותי את פניך כי עודך חי. והבן:

מא

איתא במדרש ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף וכו'. זש"ה זאב וטלה ירעו כאחד וארי' כבקר יאכל תבן וכו' ע"ש:

מב

אמר מאין נמשך המחלוקת בעולם בין החיות ובין האומות מחמת שאין העולם בשלימות כמו שהיתה כונת הבריאה. כי אצל הקב"ה כל השלימות היתה כא' בתחלת הבריאה. ואיתא שמצפה הי' יעקב אבינו שיגיע תחה"מ בימיו. ואיך הוא זה. רק אצל הקב"ה הכל כא'. כמאחז"ל ע"פ ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור זה אורו של מלך המשיח. רק ההתחלקות נמשך מהעולם שקלקלו הדורות. עד שיתברר העולם ויוחזר לשלימות ויתיחד הכל ויהי' שלום בעולם כמחז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין כי הי' נשלם העולם ע"י שמירת שתי שבתות כידוע שיש שתי שבתות ועי"ז היו נגאלין ברוחנית ובגשמית. וזהו ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה. ל' הגשה שיתיחדו כא' הכל באחדות גמור ויהי' שלום בעולם. וזה פי' המדרש הה"ד זאב וטלה כו' כי יעקב הי' מצפה שיהי' ימות המשיח בימיו כנ"ל:

מג

עוד אמר על פסוק בישעי' ארוממך אודה שמך כי עשית פלא. דברים נעלמים אורות עליונים הלבשת אותם בלבושים כאלה. והבאת אותם בעשי'. עצות מרחוק אשר עד השכל עצמו הם רחוקים להבינם. רק אמונה אומן עם האמונה יכולים להמשיכם:

מד

עוד אמר. והחיות רצוא ושוב. עם אותו החיות עצמו שנוסעים אצל רבם. באותו החיות הם שבים:

מה

עוד אמר על מה דאיתא במדרש הנ"ל זאב וטלה ירעו כאחד וארי' כבקר יאכל תבן. זאב זה בנימין וטלה אלו ישראל שנאמר שה פזורה ישראל וארי' זה יהודה. כבקר זה יוסף: עכ"ל המדרש:

מו

אמר כי אלו הם כללות הכל ונרמז ג"כ על העתיד. כי ארי' זה יהודה רומז על משיח בן דוד. כבקר זה יוסף. רומז משיח בן אפרים:

מז

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה. איתא במדרש זש"ה זאב וטלה ירעו כאחד וארי' כבקר יאכל תבן כו':

מח

הנה זה ידוע שכל העובדות שעשו האבות הכל הוא מרמז על הגאולה העתידה אי"ה בב"י. אשר לזה כתיב ביעקב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק. וזה ידוע דאיתא בגמרא כי לעתיד יהי' יצחק אבינו המליץ טוב בעד ישראל כמ"ש כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. וכפי שדברנו כבר מזה. אשר לזה רמז יעקב אבינו. שזבח לאלקי אביו יצחק. והנה זה ידוע כי התה"ק היא בכל מקום ובכל עת ובכל זמן. אשר לזה שלח יעקב אבינו את יהודה אל יוסף בכדי להראות שתמיד מחויבים להתיחד יהודה עם יוסף עד ביאת משיחנו בב"י. וליחד על ידם כל העולמות. אשר לזה כתיב כל הנפש הבאה וגו'. כל נפש ששים ושש. וזה ידוע שזה העולם נברא בה"א. ולזה כתיב כל ה"נפש בה"א. זהו בחי' ה' תתאה. כל נפש ששים ושש כידוע שש נקרא יוסף. כדכתיב וילבש אותו בגדי ש"ש. ויעקב נקרא ששים כי יש אחדים ועשיריות. וידוע שיעקב נקרא וא"ו תפארת והכל הוא בכדי לייחד כל העולמות. אשר לזה נעשה אח"כ מספר שבעים בשלימות. וצירף הקב"ה את עצמו עמהם. וכמו כן כשיצאו ישראל ממצרים צירף הקב"ה א"ע למספר ששים רבוא. הכל להראות שנתייחדו כל העולמות כסדר ונעשו אחד ולזה ייחד את יהודה עם יוסף כידוע. כי יהודה נקרא מלכות בית דוד ובתוכו שם הוי"ה הקדוש ואות ד' בתוכו. וביוסף יש ג"כ שני אותיות משמו הקדוש. וכשנתייחדו יחד אז מתבטלין כל הדינים ויושפע רק טוב לישראל מאז ועד ביאת גואל אי"ה בב"י:

מט

וכתיב ויאסור יוסף מרכבתו. כי כיון שנתייחדו יחד נעשה המרכבה שלימה. כי האבות הם המרכבה וכמו כן השבטים הקדושים וכמ"כ הצדיקים שבכל דור ודור ע"י עובדות ומעש"ט שלהם מביאים את השכינה כביכול לזה העולם ומרכיבים את העולם ומייחדים להקב"ה הם נקראים ג"כ מרכבה:

נ

ולזה כיון שנתייחדו יחד כתיב ויאסו"ר יוסף מרכבתו ונעשה המרכבה שלימה. ואז ויעל לקראת ישראל אביו גושנה. באו למדת ישראל. וישק לו. ונעשה המרכבה בשלימות ובאו לכלל מס"נ:

נא

ויכול להיות אשר לזה איתא שיעקב לא היה לו פנאי לנשק את יוסף מחמת שקרא ק"ש. ולכאורה הוא לפלא וכי לא היה באפשרי ברגע אחד לנשק ליוסף מחמת ק"ש. רק האמת הוא כמו שדברנו אחר שנעשה הייחוד השלם ביניהם ויוסף עשה את המרכבה שלמה והביא את העולם לזה הבחינה שהוא בחינת הייחוד השלם והיה אז ממילא בחי' ק"ש שהוא מסירת נפש שלימה. ואיך היה לו ליעקב פנאי לעשות שום דבר אחרי שראה תיכף את המרכבה שלימה שעשה יוסף ונעשה היחוד השלם ממילא בא יעקב לק"ש:

נב

נחזור לענינינו. כללו של דבר כל מה שעשו האבות הקדושים הכל הוא הכנה על גאולה העתידה שאז יתבטלו כל הדינים רק יהיה חסד אל כל היום וזאב וטלה ירעו כאחד ומקודם יהי' משיח בן יוסף ואח"כ משיח בן דוד:

נג

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. גם במצרים ודחקות יש שבר ל' תקוה: