באר מים חיים, בראשית א׳:כ״ז

א

ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'. הנה אחרי דרך שביארנו למעלה במאמר נעשה אדם יקשה כאן לכאורה למה אמר כאן לשון יחיד, אבל אין כאן אפילו ריח קושיא כי גם למעלה במקום שהוציאה הארץ נפש חיה למינה והשריצו המים למיניהם, בכולם נאמר אחר כך ויעש אלהים ויברא אלהים, כי כבר כתבנו שהארץ לא הוציאה כי אם מה שהניח הקב"ה בה הכח להוציא המינים האלו, וכן במים ובימים כן, ונמצא שלא נעשה שום עשיה משום דבר בעולם כי אם ה' בכוחו הגדול באמרי פיו יתברך הוא עשה כל הנעשים על ידי כחו שהניח בארץ ובמים לבריאת אלו. וכן כאן הנה בעת אמירה להם אמר לכולם בלשון רבים שיתנו כל אחד ממה שממונה עליו מכח ה' שהטביע בכל אחד לבריאת האדם בכח טבע המין הזה כדי שיתחברו כולם לאדם, אבל באמת לא נתנו כולם כי אם כח ה', וה' אחד הוא שבראו יצרו אף עשאו ולכן אמר בלשון יחיד ויברא אלהים את האדם בצלמו וגם לפי שעיקר בריאת האדם ומעלתו הוא הצלם אלהים שנברא בו, וכמאמרם ז"ל (אבות ג', י"ח) חביב אדם שנברא בצלם ועל ידי זה יוכל לְהִדָמוֹת עצמו לבוראו, ולכן הזכיר העיקר לבד מה שבראו בצלם אלהים.

ב

בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. לכאורה המקרא הזה סותר עצמו בתוך כדי דיבור. ברא אותו משמע שלא ברא כי אם אחד, ותיכף אומר ברא אותם הרי כאן שנים, והוי ליה למימר כאן וכאן או אותו או אותם. וכבר עוררו חז"ל בזה (ברכות ס"א.). והנראה לומר בזה כי הנה כבר כתבנו שהאדם נכלל מכל בחינות עליונות ותחתונות וכל אחד נתן מחלקו מה שבכחו לבריאת אדם הלזה בכדי לכללו מכולם. וידוע אשר בבחינת מדות עליונות הנקרא אדם העליון בסוד הכתוב (יחזקאל א', כ"ו) דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והמה הצורות הקדושים והפרצופים הנפלאים הידועים למעמיקים ברזי התורה הנה יש בהם בחינות שונות וכולם נכללים מחסד ודין בחינת ימינא ושמאלא, והצורות העליונות הקרובים אל הקודש אשר לא נתרחקו עדיין ממאצילם, הימין ושמאל הנכלל בהם המה מיוחדים בתכלית היחוד והיו לאחד ממש, ושם גם הדינים המה רחמים פשוטים עד מאוד ולא נקראו דינים כי אם על שהם שרשים לבחינת הדינים שלמטה מהם אשר שם נעשו דינים גמורים. ומשם משתלשל ויורד בבחינות שונות עד הגיעם לבחינת תפארת ומלכות הנקראים זו"ן, ושם נעשה בבחינת דו פרצופין תפארת חסד ומלכות דין, אף שגם כל אחד מאלו כלול מחסד ודין עם כל זה שורש התפארת חסד, ושורש מלכותא קדישא דין, ונעשו בבחינת שני פרצופים מחולקים עד היות שורש שניהם למעלה מיוחדים בתכלית היחוד. בעל הרצון יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים כן היה רצונו שישתלשלו למטה עד הגיעם בבחינת זו"ן.

ג

וזה ענין בצלמנו כדמותנו שאמר הכתוב. כי חפץ הקב"ה לצייר באדם הלז כל בחינת שיעור קומה הידוע מצורות העליונות עד הצורות הקדושות התחתונות, וברא בו כל בחינת ימין ושמאל, בחכמתו אשר בראשו וברצון לבו לנטות לקו הימין או לקו השמאל, ושם מיוחדים בתכלית היחוד. וזה בצלמנו. כי זה הוא צלם אלהים הרומז על המוחין הידועים הנכללים מימין ומשמאל ומיוחדים בתכלית היחוד. וכדמותנו, רומז על דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ותפאר"ת אד"ם לשבת בי"ת בית המלכות בחינת זו"ן וכן האדם נברא זכר ונקבה דיוקן יוצרו, והכל משל למה שלמעלה.

ד

אבל למעלה חלילה וחלילה להרהר בשום גוף וגויה או בשום דבר גשמי. כי אין לו דמות הגוף ואינו גוף, ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (ישעיה מ', כ"ה). ושם בחינת זו"ן הוא בחינת ימין ושמאל כאשר כתבנו, וגם הם בחינת משפיע ומקבל כידוע ליודעי נסתרות אלהינו. ובזה יבוא הכתוב כאן כמין חומר כי אחרי שכולם נתנו מבחינתם לאדם הזה הנה בחינה הנקראת צלם אלהים ברא אותו לבד, כי המוחין האלו מיוחדים בתכלית היחוד, וכנגדם באדם גם כן מיוחדים לאחד ובחינת זכר ונקבה הוא בחינת זו"ן אשר כבר נפרשו בבחינת דו פרצופים הם ברא אותם בחינת שנים זכר ונקבה ודו פרצופים כדמותם, כי נתנו כולם מחלקם לבריאה הזו הכל כמדובר.