באר מים חיים, בראשית ז׳:א׳

א

ויאמר ה' לנח בא אתה. יש לדקדק למה בעשיית התיבה הזכיר שם אלהים כאומרו ויאמר אלהים לנח וגו' עשה לך תיבת וגו' וכאן בביאה אל התיבה הזכיר שם הוי"ה הלא דבר הוא, ואולם לפי מה שכתבנו למעלה (בפסוק נח איש צדיק תמים) אשר נח זכה להיות מן הצדיקים הניזונין בזרוע ולא בצדקה באופן שגם שם אלהים שהוא הדין הסכים להיטיב עמו להנצל, ואמנם זה הוא רק אותו לבד כי הוא היה צדיק גמור, וראוי לתיבה מיום הבריאה. אבל בניו ואשתו ונשי בניו לא זכו להנצל כי אם על ידו ובשבילו, כמו שאמר לו למעלה אתה ואשתך ונשי בניך אתך פירוש שהם אינם ניצולים כי אם אתך בזכותך וכדי שיהא קיום העולם על ידם.

ב

ובזה הכל נכון, כי הנה בעשיה אמר לו בפירוש עשה לך תיבת וגו', פירוש בשבילך לבד ולצרכך, ועל כן אמר לו בשם אלהים כי הוא היה ניזון בזרוע וגם הדין הסכים להיטיב עמדו, ולא כן עתה שאמר לו בוא אתה וכל ביתך בזה הזכיר שם הרחמים כי הם ניזונין בצדקה על ידי צדקת אביהם ומעשה אבות ירשו בנים להנצל גם המה בזכותו ברוב חסדי אל. ולרוב החבה אמר לו וכל ביתך, כי אחר הכתוב למעלה ויעש נח ככל אשר צוה שפרשנו במה שעשה בהעלאת המיין נוקבין למעלה ובשארי דברים, וכן עשה שנעשה כן בשמי מרום המתקת הדין לקיום העולם, נהפך עליו אחר כך רחמי המקום ואמר לו בוא אתה וכל ביתך איני מקפיד מי הם אם ראויין או לא, כיון שהם ביתך ואפילו אם יהיו מרובין בני ביתך לא הייתי מקפיד שתבוא עם כל ביתך והכל בשבילך לקיום העולם כי נמתק הדין על הדבר הזה, כמדובר.