באר מים חיים, במדבר י״ז:י״ז

א

דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה וגו'. לפי דקדוק הלשון היה לו לומר דבר אל בני ישראל ויתנו לך מטה מטה או היה לו לומר סתם קח מבני ישראל מטה מטה וגו'. ואולם כי אחר כל הנעשה עד הנה בקרח ועדתו, ובהקהל העדה וילונו, ודאי ידעו בני ישראל ובפרט הנשיאים, שבודאי מטה אהרן יפרח כי מי פתי יסור הנה לחשוב עוד מחשבת חוץ. ועל כן חשב שמו יתברך אולי לא ירצו ליתן אחר שידעו כי מטיהם ודאי לא יפרח ומה להם לבוא לבזיון בחנם. ועל כן אמר לו דבר אל בני ישראל כלומר כי תחילה דיבר אליהם אולי ישמעו אליך בדברך אליהם ויתנו לך ובאם לאו קח מאתם בעל כרחם שלא בטובתם למען ידעו כל ישראל בבירור כי נבחר אהרן קדוש ה' לעמוד לפניו לשרתו וזר לא יקרב. או יאמר קח מאתם כלומר קחם בדברים שתאמר אליהם שיתקדש שם שמים על ידיהם כאשר מטותם לא יפרח, ויפרח מטה אהרן. וכאשר היה בימי אליהו בהר הכרמל שלא רצה הפר השני ללכת עד שאמר לו אליהו לך אתם שיתקדש שם שמים על ידך כמאמר חז"ל (בילקוט מלכים רמז רי"ד) וכן עשו כאשר יבואר למטה.

ב

איש את שמו תכתוב על מטהו. הנראה במה שצוה הקב"ה לכתוב את שמם דוקא על מטותם ולכאורה כל אחד היה יכול להכיר מטהו בטביעת עין או שיעשה לו סימן בו. ואמנם כי היה צריך לסימן בתוך סימן כי אם לא היה סימן רק הפרחת המטה לא נדע בזה כי אם ששבט לוי הוא הנבחר לה' כי מטה אהרן ממטה לוי היה שהוא הראש לבית אבותם, ועדיין לא נדע אם נבחר אהרן לכהונה. ועל כן צוה הקב"ה שיכתוב איש את שמו על מטהו וכאשר פרח הציץ על המטה, פרח על השם, ובזה ידעו שניהם. כי בפריחת המטה עצמו ידעו כי נבחר השבט לה' כי המטה מבית אב היה. וזה אשר נפרח הציץ על שם אהרן ידעו כי אהרן קדוש ה' והוא הנבחר לה' יתברך. ולזה אמר להלן והנה פרח מטה אהרן לבית לוי. ומלות לבית לוי לכאורה מיותר כי כבר ידענו שמטה אהרן לבית לוי הוא. ואכן כי יגיד הכתוב שתי אלה הדברים, לומר כי פרח המטה על שם אהרן ונודע מזה קדושת אהרן לבית לוי, כי שניהם מקודשים בסימן הזה כאמור, וזה שאמר הכתוב איש את שמו תכתוב וגו' וכל הכתיבה הזאת אינו כי אם בכדי אשר,