איסור והיתר לרש"י מ״א

א

ואינו צריך הסיבה באכילת מרור אלא במצה ויין זכרון לחרות והסיבה היא דרך חירות. ‏ובדין שהיה יכול לברך עכשיו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור אבל לכך מברכין על ‏הירקות קודם ההגדה כדי שיתמהו ישתממו התינוקות על אכילת מרור קודם סעודה שהרי ‏אין רגילין לאכול ירקות עד לאחר סעודה ומתוך כך שואלין מה נשתנה ואי אפשר לברך ‏על אכילת מרור קודם ההגדה לפי (כך) שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו דתכף למצה ‏תהא ברכת המרור ואכילת המצה אינה עד לאחר ההגדה תחילת הסעודה לכך אמרו ‏דברכת מרור אינה עד לאחר ההגדה ולאחר שיאכל את המרור חוזר ובוצע מן המצה ‏שלמה התחתונה כדי לקיים מצוה בשלשתן וכורכה בחזרת ואוכל ומאכיל לכולם בלא ‏ברכה זכר למקדש כהלל. ואחר כך יאכלו כל צרכן וכל אכילה שיש בה ברכה לא תהא ‏פחות מכזית נפטר מן הסעודה כאדם שנפטר מחבירו יאכלו בגמר סעודה מן המצה ‏הבצועה המונחת תחת המפה שהיא זכר למצה הנאכלת עם הפסח ושוב אינן רשאין לומר ‏אפיקו מיני מתיקה לקנוח סעודה פן יפקע טעם המצה מפיו שכשם שאין אומרים אפיקו מיני ‏מאכל בקנוח סעודה אחר אכילת הפסח שלא להפקיע עצמו כך אין מפטירין אחר המצה ‏השמורה למצוה שאין אומרים הביאו מיני מאכל בקנוח סעודה אחר אכילת הפסח ועל ‏כרחנו אינו מברך על אכילת מצה קודם סעודה אעפ״י (י״ג א׳) שאינה לשום חובה שאי ‏אפשר לעכבה עד גמר סעודה בשעת אכילת מצה בצועה השמורה תחת המפה דלאחר ‏שמלא כרסו ממנה האיך יחזור ויברך עליה. ואחר כך נוטלין ידיהם בלא ברכה שאינה אלא ‏משום סכנה ומוזגין כוס שלישי לברכת המזון ומברכין ושותין וחוזרין ומוזגין כוס רביעי ‏ואומרים עליו את ההלל וישתה ארבעתם בהסיבה ומברך אחריהם על הגפן ועל פרי הגפן ‏חוץ מכוס שני שאינו מברך אחריו על הגפן ועל פרי הגפן מפני שהוא בא בתוך הסעודה. ‏סליק סדר הפסח קצר וארוך.‏