באר מים חיים, דברים ד׳:י׳

א

יום אשר עמדת וגו' עד ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי וגו'. להבין מה שעזב אדון הנביאים ז"ל כל תרי"ג מצוות התורה ובחר לו מכולם מצוה אחת מצות היראה כאילו לא נצטוו רק עליה כאשר אמר ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה וגו'. ואמנם הנה חז"ל אמרו (שבת ל"א:) אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר ב"ר שמעון אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד וכו'. והענין הוא כי הנה לא ניתנו כל המצוות אלא לצרף בהן את ישראל כאומרם ז"ל (ויקרא רבה י"ג, ג') ופירושו כדי לצרף את לבן לאביהן שבשמים. כי זה היה כל בריאת העולם שהשליך משמים ארץ תפארת ישראל. והוריד נשמה קדושה נשמת אלוה בתוך גוש עפר הארץ, המעוטף ברע ומתאוה לכל התאוות, בכדי להיות האדם בוחר ובורר הטוב מן הרע שיבין כי זה הכל הבל ורעות רוח, ויניח הכל וירוץ להתדבק בבוראו בכל עוז ותעצומות בהכנעה במורא ובבושה. והוא יתברך מקבל תענוג ונחת רוח כדמיון האב כשבנו משכיל על דבר וכראותו את אביו מניח הכל ורץ לקראת אביו והאב לקחו ומחבקו ומנשקו.

ב

ועיקר הכל להכניע כל גוש עפר הארץ הלזו בכל תאוותיה ומחמדיה על ידי יראת בוראו יראה טהורה וברורה עצומה תמיד כל הימים עד שיבוש ויתבייש תמיד ויכנע ויפחד מבוראו. ואז ודאי לא ירוץ להתאוות ולהתענג בתענוגי הבלי העולם כי יראת ה' על פניו. ואז כשהגוף ותאוותיו נכנעים לפני הנשמה, אז בקל תוכל הנשמה להתדבק בבוראו תמיד להיות עולה ויושב בראש אלוה כביכול בחיק אביה.

ג

ואמנם ליראה האמיתית הלזו אי אפשר לבוא כי אם על ידי קיום התורה וכל המצוות לשמן כמאמרם (אבות ג', כ"א) אם אין חכמה אין יראה. והגם שאמרו שם אם אין יראה אין חכמה. האמת כן הוא. אך כמה מיני יראות הן. ובתחילה ודאי כאשר לא יהיה באדם שום יראה, מאין יבוא לקיים התורה להשמר מלא תעשה או לקיים מצות עשה. וצריך להקדים היראה בזה כל אדם לפי זַכּוּת נשמתו וערך טהרת לבו מתאוות הזמן. ועל כל פנים היראה התחתונה פחד העונש והדין בעולם הזה או בעונשי גיהנם רצועה לאלקאה. ואמנם עיקר היראה שהוא הפחד המונח בלבו יומם ולילה והכנעתו ממנו ובושתו ממנו תמיד זה אי אפשר לקנות כי אם על ידי התורה ומעשים טובים שבכוחם מכניע האדם את הרע שבו וכל מיני תאוות, ומזכך הגוף ומתגבר הקדושה בו. ואז יוכל לשרות עליו רוח טהרה וקדושה עד שיבוא ליראה הפנימית יראת ה' לבד, שלא מפני שום דבר כי אם בגין דהוא רב ושליט. והעיקר שיהיה זה תמיד בכל עת ובכל רגע לא יזח ממנו מורא ופחד ה'. כי מי שבא אל היכל המלך ממילא נופל עליו יראה ופחד אף שלא ירצה כלל. והאדם שאינו ירא את פני ה' כי אם לפרקים כאשר יזכור בגדולותו והדר זיו יקר תפארתו. עדיין מבחוץ הוא ולא נכנס לפנים. כי העומד פנימה. ממילא הוא מפחד ומרתת תמיד. ומכל שכן ביראת הבורא ב"ה שהוא בכל יום ויום ביותר ויותר מפני שהוא ב"ה אין סוף ועבודתו אין סוף, ויראתו הוא אין סוף. וזאת הוא תכלית הבריאה ותכלית כל התורה והמצוה. ועל זה אמרו אין לו להקב"ה אלא יראת שמים בלבד. וממילא תבין מה שכתב כאן ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה. כי כל דברי בכל התורה והמצוות אינם כי אם אשר ילמדון ליראה וגו' ורק באופן שיהיה כל הימים אשר הם חיים וגו'. שלא יהיה פעם ירא ופעם אינו ירא. כי זה עדיין מבחוץ הוא. ואני אשמיעם את דברי בכדי ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים כי על ידי התורה והמצוות יגיע האדם לבחינה זו ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים רצופים. שיהיה תמיד נכנע לפניו במורא ואימה ובושתו ממנו תמיד כאמור. וזה גם כן כוונת הכתוב באומרו (דברים י', י"ב) מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. שכל אשר שואל מעמך הכל אינו כי אם שתבוא על ידי זה ליראה הטהורה הברורה להכנע מלפניו בכל עת. ולהתרחק מכל תענוגות בני אדם על ידי היראה העצומה ובזה יזדכך הגוף ויתהפך לרוחניות ויזכה להתדבק בה' אלהיו עם נשמת אלוה אשר בקרבו. אשרי אנוש יעשה זאת. ועיין בדברינו שם בכתוב הנזכר ביארנו עוד פירוש על הכתוב כאן ואשמיעם את דברי וגו'.